לאחרונה נערכה בסביום סדנת כתיבה שעסקה בהעלאת וכתיבת זכרון. כמה מהמשתתפים כתבו על התרחשויות ואירועים הקשורים בליל הסדר והתוצאה לפניכם. שיהיה חג אביב שמח, פורח וזהיר
הסדר שלא חגגנו (או: פסח שלא היה בסדר) / גרשון שפע
תאריך הזיכרון: פסח 2008
מיקום הזיכרון: איטליה – וולטרה
אשתי, תמר, ואנוכי החלטנו לוותר על סדר בקיבוץ עם המשפחה. טיילנו באיטליה במקומות המומלצים, עברנו תאונות קטנות (וטעויות ניווט גדולות). נהנינו מכל רגע.
ביום הסדר יצאנו מפירנצה לטוסקנה המדהימה, חווים כל תמונת נוף במזג אוויר בהיר, שמים תכולים וראות עד קצה העמק. בעודנו מחפשים בית קפה בעיירה קטנה, מאטים את מהירות הרכב השכור, ומזהים שולחנות קטנים אופיניים על המדרכה, הרגשנו לפתע חבטה עזה באחורי הרכב שזרקה אותנו 20 מ' קדימה, תאונה! הנהג התנצל כולו נרגש (יותר מאיתנו…) וחיכה עד בוא הגרר ואז נפרד בדמעות. אנחנו, עם הרכב שלנו, עלינו על גרר שהחזיר אותנו ל…פירנצה! משם המשכנו ברכבת לפיזה, ראינו והתרמנו מן המגדל הנטוי, וקיבלנו רכב חלופי.
בשעות הערב המאוחרות יצאנו לכיוון עיירה קטנה 'וולטרה'. כל הדרך לא ראינו רכבים. חושך מוחלט כל הדרך, ואז, פתאום, נזכרנו – סדר פסח!… שרנו כל הדרך, הגענו בחצות הלילה לוולטרה המדהימה. מצאנו מסעדה פתוחה, והזמנו: מרק עוף, עוף, תפוחי אדמה, יין, וגם… מצות!! דמיוניות… חזרנו שוב על 'מה נשתנה', 'בצאת ישראל', אמרנו תודה לוולטרה והלכנו לישון שינה "טריפה" במלון וולטרי צפוף ונעים.
חג הפסח הוא שלי / מירהל'ה זיו
מיקום: משמרות
תאריך: 1952 – 1958
הייתי ילדה בת שש. תמיד הרגשתי שפסח הוא החג שלי ושל המשפחה שלי, על אף שהוא נחגג ביחד עם כל הקיבוץ בחדר האוכל. זה החל בכך שאני הייתי מחלקת לחדרי החברים את תפקידי ההקראה שלהם אותם אמא שלי שיבצה כראות עיניה. אלו היו פיסות נייר שאמא שלי גזרה מתוך ההגדה, לכל אחד התפקיד שלו בליל הסדר. חלק מקטעי הקריאה היו קבועים לכל חבר, וחזרו על עצמם מידי שנה.
המשך לאותן הכנות לחג היו חזרות המקהלה. מקהלת הבנות הייתה של בנות בוגרות ממני אך אני התלוויתי לחזרות והייתי נוכחת בזמן שלמדו את שיריו של יהודה שרת מפיה של עדי עציון שהגיעה אלינו מקיבוץ יגור. ישבתי בצד והרגשתי שייכת וגדולה.
בסדר עצמו ישבתי ליד אמא שהייתה אחראית על הסדר, בידיה הדף ובו סדר הקטעים, הרגשתי את החשיבות של התפקיד המוטל עליה. עוזי אחי, שהיה גדול ממני בשש שנים, היה שר סולו את 'שיר המעלות' ואילנה אחותי, שהייתה מבוגרת משנינו, עמדה ושרה את 'והיא שעמדה'. שניהם היו בעלי קול מקסים, ובכל סדר כשהם התחילו לשיר אני הייתי בוכה מהתרגשות. גם לי ולבני כיתתי היה תפקיד – שרנו את שירי ה'חד גדיא'. באחד הסדרים, לא זוכרת באיזה גיל הייתי, חטפתי 'רגליים קרות' ואמרתי שיש לי כאב ראש ויצאתי החוצה עם רגשי אשמה. מבחוץ שמעתי את אחותי שרה במקומי את התפקיד שלי בביצוע ה'חד גדיא'.
חג השיעבוד והבושה / ממי לברון
מיקום הזיכרון: קריית עקרון
תאריך הזיכרון: פסח 1973
אוי, כמה ששנאתי את התקופה שבין פורים לפסח. הייתי מרותקת לבית לעזור לאמא בניקיונות הפסח. בת יחידה בין ארבעה בנים אחים. רק אמא ואני מנקות לקראת חג הפסח. האמא הפדנטית שלי שניקתה כל שבוע באופן כל כך יסודי, כל הזמן שאלתי "אמא למה צריך לנקות הרי כל שבוע אנחנו הופכים את הבית ביום חמישי השנוא מכל". ואני, עם מברשת שיניים מנקה את החריצים של ידית המקרר ואת מגירות המקרר שהיו נקיים מבחינתי. הגענו לליל הסדר עייפות ורצוצות כשכל הגוף כואב ותפוס מרוב שיפשופים וניקיונות.
החלק הכואב לא פחות הייתה העובדה שלכולם היו בגדים חדשים לקראת ליל הסדר, ולי – לא! לא בגלל שלא היה כסף, אלא כי אמא שלי לא התעסקה בזה, מבחינתה קונים בגדים כשצריך, כשגדלתי והבגדים קטנים, או כשהנעלים נקרעות, ולא בגלל שהגיע חג.
באותו סדר, בהיותי בת עשר, החלטתי בשתיים בצהרים שאני אקנה לי בגד חדש. במרכז המסחרי בעקרון הייתה חנות בגדים, לקחתי כסף מסבתא ורצתי דקה לפני שנסגרת החנות. לא כל כך מצאתי מה לקנות, והתפשרתי על חולצה בצבע כחול לבן ואדום, העיקר שתהיה חדשה. לבשתי אותה, הרגשתי נורא. חולצה מכוערת, הסתכלתי מסביבי בערב הסדר, מתביישת, רק רציתי שתבלע אותי האדמה עם הבגד המכוער הזה. כולם מסביבי כל כך יפים וחגיגיים, ואני – רק מתה מעייפות ומבושה.
ליל הסדר שהוחלף מקומו / דן שגיא
מיקום הזיכרון: גבעת חיים מאוחד
תאריך הזיכרון: שנות הארבעים של המאה הקודמת
ליל הסדר היה מתנהל תחת כיפת השמיים על הדשא הגדול שלפני בית התרבות. היו מציבים שולחנות וספסלים עשויים מלוחות עץ שנלקחו מהנגרייה. מציבים במה גדולה וההגדה הקיבוצית הייתה מומחזת מלווה במקהלת הקיבוץ.
באותה שנה, בשעות הצהרים של ליל הסדר, קדרו השמיים ונאלצו למצוא מקום חלופי מתחת לקורת גג. אנחנו, כילדים, היינו, כמו כל ערב פסח, הולכים בצהרים לחדרי ההורים כדי שנישן שנת צהרים טובה לפני החג. כשהתחיל הגשם לרדת ההתחילו בפירוק השולחנות והספסלים, העבירו אותם לחדר האוכל. בעקבות כך שונה הסדר ונשארה רק שירת המקהלה. את טקס קציר העומר שקיימו תמיד לפני תחילת החג – קיימו כרגיל.
ליל סדר ראשון מחוץ לקיבוץ / דן שגיא
מיקום הזיכרון: מחנה בית ליד
תאריך הזיכרון: ליל הסדר 1957
שנת 1957 גדוד 890 קורס מכי"ם, גיוס אוגוסט 1956. פלוגה ג' מורכבת ברובה מבני קיבוצים. מספר חיילים מציעים לקרוא בהגדת הפסח המסורתית בנוסח של צה"ל שעוצבה על ידי הרב הצבאי שלמה גורן. הסדר מתנהל כאשר רובנו לא מכירים את סדר הדברים. אני חושב על הסדר בקיבוץ ועל טקס העומר שאותם אני מחמיץ. במשך השבוע של החג החמץ נעדר מהשולחן – מוזר לי ומעניין כאחד.
סדר משפחתי ראשון/ דן שגיא
מיקום הזיכרון: שכונת מווה שאנן בחיפה
תאריך הזיכרון: שנת 1968
כל המשפחה מחליטה על השתתפות בסדר משפחתי של משפחתה של אימי. המשפחה כוללת את סבתי, אימה של אימי, ואת שלוש אחיותיה. ארבע משפחות בסך הכל. אני הנכד הראשון ובני הוא הנין הראשון. לראשונה אני מתוודע לנוסח הליטאי של ההגדה, ואב הסדר גם הוא ליטאי במוצאו.
מפגש ראשון עם ההגדה המסורתית היה לי כשנוכחתי בסדר שנערך כהלכתו בזמן שירותי הצבאי. נשביתי באווירה המיוחדת שקריאת ההגדה יצרה בקרב המשפחה שלראשונה חגגה סדר משפחתי כהלכתו.
ליל סדר בלוד / נחמה שגיא
מיקום הזיכרון: לוד
שנה: שנות החמישים
דודתי – אחותה של אימי, דודי – אחיו של אבי, הם היו דודים משני הצדדים . לאחר פרידתם של הוריי הזמינה אותנו הדודה לחגוג את ליל הסדר איתם.
היינו ילדים די קטנים, ובעוד האימהות שלנו מכינות את כל הדרוש לחג, אנחנו שיחקנו בחוץ. בצהרים הודיעו לנו שאבי נפטר. אימי ודודי, שהיה אחיו, נסעו לקריית עמל להלוויה. אני נשארתי ברגשות מעורבים גם של עצב, וגם של שמחה. עצב – כי אבא נפטר, שמחה – מפני שרציתי בכל מאודי לחזור ולחיות עם אמא. כמובן שאת ליל הסדר ההוא כבר לא חגגנו. ישבנו לשולחן בשקט ואכלנו הארוחה.
ליל הסדר – שירי החג / נירה ברנסום (שיפמן)
מיקום הזיכרון: קיבוץ גבעת חיים איחוד
תאריך הזיכרון: שנות החמישים
מאוד אהבתי את ליל הסדר הקיבוצי. כולם ישבו משפחות, משפחות ליד השולחנות הארוכים. כולם התייחסו ברצינות גדולה לטקס למרות שהוא חזר על עצמו באותה מתכונת כל שנה. היה שקט מוחלט (בניגוד גמור לטקס היום שהוא מאוד רעשני). אהבתי את שירי החג. במשפחה שלי תמיד שרנו וכך למדתי לאהוב שירה. בקיבוץ הייתה מקהלה בניהולה ובניצוחה של חנה אבלס. אמא שלי שרה אלט במקהלה ואני הייתי מאוד גאה לראות אותה שרה על הבמה. השירים של פסח היו יפים במיוחד. בייחוד אני זוכרת את שירם של חיים נחמן ביאליק ויהודה שרת: "קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה עוד הדרך רב…" מילות השיר מאוד דיברו אלי. הם תמצתו עבורי את מהות החג – יציאת מצרים והקשיים של העם שנדד במדבר עד הגיעו לארץ הנכספת. לאחר שהתחתנתי עברתי לגור בארה"ב ושם השתתפתי בליל סדר משפחתי. איזו אכזבה ציפתה לי. הם בכלל לא שרו! איך אפשר לערוך ליל סדר ולא לשיר את שירי החג היפים?
3 Responses to הזכרון בסדר
להגיב על נירה ברנסום (שיפמן) לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- 7 באוקטובר (34)
- אמנות ושירה מקומית (178)
- בטחון (25)
- בטיחות (37)
- ביקור בית (9)
- בנות ובני משק שחזרו (13)
- בנות ובני משק שעזבו (19)
- בריאות ורווחה (52)
- גינון (66)
- דבר המערכת (157)
- הנהלה (377)
- הפרטה (183)
- הקיבוץ של פעם (9)
- התנדבות (73)
- וידאו (22)
- ותיקים (191)
- חברות (80)
- חגים (14)
- חדר אוכל (6)
- חו"ל (1)
- חוגים (10)
- חיות (14)
- חיילים (30)
- חינוך (236)
- חירום (22)
- חניה (20)
- חקלאות (57)
- חשמל (27)
- טור דיעה (47)
- טיולים (48)
- יהדות (31)
- ילדים (150)
- כללי (952)
- לזכרם (235)
- לילדים (15)
- מועצה (10)
- מועצה אזורית עמק חפר (100)
- מזון (69)
- מחזורים (10)
- מטפלים/ות (13)
- מילה טובה (97)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מקום העבודה שלי (14)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (205)
- מתכונים (94)
- נדל"ן בקיבוץ (17)
- נוסטלגיה (255)
- נעורים (46)
- סביבה (163)
- סיפורים (125)
- ספורט (49)
- ספרים (23)
- סרטים (85)
- עובדים זרים (8)
- עיצוב הבית (7)
- ענפי הקיבוץ (67)
- עסקים (103)
- פוליטיקה (39)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (15)
- צעירים (103)
- קהילה (542)
- קורונה (39)
- קליטה (171)
- שיוך ונושאים קשורים (162)
- שכונת בנים (174)
- שנת שירות (2)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (11)
- תכירו (25)
- תכנון (171)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (66)
- תקשורת (35)
- תרבות (117)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
מרץ 2026 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תמנע אופיר על מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- נדב דרך על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- דוד שרון על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על מסך מפריד בינינו / אדוה סינדליס
- עינת סיטרוק (בר שלום) על עונת ההדרים / ליאור אסטליין
- שמעון הישראלי על דבר העורכים / שלמה כהן
- יגאל מוהר על באיזולטור / שרון רשב"ם פרופ
- נויה לס על תפוז הזהב / שהם סמית מעבירה ל…
- טובה גבר על הספר של עמליה / נילי חלאבין ברות
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / אמיר דלומי מעביר ל…
- כמו מרק על סף רתיחה / ליאור אסטליין
- ברכות לאורווה החדשה / יאיר אסטליין
- ענף של איש אחד / שלמה כהן
- שנת השירות שלי – עודד אריאל / שלמה כהן
- עלינו / מורדי מורג
- שנת השירות שלי – נוי שרון / שלמה כהן
- לביבות תירס / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / תום שפע מעניק ל…
- תתכוננו, הוא מגיע / ליאור אסטליין
- הרפת ומשבר ענף החלב / שלמה כהן
- רקוויאם למחסור ה׳ / זיוה שקדי-רום
- בית חלומותיי / שלמה כהן
- בן של / שני הגלילי
- פשטידת ירקות על המחבת / בלהה זיו
- נדידת הענקים / שני הגלילי
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / דורון שניר מעביר ל…
- דבר מנהל הקהילה / שקד אביב
- סיכום ארבע שנות קדנציה / יוני ארי
- מתפתחים / ליאור אסטליין
- שיוך דירות: 23 שנים מאז היום הקובע / שמעון הישראלי
- הנגרים הכי צעירים / שלמה כהן
- מכתב מהעוטף / שאול זיידמן
- אמנות חברתית / שלמה כהן
- צריך לעשן / שרון רשב"ם פרופ
- מרק צ'ורבה הונגרי / בלהה זיו
- דבר העורכים / שלמה כהן
קטגוריות
7 באוקטובר אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות





מרגש חברים
כמה שנים קומו תועי מדבר היה שלי.
לפני-כן, מלכה מוסקוביץ' (שהיתה בעברה קריינית בקול-ישראל) הקריאה בצורה רדיופינית מעולה.
בהמשך העבירה אלי את השרביט. התאמנתי לפני הקריאה בביתה.
הרגשתי כבוד אדיר שמסרה לי את התפקיד.
(נירה -הקריאה לא באה ע"ח השירה. עדיין המקהלה שרה את השיר ולחילופין לעיתים הציבור).
מרוב פעמים שקראתי את השיר בציבור ידעתי אותו בעל-פה, כולל כל הדגשה וכולל (המצאה שלי) לעלות עם הקול בשורה האומרת: "איש ואיש ישמע בליבו קול אלוה דובר" ואז בצורה דרמטית לעבור לשורה הבאה בקול חרישי, קולו של אלוהים המדבר מתוך הלב…"לך, היום אל חדשה אתה עובר".
עד כדי כך השיר בתוכי שאני מקפיד לא לשכוח אותו. נוהג לומר אותו בקול ובהתעמה תוך שאני נוסע בקור מקפיא-עצמות בכבישים המושלגים של פינלנד.
רון ארזי
הי נירה,
שותפה לנוסטלגיה ובעיקר לגעגועים לשירת המקהלה בליל הסדר, רק הערה קטנה למען הצדק ההיסטורי, המלחין של " קומו תועי מדבר" המיתולוגי הוא יהודה שרת (לא יעקב), ובדיוק היום הוקדשה
לזכרו תכנית ב"קול המוסיקה" שכללה רבים משיריו וביניהם גם
"קומו…"
את כמובן צודקת רעיה. טעות של חוסר תשומת לב. תודה על התיקון (בקשתי שיותקן).