אמיל שלום,
דעתך חשובה כדעתם של כל בעל דעה זהה או שונה.
ואין דעתי קשורה להיותך בעל "וילה" בשכונת מגורי ההרחבה בקיבוצי,
עיני אינה צרה בשמחתם של אחרים,
אך גם אני הייתי רוצה שבנותיי ישבו כאן לידי, ולא רק נכדים ונינים של אחרים שכבר מזמן אינם כאן ביננו… בין שנחים על משכבם בשלום או שהחליטו לגור במקום אחר.
או שאולי אין לנו זכות כזו.

אוי, המתכון מעורר תאבון ומזיל ריר.
מה חבל שאני רגישה לנרתיקנית הדביקה ואיני יכולה לאכול את המרק הנ"ל בליווי קורט שמנת חמוצה….

רענן,

כל הכבוד על ההשקעה וההתמדה – העלון היה מעניין ומגוון וכאחד שמבלה בקיבוץ בעיקר בסופ"ש אוסיף שהוא מחבר בצורה טובה, מאוזנת ואובייקטיבית למתרחש בקיבוץ.

בהצלחה בהמשך

ציון

רענן יקירי אם גם אני מגיבה בדרך הזו קח לך את כל הקרדיט. הטימינג שנכנסת לעריכת העלון היה מצוין והיה כל כך מתאים לשינוי שכולנו הרגשנו שחייב לבוא. בשלבים מסוימים הרגשתי ממך סוג של אכזבה אבל אף פעם לא יאוש ולדעתי אין חשוב מזה. לא הרמת ידים. ובתור מנדנדת קבועה אני יודעת כמה קשה לא להרים ידים. הוכחת לכולנו שניעור הישן הוא תמיד מוצלח בלי צורך להוריד את החובה להתיחסות. אז היה לי כיף לעזור לך ומקוה שבמהרה נמצא פורץ דרך חדש שאולי גם יצליח להביא את הבנת השקיפות והקשר השוטף גם לממסד. להתראות מירהלה

רענן,
קראתי בעיון רב את שכתבת. וכמו שחנוש כתבה היית האדם הנכון במקום הנכון. מספר פעמים יצא לי להגיב באמצעות העלון על דברים שנעשים כאן – ללא שקיפות. אתה בנעימות האופיינית לך, תמיד גרמת לי לעצור רגע- לספור עד עשר ואחר כך להגיב. תמיד חיפשת למצוא את הרוגע בכל הכתבות והתגובות.
כתבת הרבה על אותה שקיפות, ואני מסכימה עם כל מילה. תמיד השאלה הזו ניצבת מולי, אבל לדאבוני הרב, מספר דברים מתבצעים בדרכים לא מקובלות.(השקיפות מתפרשת לפי צורך השעהו כמו בפוליטיקה) ומי שיבוא ויחלוק עלינו בעניין זה – יש לי תשובה. אבל, לא זה המקום ובטח לא מכובד אחרי המילים שכתבת, אלא רק להגיד לך המון המון תודה, תצליח במשימה שלקחת על עצמך, ובמיוחד תשמור על יסמין , אנחנו מחכים לה בבית הספר.
נויה

רענן – כמו רופא טוב עשית את הפרוגנוזה, אחר כך את הדיאגנוזה,
התחלת בתהליך הריפוי, היית האדם הנכן במקום הנכון…
ומי יתננו ויימצא במהרה העורך-כת הראויים לתפקיד חשוב זה.

בואו נעשה קצת סדר בערב רב של טיעונים.

הטענה של אמיל שאף אחד אף לא חונה בחניון שמול המרפאה היא מוגזמת, אבל אין ספק שהשימוש הנמוך כיום בחניון מטיל ספק בכדאיות בנייתו.

הטיעונים נגד הבניה שם, לא היו ש"כל הרחבה היא צמצום" (אם כי אין ספק שנוח להתייחס רק למשפט הכללי הזה) אלא ש:
א. יש רק שני בתי מגורים שהמרחק לחניון זה יותר קצר עבורם מאשר למגרש החניה הקרוב. גם לתושבים בבתים אלו כנראה לא כדאי שיהיה מגרש חניה מול ביתם.
ב. הרחבת הכביש באיזור זה מעודדת תנועה במרכז הקיבוץ וקוטעת צירי תנועה רגליים מרכזיים.
ג. עוד הרבה טיעונים משניים נגד הרס הנוף הקיבוצי וכו'.

לצערי, גם אני רחוק מלהיות "קדוש", ומצאתי את עצמי נוסע בכביש זה מאז הרחבתו, דבר שמעולם לא עשיתי לפני כן. כמו שציינתי כבר, הרחבת תנועה היא מנגנון שמגביר את עצמו, כיוון שלאף אחד אין חשק ללכת ברגל או לדחוף עגלול ליד מגרש חניה.

שמעתי מהרבה אנשים שהעבודה שם "לא כל כך נוראית" בעצם, ואני מסכים שזה נכון – אבל גם כפר יונה, חרב לאת או אליכין הם "לא כל כך נוראים" – אלו פשוט ישובים מסוג שונה, צפופים פחות, שבהם התנועה ברכב היא התנועה המרכזית – לפני שאנחנו משליכים לפח את צורת החיים שלנו טיפין טיפין, בואו נחשוב רגע על ההשלכות החברתיות והסביבתיות.

בוודאי שלכל מי שעושה עבודה טובה (בתשלום או לא) מגיעה ברכה. הוויכוח כאן אינו על איכות העבודה אלא על נחיצותה והיקפה. ואגב, הקישור שאתה עושה בין השניים מעיד על בלבול מסוים אצלנו בין יוזמי ומבצעי העבודות – שתי פונקציות שראוי להפריד אותן מסיבות מובנות.

שבת שלום
יואב מורג.

העבודה עם גדי הייתה משהו שאי אפשר להגדיר אותו במילים. איש יקר, אישיות יוצאת דופן, וחבל שצפריר אמר לו שאי אפשר לקבל אותו אצלנו. (אולי יהיה אפשר בעתיד). אבל המילים שנכתבו על המפיקות המדהימות,לא מספיקות לתאר את: ענת אופיר (שאני מרגישה שאפילו עכשיו עוד מטפלת בנו), הרצינית, המקצועית והבלתי אפשרית כמעט לגילת נחמני – שתמיד מחייכת אפילו שקשה, מקצועית וחרוצה, להדס שוחט המדהימה שיצא לי להכיר מקרוב,נאמנה, נפש טובה ואיזה כייף של קליטה, לשלווה שעודדה ותמכה ברגעים קשים, עם חיוך ומקצועיות, למירה'לה כפרי שבלעדיה החיים היו קשים. אמא גדולה, מחבקת ועוזרת, לחנוש שבלעדיה כל זה לא היה קורה- אשת ברזל נאמנה לעקרונותיה ולשלמות ובכלל לשחקנים המדהימים שאיתם כל זה לא היה קורה.
אוהבת את כולכם – נויה

דן, ודבורה, תודה על התגובה. כמובן שאני מסכימה אתכם שחסרים ברב השיח המון דברים, ברור כי לא ניתן, וגם לא התיימרנו, להקיף כאן את שלל הנושאים הראוים לדיון. העלון הוא רק ה"גירוי" להתחלה ולהמשך של השיחה. דווקא הפורמט האינטרנטי מזמין תגובות קוראים והעלאת נושאים נוספים. כולם מוזמנים להגיב ולהעלות לדיון, וגם לכתוב, על עוד נושאים. מה בעצם מונע ממי שחש כך לזמן דיון ולהזמין אליו את כולם?
בברכה,
לאה

קראתי בעיון רב את דברי החברים אודות רגישות, רגשות ודעות בקיבוץ המתחדש שניהלה לאה הרץ עם כמה חברים, והרגשתי שחסרו כמה דברים ברב שיח זה. ראשית בהרכב צוות המשוחחים – חסרה לטעמי שאלות יסוד הנוגעות לצורך ולדרך הביצוע של השינויים בדרך הפיכתנו מקיבוץ שיתופי מסורתי לקיבוץ "מתחדש". ולפיכך הרכב המשתתפים לקה בחסר. כמו כן חסרן הצעות לבדיקה האם הדרך בה הלכנו עד כה, אינה זקוקה לבדיקה מחודשת בעיקבות הניסיון שנרכש מאז נתקבלה ההחלטה לעבור למודל בו אנו חיים היום.
טוב וחשוב לחזור ולבדוק אחת לכמה זמן את אורחות חיינו, ולהתאימן למציאות בה אנחנו חיים. יש לא מעט לקונות שנוצרו בעיקבות ריבוי התקנונים שמלווים אותנו בחיי היום-יום, שרובם כתובים בשפת עורכי דין שרובנו לא מבינים אותה ובלי עורך דין צמוד, רובנו לא נבין גם בעתיד. הצעתי לעורכי "בתוכנו" ליזום רב שיח בדומה לזה שערכה לאה, בהרכב רחב יותר שיכלול רבדים שונים מקרב חברי הקיבוץ- צעירים, מבוגרים, ותיקים ונקלטים חדשים.

חן חן!
יש עוד אוצרות רבים לחשוף בארכיון…

היידי, תבורכי על שחשפת כאן, בריצתנו קדימה – אנחנו די חסרים בעשורים האחרונים את הרובד הזה של שורשינו, והפניית הזרקור לרגע אל מקורות המים שצימחו
לפחות את חלקנו כאן – היא מעשה נכוח וראוי!

היידי שלום,
טרם הזדמן לי להכירך, אבל אני רוצה להחמיא לך על הכתבה היפה, המעניינת והעשירה בתכניה. א-ה-ב-ת-י!.
תודה לך,
טובה

מ-ק-ס-י-ם!!!
לא צריך להכביר במילים, אהבתי עד מאוד!

אמיר שלום רב,
בעצם, התגובה שלי אינה מופנית אליך, אלא למתכנני הכניסה לקיבוץ, אבל לא מצאתי את המקום הנכון להגיב עליו, ורציתי לומר שני דברים:
1. תודה רבה על המאמץ העצום שהשקעת בהפיכת הצומת למעגל תנועה נוח ובטוח לטובת הכלל. יישר כוחך!
2. מי שתכנן את שער הכניסה לקיבוץ צריך לבדוק את התכנון שלו פעם נוספת, כי הכניסה הדו כיוונית צרה מאוד ואינה קלה לתמרון, מי שמגיע מהכביש העוקף המערבי כמעט שמתנגש באבן הצמודה לחדר השמירה, ומתקשה בפנייה ימינה למסלול היציאה מהקיבוץ. ישנם כלי רכב גדולים, אוטובוסים, משאיות אספקה וכלים חקלאיים כבדים שנכנסים ויוצאים מדי יום, מדובר בכלים גדולים ורחבים, שהיה ראוי לקחת את ממדיהם בחשבון. בטיחות ונוחות הולכים ביחד!
תודה רבה,
טובה גבר

שמעון מונה בפירוט ובאובייקטיביות את החלוקה הטכנית של הדירות בגבעת-חיים. אולי לא מתאים בעיתון חגיגי לחשוף את הפנים המכוערות של הקיבוץ, אך כשמדובר בשיוך הדירות, שהיום כבר רבים בתנועה הקיבוצית מהססים אם היה מהלך נכון, אי אפשר שלא להזכיר את הפגיעה החמורה בוותיקים מייסדי הקיבוץ, שהודרו, בניגוד להחלטה הראשונית על השיוך, מהשוואת סטנדרט הדיור בעת ביצוע המהלך.

כל הכבוד לכל ה"מאמצים" והעוסקים במצווה גדולה זו
יישר כח

הי נעה יקרה.כל כך שמחתי לקרוא את מילותייך.ממש כאילו כתבת את הרגשתי ,אמונתי.נהדר שהתחברת דרך המקום שהכי מתאים לך כדי להביא את הטוב שלך לאחר.מאד אשמח לקבל ממך טיפול כזה של חיבור הגופנפש…אני עצמי מטפלת בשיטת עוצמת הרכות ,דרכה אני מתחברת לאחר ולעצמי…נוכל אולי לתת זו לזו את הטוב שלה..

ראיתי שברכת את יאיר ביום הולדתו…כל הכבוד על הזיכרון…
נתראה מן הסתם בשבילי הקיבוץ.
שבת-שלום.אילנה.נ.ב.מסרי דש לאימך.

גם מעטפה יפה זה משהו ((-: ממש "השקיעו" בך , – חה חה חה

אתך לאורך כל הדרך ! כל הכבוד על ההתמדה . והמון תודה בשם כל המשפחה ובמיוחדממני – על שסוף סוף אני מעזה לנסוע לבדי לגבעת חיים מאוחד לבקר את הנכדים . לאה