במשך שנים רבות הוביל צפריר בן אור תהליכים מרכזיים בקיבוץ, בעיקר בתחומי השינויים המבניים והפיכתו למה שמכונה היום "הקיבוץ המתחדש". כיום, לאחר כשני עשורים מאז תחילת אותו מהלך, רצינו לשמוע כיצד הוא רואה את הקיבוץ בפרספקטיבה אחורה וקדימה

כבר מתחיל להחשיך כשאנחנו מתיישבים במשרד של צפריר בן אור, בהנהלת החשבונות הישנה, ומיד אנחנו נוטלים את היוזמה לידינו. דבר ראשון, אנחנו מקרינים לו קטע וידאו מלפני כ-40 שנים, בו נראה צעיר נמרץ, החלטי וחדור מטרה בשם צפריר בן אור, כשהוא משלח אש וגופרית בקיבוץ, כולל המשפט "אני? בטח שלא מאמין בדבר הזה שנקרא קיבוץ".

אבל צפריר לא מתבלבל. "אחרי שהסרט ובו הקטע הזה הוקרן בבית וינה, יצא חבר שעדיין מהלך בתוכנו (השם שמור במערכת) לדשא של בית וינה וצרח – לזרוק אותו מהקיבוץ", הוא נזכר בחיוך.

אנחנו מתעניינים מה מצב האמונה שלו כיום, בחלוף ארבעה עשורים כשהוא לא מכהן כבעל תפקיד במערכת של גח"א. "היום אני מפוכח הרבה יותר", הוא עונה. "הקיבוץ הרבה יותר כייפי מאז והיום, בגיל 60, אני הרבה יותר מרוצה מהקיבוץ".

צילום: עדנה ארזי

אנו בודקים מה השתנה. "קודם כל נוצרה האפשרות לבחור מבחינה כלכלית – האם אני רוצה לחיות פה. מי שחי בקיבוץ כיום יכול, באמת ובתמים, לבחור לקום וללכת. טרם שלב השינויים המבניים (שיוך דירות, שיוך פירות נכסים, שינוי אורחות חיים וצמיחה דמוגרפית) הייתה זכות הבחירה הזו קיימת למעשה רק 'על הנייר' משום שמי שעזב אז, עזב פחות או יותר עם הבגדים לגופו והיום הוא בעל בית משלו הממומש עם עזיבתו ושלא להזכיר נושא הירושה. כיום, אם אתה בוחר להישאר פה, מתווספת חירות לא פחות חשובה – החירות לחיות את חייך כפי שאתה רוצה, יש תחושת חופש גדולה הרבה יותר ובסיס כלכלי איתן שלא היה אז לחברים".

"אצל כולם?", אנחנו תוהים. "העזרה ההדדית השתפרה פלאים. היום עוזרים למי שצריך על בסיס הגדרה שטבע אסף חן ז"ל – 'מעבירים עזרה מהמצרך לנצרך' ואין חשש בדבר 'תקדים'. בשינוי המבני הוקמו קרן מילואים וקרן עזרה הדדית שמטרתם לסייע למי שצריך, כלכלית או בריאותית ויש כסף המיועד ספציפית למטרה זו. כחלק מהשינוי יצרנו 'רצפה' (רשת בטחון ) גבוהה, יש תמיכה למי שצריך ואוי ואבוי אם לא היינו עושים זאת".

"תגיד", אנחנו שואלים. "יש מצב שבעוד כעשר שנים או קצת יותר וכתוצאה מתהליכים דמוגרפיים וחברתיים, תהפוך גבעת חיים לישוב קהילתי עם אלפי תושבים שאינו מקיים רשת בטחון שכזו?"  הוא לא עונה מיד, אלא חושב קצת. "כן, זה בהחלט יכול לקרות", הוא אומר לאחר מכן. "וכמו רוב מכריע של הדברים, גם זה תלוי אך ורק בנו, זו שאלה של תודעה. איזו תודעה תוביל אותנו, כפרטים וכקהילה, בקשר עם האופן שבו תתפתח גבעת חיים".

ומה הבעיה הכי קשה של גח"א כיום? צפריר מוכן. "גוף או ארגון כפופים למחזורי חיים המחייבים התחדשות מתמדת כל 10-20 שנים. לכל גוף, או ארגון – וגח"א הוא ארגון מורכב מאוד וקשה מאוד לניהול – יש התמודדות הנובעת מהמחזוריות הזו. זו התמודדות עם שאלת החזון, המטרות והדרך להגשמתן. מזה כחמש שנים אנו נמצאים בדיוק במקום הזה ועם הצורך לבחון דרכנו –  לאן ולמה? מנקודת מבט זו גח"א הגיעה אל 'קיר', כלומר את החזון והמטרות האסטרטגיות שקבעה האספה הכללית בשנת 2000 כבר השגנו לפני כמה שנים ומאז לא התפנינו לחשיבה חזונית, ראייה ותכנון העתיד. הצורך בכך מובהק ואפשר להצביע על העובדה שהכלים הארגוניים באמצעותם מתנהלת המערכת כבר לא מתאימים – היקפי המשרות של המנהלים במערכת ובמערכות החברתיות העיקריות נמוכים מדי. כאמור, הכל מתחיל מתודעה שמוכנה להכיר בבעיה ואני יודע שזה לא פשוט".

צילום: עדנה ארזי

אנחנו מדברים על בחירתה של יו"ר חדשה והנהלה חדשה. "הנה, זו דוגמה נהדרת", יורה צפריר. "נבחרה הנהלה חדשה, הזדמנות מצוינת לחשיבה מחדש, לחשיבה והתארגנות בתוך התנאים המשתנים, במעגל רחב וכולל שיעסוק בשאלות המהות שלנו והשני שיתמקד בשאלת בניית שכונה ג'. תחת זאת, ההנהלה ניגשת באופן מיידי  לעסוק בהסדר הביניים שהוא מרכיב אחד בשאלת הקמת השכונה ולהבנתי אין מקום לדון בו במנותק משאלות מהותיות לעניין הקמתה כגון השיוך הקנייני ושיטת ההפעלה של השכונה. מה הלחץ? למה לא להגיד שדבר ראשון לוקחים שלושה חודשים כדי לנשום, לחשוב, ללמוד ואז להכין תוכנית מסודרת שיש בה ראייה כוללת עם אבני דרך ולוח זמנים שיקבעו ומראש?  הסדר הביניים הוא לא חזון. דיון בו במנותק משאר המרכיבים מחזק את הסיכוי לאי הבנות ולכשלון. קשב ורצון טוב של הציבור הוא משאב נדיר ומתכלה ואסור להשתמש בו בקלות דעת. בחינה מחודשת וקביעת חזון, מטרות ויעדים, תייצר תודעה שתייצר אנרגיה שתוביל לחיבור חברתי ולהתחדשות. דבר כזה, אם מנהלים אותו נכון, צומח ולו רק מעצם השאלה של למה אנחנו רוצים לחיות פה יחד".

צילום: עדנה ארזי

הוא מאמין מאוד בכח האנושי פה. "מבחינת האיכות האנושית, גבעת חיים התקדמה מאוד וזה מצוין מבחינתנו. גם המגוון הדמוגרפי והגילי הוא נכס. בהנהלה החדשה יש גיוון דורי ואנשים בעלי יכולות רבות. אפשר לומר שאחד מהקשיים האירגוניים שגבעת חיים חווה בשנים האחרונות, היא הנטייה הגוברת והולכת של נבחרי הציבור, כולל ההנהלה, לעסוק בבקרה על ניהול במקום לנהל. מרוב בקרה, נוצר קושי אמיתי לנהל וזו בעיה ממשית בארגון כזה. זו נקודה שחייבת להשתנות".

הוא מציג את ההוכחה לתפיסתו כי כל שני עשורים לערך, יש בארגונים התחדשות של יעדים המביאים אנרגיה מחודשת.

"במהלך הסיקסטיז עברנו לתקציב אישי, מה שהיה שינוי אסטרטגי מהמעלה הראשונה. בתחילת האייטיז עברנו ללינה משפחתית, רעידת אדמה לא פחות גדולה ובתחילת שנות האלפיים – השינוי המבני של הקיבוץ. כל מהלך שכזה מייצר מהלכי משנה רבי עוצמה כגון הבנייה המסיבית עם המעבר ללינה המשפחתית ושיוך הדירות והקליטה עם הכניסה לשינויים המבניים. נרצה או לא נרצה, האנרגיה הזו מוצתה וכעת יש צורך לחזור לתהליך ההתחדשות ואין מנוס מכך. השאלה הגדולה היא האם יש ביכולתנו לעשות זאת וברור שהתשובה לכך היא חיובית, אבל יש לזכור שיכולת היא תנאי הכרחי ולא מספיק. צריך שיתקיים תנאי נוסף והוא רצון, היינו קיומה של תודעה המובילה את תהליך ההתחדשות".

"רגע", אומרת אחת מאיתנו. "יש צוות הסכמות" ומתברר מיד שזו לא כוס התה שלו. "קראתי את הדו"ח שהפיקה חברת היעוץ והוא עוסק בעיקר בסימפטומים ("מצב רוח" קהילתי) ולא במהות (האירגון לאן). הקמת צוות ההסכמות נראית לי כמהלך שלא יועיל כיוון שבמוקד הגדרת ההתנהלות שלו נמצאת האמירה שצריך לשפר את מצב הרוח של הקהילה. בגלל זה הם גם לא כל כך מבינים מה נדרש מהם. מצב רוח קהילתי הוא דבר שנוצר ממטרות, כיוון ועשייה". אותה אחת ששאלה גם טוענת שחבל שלא נותנים צ'אנס לתהליך שהתחיל בצורה דמוקרטית ומתוך צורך. אולי הצוות הזה יהיה זה שיענה על הצורך בהתוויית כיוון? צפריר לא סבור שיש לכך סיכוי ממשי. ארגונים הם גוף מעשי והתווית כיוון היא באחריות ההנהלה או צוות מטעמה.

אנחנו שואלים לדעתו על המצב החברתי בקיבוץ, כפי שבא לידי ביטוי סוער אחת לכמה חודשים. "כן, התחושה שדברים אינם כתמול שלשום, היא נחלת רבים", הוא אומר. "אני מייחס את זה, שוב, לכך שבהעדר חזון ותנופה נוצרת אי נחת המוצאת ביטוי בהתפרצויות האלו. התרופה היא, כאמור, חזון ומטרות ויעדים ועשייה ממשית הנגזרת מכך. התנהגות גועלית נובעת לא אחת מעצבנות וחוסר בטחון שמקורו בחוסר ידע לאן הולכים ומה צופן העתיד".

כבר מאוחר. ולמרות שהוא איש שיחה מרתק ואפשר היה לדבר איתו אל תוך הלילה, אנחנו מבקשים ממנו סיכום קצר. "אין דברים פשוטים בארגונים, לא כל שכן בארגון כל כך מורכב ומסובך כמו גח"א. אבל אני מאמין שאם תהיה תודעה, שתיווצר מתוך בחינה והגדרה של חזון מטרות ויעדים שיובילו לעשייה, הכל אפשרי כאן".