פרידה מלימור אביטל, מנהלת בית התינוקות, שעוזבת אותנו ויוצאת לדרך חדשה.

רצינו לערוך את המפגש במשרד כדי שנוכל להקליד מיד.
לימור מסרבת – "אי אפשר. לא יכולה לעזוב את הבית (בית התינוקות).
אנחנו (אנטה ולביאה): "אבל זה שנייה מהבית."
לימור: "אצל תינוקות – גם שנייה זה עולם ומלואו…"
אין אמירה יותר חזקה מהאמירה של לימור, שעוזבת אותנו לדרך חדשה.

אז נתחיל בנתונים: לימור אביטל מהקיבוץ המאוחד מנהלת את בית התינוקות מזה 12 שנים.

מדוע את עוזבת?
אני עוזבת מסיבות אישיות. אני מרגישה שמיציתי את התפקיד. הגיע הזמן לעשות שינוי ולבנות את השלב הבא בקריירה שלי – ככה שתתאים לי. בית תינוקות מעבר להכל, זו עבודה פיסית. אני מסיימת עם טעם טוב. המקום הזה היה בית מקצועי עבורי. מהיום הראשון הרגשתי שהקהילה נתנה בי אמון רחב – ההורים, ומערכת החינוך. הגעתי לכאן עם אנטה – אנטה כ"בוסית" היתה מקצועית, איכותית – מעצימה ומכבדת. והעבודה עצמה – אני אוהבת את הילדים ואת העשייה.

מה ההבדל בין היום שהתחלת ליום שבו את מסיימת?
הגעתי לבית תינוקות קטן, אחרי מירל'ה המיתולוגית. נכנסתי לנעליים מאוד גדולות.
הבית היה קטן וישן. בהתחלה עבדנו עם עשרה תינוקות ואחר כך עלינו ל-12. הצרכים של הקהילה גדלו.
בתנאים פיסיים מורכבים… ואחרי כשבע שנים, עברנו לבית החדש. ביחד עם אנטה, הייתי חלק מתכנון הבית. הקדשנו מחשבה רבה לבנייה של מימוש הראציונל החינוכי שלנו. חשבנו על הזרימה, על סדר היום. זה היה שלב מקסים, שנהנתי להיות שותפה בו. ואכן, הבית עונה על הצרכים. ברור היה שאנו אמורים לעבוד עם קבוצה יותר גדולה, וגם צוות יותר גדול וזו היתה קריאת אתגר. מה ההבדל? – ראשית קבוצות הרבה יותר גדולות, אבל צוות יותר גדול. זה חייב שינוי בהתנהלות שלי, מאחר והיה לי חשוב להגיע לכל ילד וילד וכמובן לכל משפחה. יש ערך לניסיון. כל שנה התמקצעתי, ארגנתי את הסביבה יותר נכון. למדתי את הצוות, לחלק תפקידים.

מדברים על מורכבות בקשר עם ההורים, אנא ספרי על החוויה שלך.
הורים בבית התינוקות, מאחר וזה המפגש הראשון בו הם חולקים את ההורות עם גורם חיצוני – זה תמיד רגיש. יש פחדים והרבה סימני שאלה. עם השנים למדתי לקבל סוגי הורות שונים, ולהיות עם כל אחד במקום שלו. חשוב היה לי להתחבר אל כל משפחה בדרכה. לעיתים זה מתסכל, אבל זה חלק מהעבודה. חשוב שנהיה בשיתוף פעולה עם המשפחה ושתהיה תקשורת טובה. אני יוצאת עם תחושה חזקה – שהיה בי אמון מצד ההורים. אני מרגישה שיתוף פעולה, והרמוניה – ממש סומכים עלי… אפילו יותר מידי.

אז תני טיפ בעניין הזה למי שיבוא אחריך.
בקשר עם ההורים, הכי חשוב לתת להורים מקום מרכזי לתקשורת עם בית התינוקות – ההורים הם אלו שיודעים הכי טוב על הילד שלהם וכמובן לייצר סביבה חינוכית המודעת לעצמה, מקצועית, חיובית, הבנויה על סדר יום ברור המשדר ביטחון מקצועי.

מה צריך לעשות כדי לבנות צוותים איכותיים במערכת הגיל הרך?
יש לשים לב לתנאי העבודה, לא רק ביחס לשכר אלא ביחס לשעות העבודה וימי העבודה. אין אח ורע בעולם המסגרות החינוכיות לצורת העבודה כמו שלנו. אנחנו עובדים ללא חופשים… יש חשיבות גדולה לזמן שבו המערכת סגורה. חשיבות גדולה לכל המשולש: עובדים, הורים וילדים. לדעתי חשוב מאוד לילדים להיות יותר זמן עם ההורים. משמעות של סגירה מרוכזת היא לתת חופש לכולם… שכל הצוות אוגר כוחות ונח.

עם מה את יוצאת לשלב הבא של חייך, מה נתנו לך?
זו היתה תקופה טובה מאד בשבילי. הרגשתי שאני מוערכת ומצליחה בעבודה שלי. הרגשתי שאני מתקדמת מקצועית… זו קהילה ומערכת חינוכית שעסוקה במהות של החינוך, בודקת עצמה, מתייעלת. היה לי נח לגור קרוב הנה אבל לא להיות חלק מהקהילה – ההפרדה היתה טובה עבורי.

ברמת הצוות מה את משאירה?
אני עובדת בשנים האחרונות עם צוות קבוע – אורית ונועה – הן מאוד מנוסות, ומקצועיות ומכירות את העבודה.
לאן פנייך? אני פתוחה לעולם העבודה, אני מתחילה לחשוב מה אעשה כשאגדל.

מילה שלנו אלייך: אנטה: קשה לי מאד להיפרד. זו היתה פינה חמה ובטוחה במערכת. תהליך השינוי שבית התינוקות עבר – עשינו אותו יד ביד, ב"רגוע" הכל היה בשקט אבל עם הרבה מחשבה. ממקום של הרבה הערכה וכבוד. אני יודעת שההחלטה חשובה לך, ואני מכבדת אותך ואת החלטתך. יש לי תקווה שתהא זו שנת חל"ת… ועוד נשוב לשנים של עשייה משותפת…