סיגל לשם היא בוגרת לימודי חינוך לגיל הרך, ייעוץ חינוכי והדרכת הורים בגישת אדלר, גננת, מורה, מחנכת ויועצת. עם פתיחת שנת הלימודים, ביקשנו כמה תובנות מסדנה שהנחתה לאבות בלבד ונושאים הקשורים בגידול ילדינו ונכדינו
בחורף שעבר פתחה סיגל קליניקה במבנה ששימש פעם את מרפאת השיניים, ליד גן דקל. היא עוסקת בהדרכת הורים לכל הגילאים ולאחרונה סיימה הנחיית אבות לילדים בגילאי לידה עד 10. תיאור בפייסבוק של הצלחת הסדנה הראשונה, הביא אותי אל ביתה במעלה הגבעה לשמוע תובנות.
הסדנה נוצרה באקראי לאחר שאבא מסוים פנה אליה להדרכה, מתוך כוונה להיות אבא טוב יותר לילדיו הפעוטים. שישה אבות נרשמו לסדנה הראשונה ונשים רבות ציינו "הלוואי וגם בעלי היה נרשם".
"מה שהיה ייחודי בקבוצה הראשונה היה 'הקסם' שהתרחש מהר מאוד", אומרת סיגל. "האבות התחברו הרבה יותר מהר ממה שקורה בקבוצות מעורבות, בהן הנשים נותנות את הטון ואילו כאן נוצר קשר הדדי בין הגברים".
השאלות הראשונות שהציגה סיגל היו "מה אתה ממש אוהב בהורות שלך? מה מאתגר אותך כרגע וגרם לך להגיע לכאן?".
היא אומרת כי "באופן טבעי אנחנו נוטים לדבר על הבעיות ולא על הדברים הטובים עם הילדים. אם ביליתי עם הילד בבריכה, השתוללנו וצחקנו ואחר כך גם שיחקתי איתו בבית, אך ברגע מסויים כעסתי וצעקתי עליו, זה מה שיישאר בתודעה, ולא החלק החיובי שהיה אולי משמעותי יותר. אני מנסה להדגיש בפניהם את הצורך לחבוש 'משקפיים חיוביים' ולא להיתקע על השלילי".
עם התקדמות הסדנה, החלו הגברים לספר על אתגרי ההורות וכיצד הם מתמודדים.
אבא אחד אמר לה "בואי אלי הביתה ותביני איזה עקשן הילד שלי". והיא אומרת כי לילד מותר להיות עקשן וכנראה יש לו סיבות להיות כזה. היות ואין לנו שליטה על התנהגות של איש חוץ מעצמנו (כהורים, בני זוג, חברים) עלינו לשפר את ההתנהגות שלנו באופן שתשפיע לטובה על מערכת היחסים עם ילדינו.
"אמירות כמו 'הוא השתטח לי על הרצפה', 'היא לא אוכלת לי', צריכות לעבור שינוי חשיבתי, כי הוא לא השתטח ל ך, הוא השתטח לעצמו. זה קודם כל תגובה של הילד לנסיבות מסוימות, כך שאם תגובתך תזין את המעגל, תימשך ההתנהגות הזו ואף תחריף. אם נלמד להגיב להתנהגויות בצורה ערכית, מכבדת ולא משפילה, ניתן לצפות שההתנהגות של הילד תשתפר".
סיגל מספרת שציפיות אבות מבניהם "להיות גבר" נוגדות לעיתים את האמירה שהם רוצים שילדיהם יהיו שלמים עם עצמם. השפעתנו על ילדינו נגזרת מטיב יחסינו איתם ולא רק של ציפיותינו מהם.
"גבול אני שם רק לעצמי – זה אחד הדברים הראשונים שאני מלמדת. אם הגבול ברור לי, הוא יהיה ברור גם לילד. אם הילד יגיד לך שהוא רוצה להכניס את האצבע לחשמל, אתה לא תיתן לו לעשות את זה. הגבול במקרה זה ברור לי וגם לו, כי תסביר לו שחשמל מסוכן ולכן אסור להכניס את האצבע לתקע. כשאני נשארת לבד עם בנותיי היקרות, ברור לי שהן אמורות ללכת לישון בשעה 20:00. אעמוד על כך, בין השאר, משום שכך אני שומרת על שפיותי. זה ברור לי ואני עושה את זה באדיבות, גם אם אחת מהן תאמר לי 'רק עוד קצת'. מותר לה לרצות עוד מעט. אבל העניין ברור וחשוב לי ואני נותנת את הטון. אני יודעת שאת רוצה עוד קצת, אבל עכשיו הולכים לישון".
התובנה היא כי מול ילד במאבק, יש הורה שנאבק וחובת פתרון העימות היא תמיד על ההורה בן ה-40 ולא על הילד בן הארבע.
כמחזיקה בגישה האדלריאנית לחינוך והורות, סיגל מאמינה באמירה "תמיד אפשר אחרת". מרכיב חשוב כאן הוא הימנעות מעונשים. "אנחנו אוהבים את ילדינו ולא רוצים להכאיב להם עם עונשים שעובדים בטווח הקצר או העלבה. אם ילד מתקשה לסדר את החדר, הסיבה לעיתים היא ריבוי המשחקים. אולי נארוז חלק מהמשחקים ונשים אותם בארון ונסדר יחד את המשחקים שנותרו, כי תפקידנו לעזור לילד להצליח. אבות אומרים לי: 'אבל אז אני מסדר 80 אחוזים מהמשחקים'. אני מסבירה שכישורי הסידור שלו גבוהים בהרבה מאלה של הילד וזה אך טבעי שזו תהיה החלוקה. כשאתה אומר לילד לסדר את החדר לבד, הרבה פעמים המטרה לא מושגת ולעומת זאת כשאתה אומר לו: 'אתה רוצה שאעזור לך לסדר את החדר?' החדר יהיה מסודר והילד יחוש שיש לו חלק בכך וזו המטרה".
היא מדגישה כי צריך לדעת להכיל תסכול של ילד. "מותר לו לבכות בלי שתגיד לו 'אין לי כוח לבכי הזה'. אם הילד מקבל עוגייה ורוצה עוד ואני לא נותן לו, עלי ללמוד וללמד אותו להכיל את התסכול ולא לתת לו כל הזמן את מה שהוא רוצה. בהורות יש הרבה כיבוי שריפות ואני אומרת בואו נעשה 'רפואה מונעת' במקום לכבות שריפות כל הזמן".
סיגל העבירה לי כמה דברים שנכתבו בידי האבות שהשתתפו בסדנה. "אף פעם לא חשבתי שיהיה לי חלק בדבר הזה והיום אני שמח שהגעתי לזה", כתב אחד מהם. "חוויה מעצימה, עם המון כלים להורות. הילדים כבר מרגישים קצת את ההתנהלות של אבא, פעיל יותר בחלק מהדברים וגם בחינוך שלהם אני יותר מעורב. אין ספק שאגיע שוב לעוד מפגשים". אב אחר כתב: "כבר לאחר שלושת המפגשים הראשונים, כולנו הרגשנו בשינוי אמיתי המתחולל לטובה בדינמיקה המשפחתית".
דיברנו גם על מה שהורים, סבים ומחנכים רואים בתור "בעיית המסכים" (ניידים, טאבלטים וטלביזיה) על גבולות גמישים אצל הסבתות וסבים ועל תקשורת בין הורים, ילדים וסבתות/סבים, על גישת "אם תעשה..אז …", אך על כך – בפעם אחרת. נותר רק לאחל לסיגל בהצלחה ולקוות שהורים ובמיוחד אבות, יידעו לנצל את המשאב שסיגל פיתחה כאן, ממש ליד הבית.
One Response to לאבות בלבד / שלמה כהן
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות






הורות היא המקצוע הקשה והמאתגר ביותר. אני נרגשת ומודה לך סיגל ולך שלמה על השיחה המעניינת והחשובה שהובאה פה.