האמת? בכלל לא ידעתי מי זה רון ארזי. שמעתי את השם מתישהו, זה בטוח, אבל לחבר פנים לשם ולאילן המשפחתי בקיבוץ, זה כבר מורכב יותר. כשהתחלנו להתכתב קישרתי בינו לבין הסטטוסים וההערות החריפות בקבוצת הקיבוץ ובקבוצות העוסקות בפוליטיקה הישראלית ברשת. הופתעתי שאפשר להיות כה מעורב כשאתה גר בפינלנד. לבקשתי, רון שלח קטע יפהפה

אני רון, הבן של מרים ואליעזר ארזי, אח לכרמית וניר ואבא ליובל שעוסק בהפעלות בטבע וחי עם משפחתו בלהבות-חביבה ובועז איש היי-טק שחי עם משפחתו בניו-ג'רסי, ארה"ב.

בחיי ונדודי במקומות שונים בארץ ובחו”ל, הבנתי שלא משנה היכן אני נמצא, בפנים זה תמיד אני. אותו אני שתמיד הייתי ותמיד אהיה. מקום ותנאים זה רק מעטפת בעוד שהתוכן והאישיות לא משתנים. כך גם לגבי מושג הבית ובכל מקום בו אני מתגורר, נמצא איתי הבית – גבעת חיים איחוד. כי בית יש רק אחד וזה גבעת חיים.

על האופניים – מורדי עם יואב ונבות, רון ארזי עם בועז

לאחר 25 שנים ביחד בישראל החלטנו, מיריה ואני, לעבור לפינלנד, המדינה שלה, ל-25 השנים הבאות ואחר-כך נראה. מצאנו מודעה בעיתון על משק קטן ומבודד אי-שם בין יערות ושדות ובו בית, מבנה סאונה ושלושה מבני מחסן על חמישה דונם במחיר 6,000 דולר. כמובן שלקחנו, שיפצנו לבד ונכנסנו לגור בו.

שכרנו מבנה רפת ישן בסמוך והתאמנו אותו לשמש כאורווה וכן שכרנו שדה סמוך של עשרה דונם בו יכולנו לגדל את שני הסוסים שלנו בתנאים מדהימים.

בפינלנד עושים הכל בידיים ולבד. הסביבה שלנו חקלאית וכך גם טבע האנשים שקיבלו אותי כשווה מהרגע הראשון. במרחק כ-20 ק”מ מאיתנו נמצאת העיירה הסמוכה ובה מבצעים את הקניות.

בכפר שלנו יש כ-20 תושבים אבל אנחנו גרים כשלושה ק”מ מחוץ לכפר. לגמרי לבד, כך שלעיתים זה נראה לי כמו לגור בסוכה בקאקון.

מיריה מדריכה רכיבה בכל הסביבה ואני עבדתי עד הפנסיה במפעל לייצור מיצים, בעיקר מגרגרי יער אך גם מיץ תפוזים. הידע שלי והנסיון מפריגת עזרו לי מאוד.

אני חש שחיי באמת מיוחדים מאוד ושונים משל כל בן אחר שיצא מהקיבוץ ובכל זאת, תמיד אני בחסר של חיי התרבות העשירים שבבית והמגוון האנושי שבגבעה.

הזוהר הצפוני במלוא הדרו. צילום: רון ארזי

תחת כוכב הצפון
כאן, במרכז פינלנד, כוכב הצפון גבוה בשמים. כל החורף הוא ניצב ללא תנועה, בוהק בעוצמה והקסיופיאה והדובה-הגדולה סובבים אותו במחול. שביל החלב מאיר את השמיים כמו מרק של אבק כוכבים והתחושה היא שאתה נמצא במצפה כוכבים ולא זקוק לטלסקופ.

הלילות הצלולים הם גם הקרים יותר –  בין מינוס 10 למינוס 25 מעלות. מהיער ישמעו קולות פיצוץ של גזעי עצים המתפקעים בקור העז. כמו יריות. רוח לא תנשב ועץ לא ינוע.

בחלק מהלילות תוכל גם לראות את זוהר הצפון. קרניים מגששות בצבע ירוק פלורסנטי יעלו מקו האופק וילכו ויבהיקו בעוצמה ויתלכדו למסך הנפרש על החלק הצפוני של כיפת השמים, ינועו בקו לולייני כמו זנבות שועלים או כמו שולי חצאיתה של רקדנית. והמסך ילך ויימוג אבל מיד יתחילו לעלות ולהיחשף עוד מסך קרניים ועוד אחד ועוד אחד. לעיתים הצבעים מתחלפים בין כחול לצהוב וירוק ואדום וסגול – מדהים.

אתה צופה ומצלם בהתפעמות וביראה ובקדושה ויודע שאם יש כאן בשורה אז היא בוודאי טובה. ובזמן הזה מנצנצים, כמו יהלומים קורצים, מיליוני גבשושי קרח הפזורים בשדות ומחזירים כל קרן אור הפוגעת בהם.
זהו הלילה הצפוני הצלול.

בחודשים דצמבר וינואר נמשך הלילה 19 שעות והיום רק חמש. בעשר בבוקר זורחת השמש, עולה מעט מעל קו האופק או מעל צמרות היער שבקצה העמק, רואה כמה קר כאן ומייד שוקעת להתחמם במקום אחר וזהו, נגמר היום. בשעה שלוש אחה"צ מתחיל הלילה.

שלג יורד ונערם אבל בבית חם ונעים באמצעות תנורי החשמל ובעזרת התנורים לשריפת עץ שבמטבח ובחדר השינה. טוב שבמחסן יש מלאי עץ לכמה שנים. נסתדר גם ללא חשמל בשעת הצורך. הרבה פעמים מדליקים נרות לקשט את האווירה, ומתכנסים לחיי פנים הבית.

לא מפסיקים להזיע בחורף

חם מאוד בסאונה הקלאסית שלנו המחוממת ע"י שריפת עץ. בתחילה יש לחמם את המים בחדר הרחצה ואחר כך את חדר הסאונה עצמו. כשחדר הסאונה מגיע לחום של 60-80 מעלות, נכנסים, מתיישבים על דרגש ומתחילים לחמם את הגוף. בכף עץ מתיזים מים על האבנים החמות שמעל תנור הסאונה. המים מתאיידים ברחישה ומעלים את הלחות בחדר. הגוף מתחיל להזיע מפלים מפלים.

התושבים יתלו תאורות קישוט בחלונות ועל השיחים בגינות. כביכול לכבוד חג המולד אבל למעשה למשך כל החורף.

פעם או פעמיים ביום יש לגרוף את השלג לפאתי החצר עד שבשוליה נערמים הררי שלג וצריך גם לזכור להאכיל את ציפורי הבר שבחרו לחרוף איתנו.

ויש גם ימים אחרים וצלולים. השמש תזרח על שדות לבנים ועל עצי יער הכורעים תחת משא השלג. השמים יהיו כחולים בצבע כחול עמוק שכבר שכחנו על קיומו ושקט ודממה מסביב.
בימים כאלה אפשר לצאת לסקי ביער, לפגוש עקבות של שועלים, ארנבות, צבאים ומכרסמים זעירים. למרות הקור העז עד כדי כאב בפניך, תוכל להזיע כהוגן תוך כדי החלקה עד שתגיע לראש גבעה שממנה תחליק במהירות בדרך חזרה בדחיפה ראשונית אחת בלבד. איזה כיף.

ואז לאט לאט, הימים שהלכו והתקצרו, מתחילים להתארך. באפריל או מאי מתחיל השלג להימס ובתקופה זו הקרקע חומה ובוצית. העצים ממהרים ללבלב וחלקם אף מניצים מיד פרחים שאבקניהם ימהרו להיזרע באדמה ולהיקלט בחודשי הקיץ הספורים. העלווה חוזרת אל עצי הצפצפה. האורנים והאשוחים יפרשו עוד קומה של ענפים בצמרת.
הקיץ בא

ציפורי הנוד יתחילו לחזור מארצות הדרום. בתחילה ציפורי השדה הקטנות, אחריהן תגענה הסנוניות ארוכות וקצרות הזנב ואז יגיע גם זוג העגורים שהעמק שלנו הוא ביתם. בסוף הקיץ הם יעזבו שלושה או ארבעה (נושאים דרישת שלום מאתנו לישראל) אבל בשנה הבאה שוב יחזור אלינו רק זוג ההורים. אחרונים יגיעו הברבורים שיהיו גם האחרונים לעזוב בסוף הסתיו.

הקיץ ברובו יהיה דומה מאוד לחורף הישראלי. רוחות, סופות, גשמים ברקים ורעמים בין תקופות של ימים יפים.

הטמפרטורות יהיו כמו בחורף ישראלי והפיני יסתובב בסנדלים ובגדים קצרים והאור ימשך כל היממה. אין כוכב הצפון ואין זוהר הצפון. השמש זורחת בצפון מזרח ושוקעת לכמה שעות בצפון מערב והאור לא תם.

זה הזמן לעבודות השדה, והכנת העצים לחורף ולשיפוצים בבית או במבני המשק, לביקור קרובים וידידים ולצאת לחופשה או לבלות בטבע כשאין ערב ואין לילה. לי אישית קשה הקיץ מהחורף כי אני לא מכיר חיים ללא ערב, בלי זמן להגיע באמת אל עצמך ואל הזמן שלך. לפחות החורף מפצה בגדול.

אנחנו גרים לצד עמק המשובץ בשדות ובשוליו פרושים יערות. מלבד שכן אחד הגר בכניסה לעמק אין כאן איש. מדי פעם יעבור חקלאי על טרקטור, ינופף לשלום או יעצור לכוס קפה ולשיחת שכנים. אבל אנחנו לא לבד. איתנו הטבע והחיות והציפורים והשמיים והעננים והמראות והצבעים.

רון ומיריה ארזי