בטקס הנחת אבן הפינה של קיבוץ גבעת חיים איחוד בשנת 1952 התנוססו שני שלטים ועליהם המשפטים: "גזית נבנה", ו"לא נחשף הדר כרמלנו עצינו עדנה ירוקים". הצצתי בצילומים מהטקס ותהיתי. שני המשפטים לא היו ברורים  דיים ולא הבנתי את משמעותם.

המילה "גזית" עוררה בי אי נוחות מסוימת. לפני יותר מעשר שנים השתתפתי בחפירה ארכיאולוגית באתר חצור שבגליל העליון, תחת פרופ' אמנון בן תור מהאוניברסיטה העברית. בחפירה זו נחשפו אבני גזית –  אבנים בעלות גודל מרשים, מסותתות היטב, ששימשו לבנייה של מקדש מהתקופה הכנענית. האם תכננו לבנות אבנים מהודרות ומפוארות בקיבוץ? ואולי הייתה זו רק צורה מליצית לבנייה חדשה וטובה יותר?

כראוי לארכיאולוגית התחלתי לחפור, וכדי להבין ממצא כלשהו חייבים גם להבין את הקונטקסט שממנו נשלף. התברר לי שאת שני המשפטים הללו כתב יהודה ארז שהיה העורך הראשון של עלון "בתוכנו", איש ספר שחי בגבעת חיים וליווה את בן גוריון. ואם יהודה ארז בחר בשני המשפטים הללו – כנראה שיש להם משמעות עמוקה ואולי הם קשורים זה לזה ברובד מסוים.

 "גזית נבנה"

המקור: ישעיהו פרק ט', ז-י"א:

"דבר שלח אדני ביעקב ונפל בישראל: וידעו העם כלו אפרים ויושב שמרון בגאוה ובגודל לבב לאמור: לבנים נפלו וגזית נבנה שקמים גדעו וארזים נחליף: וישגב יהוה את צרי רצין עליו ואת אויביו יסכסך: ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה".

 ומה המשמעות? במקור התנכ"י זוהי תוכחה של הנביא ישעיהו על יושבי שומרון שהתנהגו בשחצנות ובביטחון עצמי מופרז ואמרו – למרות החורבן, אנחנו נבנה בתפארה, במקום לבנים שנפלו נבנה באבנים מסותתות ומפוארות, ובמקום עצי השקמה הפשוטים שנגדעו נבנה בעצי ארז אדירים (ששימשו גם הם במבני פאר והיו חזקים ויקרים). ובקיצור – מי יכול עלינו?

ועל כך ישעיהו אומר להם שאלוהים יגמול להם כגמולם וייתן אותם בידי אויביהם ש"יאכלו אותם בכל פה"…

בתו של ארז, רבקהל'ה חן, שהייתה אז בשנות העשרה לחייה קישרה תמיד את המשפט לחורבן הבית הראשון ולשיבת ציון. ייתכן שהשימוש בגזית ובעצי ארז, שאכן שימשו לבניית בית המקדש, מתקשר למשפט?

היא זוכרת שבבית היה דיון אם להציג את כל המשפט לבנים נפלו וגזית נבנה או רק גזית נבנה ובסופם שלוש נקודות. לבסוף הוחלט להשמיט את החלק השני של המשפט כדי לא לקשרו לחורבן בית המקדש.

האם שתל כאן יהודה ארז אזהרה מוסתרת? אולי הוא התכוון לומר: היזהרו! תבנו את חייכם מחדש במקום הלבנים שנפלו, במקום השבר שאתם חווים. אבל אל תהיו שחצנים, הסתפקו במבנים פשוטים, אל תבנו מבני פאר כמו אלה באירופה ההיא שאותה עזבתם.

"לא נחשף הדר כרמלנו

עצינו עדנה ירוקים".

המקור: שיר ארוך של חיים נחמן ביאליק, בשם "משירי הקיץ". השיר המלא ניתן לצפייה כאן: http://benyehuda.org/bialik/bia020.html . שאלתי שתי מורות לספרות אך הן כלל לא הכירו את השיר. הוא אינו חלק מהבגרות… אבל מקריאת השיר עצמו ומחלק מהבתים שלו, שבתי והרגשתי את אותה אי נוחות שציינתי בהתחלה.

ב-1893 ביאליק שהה במשך שלוש שנים בסחר בעצים ביער בקורוסטישב שליד קייב. את השיר הזה הוא כתב באותה תקופה אפלה ומבודדת. ביאליק אף מסביר שנושא השיר הוא בתקופת חודש תמוז, שהוא בדיוק החודש שבו נערך טקס אבן הפינה של הקיבוץ.

חוקרי ספרות מסבירים שהשיר, שלו שני חלקים, היווה את הבסיס לשירי הטבע שלו. בשיר מבכה ביאליק את הקיץ האוקראיני הגשום המסב דיכאון. הוא מתאר את הקמה, את עצי הגן ומתלונן:

…

זה-שלשה שבועות תמימים
משמימים ומיגעים את-נפשי
ימי סגריר, שמים מגשימים.

…

לא-כלה הקיץ עדנה,
הבציר, החרף רחוקים;
לא-נחשף הדר כרמלנו,
עצינו עדנה ירוקים;
…
לא-החל החרמש בשדות,
לא-הונף המגל עליהם…

והקשה מכל בסוף השיר:

עוד יש מראות יפים מסביב,
המלאים עתרת ושפע –
ולמה-זה ידם לבנו
למראה בכורי הטבע?

איזה דיכאון! ייתכן שיהודה ארז התכוון להראות לאנשים סביבו שסבלו מהשבר, מהעוגמה של הפילוג ומהפרדה, שיש אמנם דיכאון אבל כמו הקיץ האוקראיני הבלתי נסבל גם הוא יחלוף ובסוף יגיעו החורף והאביב?

האם אזכור של כל הנושאים הנוגעים לחקלאות הם אלה שמתחברים למשלח ידם של הקיבוצניקים החדשים שזה עתה השאירו מאחוריהם את הפירות שקצרו בעמל רב?

נראה שארז התכוון לעודד את האנשים שהיו צריכים להתחיל הכל מחדש אבל מזהיר לבל ילכו בדרך של רשעי שומרון אלא יעשו הכל בצניעות, יעבדו את אדמותיהם ואל דאגה – הכל נראה עכשיו נורא אבל הכל עוד יפרח וילבלב.

ומה יש להוסיף? האיש צדק…