לאחרונה הופיעה מודעה באתר הקיבוץ הקוראת לפתוח את הלב ולאמץ חייל בודד .

כנראה אין היענות למשימה ולכן פורסמה המודעה.
אינני יודעת מה הם הגורמים לכך שיש אולי רתיעה וחשש מאימוץ שכזה אבל רוצה לשתף בחוייה שיש לנו – למשפחת הרץ .
במשך יותר משש שנים אומצו במשפחתנו כארבעה חיילים בודדים.
בני מצרפת שהגיע אלינו קרוב לשחרורו מהצבא ולא הספיק לבלות איתנו הרבה. גם ובעיקר מפני שהיתה לו משפחה גדולה בישראל ומיד אחרי השחרור עבר לגור בדירת המשפחה.
משה – (שהחליף שם לאלון ) – נולד וגדל בבני ברק במשפחה חרדית וכשעזב את הישיבה והדת בגיל 16, נודה מהמשפחה, כך שאנחנו היינו לו כמשפחה במלוא מובן המילה. איתו עדין נשמר קשר, ואנחנו שמחים לראות אותו מתפתח ומשתלב בלימודים ובעבודה.
ג'וש מאנגליה – היה עורך דין במקצועו וכאשר סיים את לימודיו ולפני שהתחיל לעבוד במשרד
ובפירמה המשפחתית החליט להתנסות בעוד הרפתקאה – חייל קרבי בנח"ל . כשסיים את שירותו חזר לעסק המשפחתי שחיכה לו באנגליה.
ג'וש מארה"ב עזב עבודה בסאנט בארה"ב, עשה עלייה למד באולפן והתגייס גם הוא לנח"ל. הוא הגיע אליינו עוד לפני הגיוס לצבא, והיה מאומץ אצלנו כל תקופת השירות ועד לשחרורו לפני כחודש. הוא עדיין פה בקיבוץ מחפש עבודה ודרך.
בתקופה שלאהלה דה בורס הייתה המקשרת של החיילים הבודדים כל הצרכים הלוגיסטיים שלהם כגון ציוד לחדרים, תקציבים, מכונת כביסה ,וכד' היו מטופלים על ידה – המון תודה לה על כך, זו הייתה משמימה לא קלה!
לפיכך למשפחה מאמצת לא נותר אלא להוות את הקשר של החייל עם הקיבוץ, לארח אותו לארוחות שבת משפחתיות, ולעזור בהסעות, או במציאת טרמפ בימי ראשון  – תודה למי שהסיע ועזר לנו גם בכך.
רמת החיבור האישי בין החייל ובין המשפחה תלויה כמובן באופן הדדי בשני הצדדים, אבל לטעמי המאמץ משתלם מבחינות רבות:
המאמץ העיקרי הוא ההתמדה – ז"א לוודא שתמיד כשהחייל בבית גם אנחנו נהייה שם.
היות והתחלנו לאמץ חיילים כשהבנים שלנו עדיין שירתו בצבא אז ברוב השבתות באמת עמדנו במשימה. במעט הפעמים שאנחנו לא היינו בבית היתה התגייסות של הילדים ולפעמים גם של חברים אחרים, כך שהחייל שלנו היה תמיד מטופל
בהסתכלות לאחור אנו חשים שהרחבנו את המעגל המשפחתי לעוד עולמות, תרבויות ואנשים.
וגם הנכדים אימצו בשמחה עוד "דודים " ששיחקו איתם לפני ואחרי הארוחה.
לטעמי זו בהחלט משימה חשובה וראויה לתת בית חם ואוזן קשבת לחייל שזקוק לכך מאוד
אומרים : שכר מצווה – מצווה !
אבל יש עוד ערך מוסף : דוגמא אישית ! במקום להסביר לילדים הצעירים שלכם כמה חשוב להתנדב ולתרום ו…. פשוט אמצו חיל בודד, זה לא ייקח מכם שום דבר וייתן לכם המון.
אה כן, ואל תשכחו שהעולם עגול מה שנותנים באהבה תמיד חוזר אלינו בדרך זו או אחרת.
ככה אני מאמינה.
מקווה שהמודעה המתחננת לא תופיע שוב . הלוואי ותהיה רשימת המתנה של משפחות המחכות בתור לאמץ חייל בודד אל ביתן.
בהצלחה לכולם.

לאה

ומי שרוצה לאמץ חייל מוזמן לפנות לאורנה צ'רבנקה: 0502056646

 כתבה נוספת בנושא

תמונה שהופיעה בעבר בעלון: משפחת צביון מאמצת חיילים בודדים