• From רמי באואר on "יידע את אשר יש ויחוש מה חייב" / רקפת מוהר

    אני מאוד מעריך את האומץ לאפשר לכולם לקרוא ולהגיב בקהילה שלכם. לכן אני כותב בחרדת קודש כדי לא לפגוע באמון שניתן בבמה הזו. אני מבקש לקרוא את הכתוב כדעה אישית בלבד. למען הגילוי הנאות אני מכיר את יגאל מהצבא. לכן אין מצב שאשלים עם פגיעה בשמו או בשמם הטוב וכבודם של משפחתו. זו עמדה עקרונית המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
    במיוחד בימים האלה מומלץ להרים מבט ולהפנים מה קורה ולמה.
    נשיא צרפת מקרון בנאומו האחרון לאומה אמר: ״אנו עוברים תקופה טראומטית של טלטול אישי ולאומי. הבה נחיה אותה בלי להתכחש לה. הבה לא נמצא בה סימנים שתמיד צדקנו בתפיסתנו ובכל מה שהאמנו". הבה נחשוב מחדש על האידיאולוגיה שלנו. נגדיר מחדש את דרכנו. כולנו. ואני בראש״.

    אני מבקש להתייחס לשתי עובדות משותפות ליגאל ולי כבני משק שממחישות את גישת הקיבוץ של ״תמיד צדקנו בתפיסתנו ובכל מה שהאמנו בו״. מהציטוט לעיל.
    1. קבלה לחברות של בחירת לבנו – מזכיר הקיבוץ פונה לאישה שעימה בחרנו להקים משפחה ומודיע לה שהיא צריכה לעבור מסלול של קבלה לחברות;
    2. סידור/קביעת מקום עבודתה – בהקשר זה אני מבקש להפנות לחוק יסוד חופש העיסוק.
    בשטעטל המשפחה באמצעות מנגנוני הקהילה נהגה להתערב בהחלטות אישיות. הקיבוץ באמצעות התקנון נטל לעצמו כח שביכולתו לערער על ההחלטה/הבחירה מי תהיה אם או מי יהיה אבי ילדי בני המשק זהו דבר בלתי מתקבל על הדעת בחברה שהרימה את נס הפרוגרסיביות. על זה אמר איינשטיין: ״ 3 כוחות חזקים שולטים בעולם טיפשות, פחד וחמדנות״.
    במבט לאחור היה מקום לשמור על זכות חופש העיסוק של רקפת כמו גם על זכויות יסוד אחרות של בני משק שזכויות יסוד שלהם נפגעו גם הן. אני פתוח לשמוע דעה שונה ובלבד שתהיה מבוססת.

    האם ראוי ורלבנטי ללמוד מעברנו המשותף? אני ממליץ לקרוא את הדברים שרינו צרור כתב ב- 2007 תחת הכותרת הריבונות השלישית איבדה שליטה. מאמר שתורגם לסרט יהודים פעם שלישית בו ערך השוואה בין התהליכים שהובילו לחורבן שתי ממלכות ישראל בעבר. תהליכים הרסניים, שהזכיר גם יאיר גולן (שהחלו בפגיעה בשלטון החוק או בשופטים), שעוברת החברה הישראלית היום. לדעתו יש דמיון רב בסיבות למצב של היום. שסע חברתי, שבטיות, קיצוניות דתית וקנאות שהם הגורמים למלחמת אחים. עוני, שחיתות ציבורית ופערים חברתיים הוא המשולש שפירק עד היום כל חברה בעולם.

    אסיים בהמשך דבריו של הנשיא מקרון:
    "הבה נחשוב מחדש על האידיאולוגיה שלנו. נגדיר מחדש את דרכנו. כולנו. ואני בראש״.

    הגדרה מחדש של דרך יכולה לכלול גם שיקולי תיקון. אם נעשו בעבר דברים טיפשיים אפשר להתנצל. עוולות צריך לבדוק ולתקן. אסור ששנאה תפרק שוב את הבית.
    יש לי הרבה כבוד לקהילה שבניתם. תנו דוגמה.

    רמי באואר

    2020/04/17 at 10:06 am
  • From רעיה מירון on הזכרון בסדר

    הי נירה,
    שותפה לנוסטלגיה ובעיקר לגעגועים לשירת המקהלה בליל הסדר, רק הערה קטנה למען הצדק ההיסטורי, המלחין של " קומו תועי מדבר" המיתולוגי הוא יהודה שרת (לא יעקב), ובדיוק היום הוקדשה
    לזכרו תכנית ב"קול המוסיקה" שכללה רבים משיריו וביניהם גם
    "קומו…"

    2020/04/15 at 8:38 pm
  • From רון ארזי on החברים שלנו / אילה לבני וגיל לבקוביץ

    רגיל להגיב (כמו נמצא בקצה הציפורן – עט, זוכרים?) מהפייס והטוויטר.
    אז הי יופי, שלקח לי זמן לזהות והי ענק דוד גמפל שחלקנו יחד את אותו הבית – בית הורי.
    והי איציק.
    כמעט עם כל השאר אני בקשר עין ו/או שיח בעת הביקורים.
    מיובל רפאלי למדתי לעשן. יודע לא בריא אבל אומר לטובה. היה שוכב על המיטה בחדרו, מעשן ומאזין לשירים מהטרנזיסטור.
    רגוע…. רציתי גם.
    את גלעד הערכתי במיוחד על טיפוח הגינה ליד חדרו בצריפים. יפהפיה.

    2020/04/15 at 1:53 am
  • From רון ארזי on הזכרון בסדר

    מרגש חברים
    כמה שנים קומו תועי מדבר היה שלי.
    לפני-כן, מלכה מוסקוביץ' (שהיתה בעברה קריינית בקול-ישראל) הקריאה בצורה רדיופינית מעולה.
    בהמשך העבירה אלי את השרביט. התאמנתי לפני הקריאה בביתה.
    הרגשתי כבוד אדיר שמסרה לי את התפקיד.
    (נירה -הקריאה לא באה ע"ח השירה. עדיין המקהלה שרה את השיר ולחילופין לעיתים הציבור).
    מרוב פעמים שקראתי את השיר בציבור ידעתי אותו בעל-פה, כולל כל הדגשה וכולל (המצאה שלי) לעלות עם הקול בשורה האומרת: "איש ואיש ישמע בליבו קול אלוה דובר" ואז בצורה דרמטית לעבור לשורה הבאה בקול חרישי, קולו של אלוהים המדבר מתוך הלב…"לך, היום אל חדשה אתה עובר".
    עד כדי כך השיר בתוכי שאני מקפיד לא לשכוח אותו. נוהג לומר אותו בקול ובהתעמה תוך שאני נוסע בקור מקפיא-עצמות בכבישים המושלגים של פינלנד.
    רון ארזי

    2020/04/15 at 1:31 am
  • From לאה אשכנזי הרץ on קהילה במגיפה 5 / ליאור אסטליין

    בהחלט נחמד . ובטוח מרגש

    2020/04/08 at 8:36 pm
  • From רעיה מירון on קהילה במגיפה 5 / ליאור אסטליין

    נכון, אמרתי כבר, אז מה? שוב: בכתיבתך ליאור אף מלה לא מיותרת וכל מלה המתחברת למשפט המתחבר לסיפור – יהלום! אז פשוט תודה על העונג

    2020/04/08 at 1:47 pm
  • From רעיה מירון on דבר העורכים / ליאור אסטליין

    ליאור יקר,
    אוהבת מאד את כתיבתך הכנה, המדויקת, החכמה. הזדמנות פז להביע את שמחתי על שובך לכאן

    2020/04/04 at 10:49 am
  • From ממי on קהילה במגיפה 4 / ליאור אסטליין

    בכל פעם מחדש נשאבת 🙏

    2020/03/29 at 4:53 pm
  • From לאה אשכנזי הרץ on קהילה במגיפה 4 / ליאור אסטליין

    נחמד מאוד . משקף את רוח התקופה בחן עם הומור קליל . כתוב עוד

    2020/03/29 at 9:05 am
  • From חגי בר אילן on "יידע את אשר יש ויחוש מה חייב" / רקפת מוהר

    רקפת,
    כל הכבוד על המאבק הצודק שאת מנהלת.
    את נותנת השראה לחלק גדול של הציבור.
    מאחל לך הצלחה.
    חגי בר אילן

    2020/03/28 at 9:25 pm
  • From רעיה מירון on מרץ 2020 – קורונה קשישה  נרגנת בקבוצת סיכון – יומן  ל.א.ה פרק 6 -  25 מרץ

    לאה יקרה, קוראת אותך בשקיקה, הרהורים ומחשבות מתובלים בחן ובהומור. ד"ש חמה ממני לאלעד הנחמד

    2020/03/26 at 11:46 am
  • From גילי קרול on ימי קורונה / סמדר זעירא 

    ממש אהבתי: את הקצב, את הכתיבה הקולחת ואת האופטימיות…

    2020/03/22 at 3:07 pm
  • From צביקה on מרץ 2020 – קורונה קשישה  נרגנת בקבוצת סיכון – יומן / ל.א.ה פרק 3 יום ה 19מרץ - 

    קוראים לאה, קוראים ונהנים. המשיכי לכתוב.

    2020/03/21 at 9:43 pm
  • From צביקה on ימי קורונה / סמדר זעירא 

    סמדר, כרגיל , כתבת מאוד יפה. בסוף נהיה יותר חכמים או לפחות סדרי העדיפויות יהיו לנו יותר ברורים

    2020/03/21 at 9:38 pm
  • From ממי לברון on ימי קורונה / סמדר זעירא 

    ובעידן הזה יהיה היום שלפני הקורונה והיום שאחרי…ומי יודע מתי יגיע האחרי…

    2020/03/21 at 1:05 pm
  • From לאה אשכנזי הרץ on ימי קורונה / סמדר זעירא 

    יפה ונוגע ונכון

    2020/03/20 at 11:31 pm
  • From לאה אשכנזי הרץ on קהילה במגיפה 3 / ליאור אסטליין

    צחקתי . תודה

    2020/03/20 at 11:28 pm
  • From לאה אשכנזי הרץ on יומנו של קיבוץ- מפגש מן הסוג השלישי / שמעון אופיר

    מעניין ומרגש
    תודה

    2020/03/20 at 10:12 am
  • From רון ארזי on ורדה מנהלת מחנה המצורעים חולי הסקרלטינה (שנית) / יפתח לברון

    אז איזולטור
    היה כמובן גם בגבעת-חיים לפני הפילוג.
    צריף ליד שדרת האקליפטוסים בין מגדל-המים וגת.
    אני כותב שישמר בזיכרון היכנשהו.
    אני בן כ-3 חולה סתם.
    גם מיכאל-אבל, מבוגר בשנה ושובב.
    הוא מכניס וו-מתכת לשטקר ואומר לי תרגיש כמה זה מדגדג.
    הרגשתי. זה נתן לי זבנג.
    אז בא יורם-בוכהולץ (בן-7) ולקח כסא עץ ועם רגל הכסא הוציא את ה-וו.
    (אם אפשר תעבירו לידיעת יורם)
    רון ארזי

    2020/03/07 at 2:17 am
  • From תמר לנג on הרהורים על ערעורים ועל בתים – ל.א.ה 02.02.2020

    בניגוד לטאו, יש לא מעט חברים שבשבילם בית הוא נכס סחיר, שאפשר לעשות עליו רווחים. מכאן נובעות הבעיות וההתדיינויות.

    2020/02/09 at 7:57 pm
 

Comments are closed.

42495896