בגיליון פסח של בתוכנו פנתה אלי היידי נכדתה של סבתא ליובה, ושאלה על שיחורר מעבדות לחרות ועניתי שעבדותי היתה האידאולוגיה של הקיבוץ, ושחרורי היה היציאה לתרבות המערבית והירידה מהאולימפוס כבן אלים.

תהליך שהחל אחרי ששת הימים ו"שיח לוחמים" והסתיים לאחר מלחמת יום כיפור, כשיפי הנפש חזרו מהמלחמה הנוראה מוכים ואבודים ולאחר שהקיבוצים איבדו את מיטב בניהם בשדות הקטל, "לכאן לגבעת חיים הם חזרו בשורה ארוכה של ארונות נופלים, הם היו כה רבים".

למלחמה הזו חזרו כל אותם בנים שיצאו לשוטט בדרכים ורבים מהם חזרו הביתה בארונות.

זו היתה המלחמה האחרונה שאליה יצאנו עם אמונה גדולה בצדקת דרכנו.

 סבתא ליובה שהגיעה לסיבה טובה ונפטרה בגיל 100 אבל היא היטיבה לשמוע והבנתה היתה צלולה. פעמים רבות היא זימנה אותי לשמוע מה בחצר הקיבוץ, כך עשה גם חיים ויקטור, שכל כך שאהב לדעת על הכל. חלומם אבד, בנותיהם עזבו, ורק הזיכרונות נשארו. היום נכדיהם חוזרים לקיבוץ למקום שדרך סביהם נזנחת, וזיכרונם הופך למיתוס שנעלם.

ביום לזכר השואה צריך גם להרכין ראש לזכרם של הורנו סבנו שהגיעו מאירופה עשינה והקימו מדינה יש מאין לתפארת כל העולם. כן גם לסבנו ששרדו את השואה, את עלומיהם הם הקריבו ולא ביקשו תמורה.

חקלאות ותעשיה, קליטת עליה ובניה, בעבודת כפיים וכמעט ללא עבודה שכירה. חלק גדול לקחו גם בהגנת המולדת ובכיבוש השממה והביצה.

 אמנון שמוש ממעין ברוך כתב בגיליון חמישי 4.4.013 תחת הכותרת "הוא עוד ישוב":

"שתי השגיאות הגדלות שעשו הקיבוצים הן סגירת חדרי האוכל ובריחה מניהול עצמי. חדר האוכל היה המרכז החברתי ששמר על השיתוף ועל היחד, לא רק מסיבות, אסיפות, שירים וריקודים, מפגשים אקראיים, מתנדבות ושולחן ותיקים –  לכל אלה אין תחליף. הוא גם היה מפלט לבודדים".

(בזמן האחרון מתנהל מאבק על ענף המזון בעגה ההפרטליסטית, על המטבח וחדר האוכל שבתפיסת העולם החדשה אין לו יותר מקום בקיבוץ של היום.

ישנה תופעה נוספת שחברים ותקים שעבדו כל חייהם בענפי הקיבוץ, נזרקים בגיל פנסיה ממקום עבודתם.)

 הפיכתנו לקפיטליסטים גרמה לאמונה באל הממון והכסף וזניחת האמונה בייחודיות הקיבוץ.

זה מחזיר אותי לכתבה שכתבתי לפני זמן ושמנתחת את התופעה שהביאה לשינוי הגדול ובעיקר להפיכתנו לבני אנוש שמוכנים לוותר על כל הערכים שהפכו אותנו מבונים סוציאליסטים ובעלי ערכים הומניים לנדלניסטים תאבי ממון.

הכתבה המקורית פורסמה בעבר בעלון בתוכנו ב-2012.

לחצו על שם כתבה כדי לקרוא אותה.

בני המייסדים האלים