בגבעת חיים יש מנהג מיוחד בנוגע לשלום. אמירת שלום זו אופציה, אפשרות שיכולה להתקיים אך ורק אם האדם השני מילא אחרי מספר תנאים: לא פגע בי, או הצביע עבור משהו שאני התנגדתי לו, או אמר משהו שהכעיס אותי או את המקורב אלי… וכו'.
רק אם מתקיימים תנאים אלו, אפשר להגיד שלום אחד לשני.
אחרת, עוברים אחד מול השני – וההוויה היא של אוויר. אין שם מישהו שנוצרו עבורו תנאים לקבל – אמירת "שלום".
יחד עם זאת, רבים מגבעת חיים מוכנים ורוצים לעשות שלום ארצי גם עם אלה שהם אויבינו ואף היו מבין רוצחינו…
אין צ'אנס להביא שלום לעולמנו אם לא נהיה אנשי שלום בחיי היומיום שלנו. במקרה כזה תהיה המילה הזו, כפי שהיא כיום – בעיקר סיסמא.
אני מציעה, שאם שוחרי שלום אנו, נניח לאמירת השלום אחד לשני מתנאים מגבילים, ונאפשר למילה הזו להתקיים במציאות אחרת – אשר אינה קשורה לדעות שלנו, לרגשות שלנו…
שלום זה משהו מיוחד…
2 Responses to האם להגיד שלום – זו אופציה? / לביאה בן אור
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


וואלה לביאה, כמה שאת צודקת!! לפני המון שנים, בעת טיולי בעולם, שמעתי ברדיו מקומי אחד סיפור על אדם שישב בפינת רחוב וברך כל עובר ושב בברכת g'day! הרבה התעלמו ממנו ומספר הסיפור תהה: מה יכול להיות כ"כ קשה בפשוט לחייך ולענות בברכה דומה? זה לא עולה כסף, חלילה ולא פוגע בבריאות – נהפוך הוא!
אז אם חטאתי גם אני בהתעלמות מהבא מולי ומברכני, הריני מתנצלת כאן, כי בטח הייתי מרוכזת מידי במשהו טריוויאלי… וזה בהחלט לא תרוץ מוצדק… שבת שלום לכולם!
[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.
לביאה שואפת לדבר יפה. למקום שבו נשמרת אותה חברות, המאפשרת נגיעה יפה, קשר הולם, חיבור בין שני אנשים, שמתאים למה שהיה כאן פעם, חברה, קיבוץ.
לדאבון חלקנו, לפחות – אנחנו כבר ממש לא שם. בפאראפרזה על סיפור בחרוזים שכתב פעם חנניה רייכמן – אומר כך: בתל-אביב – לא אומר שלום לכל אחד, כי איני מכיר כל-אחד בתל-אביב. בגבעת חיים לא אומר שלום לכל אחד, כי אני מכיר כל אחד בגבעת חיים. מזה שנים – אנחנו חברה אחרת משהיינו. היעדר פונקציות כמו ועדות חשובות, ו. חברה, ו.דירות, למשל, גרמו כאן לוואקום שאליו נתנקזו מקרים ואנשים, שמתאימה להם ההויה הזאת, ונוצרו בישוב לא מעט תופעות שצילקו וצרבו לא מעט חברי-קבוץ, הנהלת הקהילה העדיפה בראשה רק אנשי מנהל וכספים. כבר שנים, שהיות מועמד "איש חברה" או "בעל נסיון במסגרות חברתיות" – אינה דרישה אלמנטרית כדי להציג מועמדות לתפקיד הנהגתי כאן.
ועדיין – למען שלום והסכם שלום עם שכנינו – אין היותנו "מלאכים זה לזה" מהוה תנאי הכרחי.
[WORDPRESS HASHCASH] The poster sent us '0 which is not a hashcash value.