אנחנו, כמדינה וכקיבוץ, נמצאים בשלב לא ברור במלחמה בה עדיין לוחמים אלפים וביניהם חבר'ה מהקיבוץ, בעיקר בסדיר אך גם במילואים. בין המילואימניקים נמצאים חברים שהתנדבו ומשרתים בנאמנות ומסירות ראויים לציון.

קשה להעביר את התחושות הטריות והחיות כל-כך, כשאנחנו עדיין בעיצומו של האירוע ומטרות המלחמה המוצהרות רחוקות מהגשמה. החטופים, עדיין לא איתנו וסובלים באופן כואב, כאשר משפחותיהם סובלות איתם והציבור הרחב עומד חסר אונים ומנסה כל מה שרק אפשר על-מנת להשיבם הביתה, מול הרוע החמאסי והמציאות הבלתי נתפסת הזו.

כתושבי אחד האיזורים הפחות מאויימים (למעט קו התפר של עמק-חפר) יש לנו את הפריבילגיה להושיט יד ולעזור לתושבי העוטף והצפון, באירוח, עזרה למפונים ולנפגעים, לחקלאי האיזור, הדרום והגליל ותרומות לחיילי צה"ל.

פעולות אלה, הנעשות כאן כבר יותר מ-100 ימים, זוכות להערכה והוקרה מהנהנים מכל זה. חברים ובעיקר חברות, משקיעים ונותנים את החיבוק האנושי הדרוש בחודשים קשים אלה. בואו נקווה שהרוח הזו תשרוד ותשגשג גם עם תום הלחימה ועם שובם המיוחל של כל החטופים למשפחותיהם.

בין השאר תמצאו בעלון הדים לשירות בעזה ובעוטף, עדות חמה של מפונה מהצפון, לצד עדכון על הנעשה במגזר העסקי והשיוך, העשייה הרבה של נציגנו במועצה האזורית עמק-חפר, גן הירק הקהילתי ונוסטלגיה מימי המתנדבות והמתנדבים העליזים שנראים כיום כאילו הם שייכים לעידן ופלנטה אחרים.

ולמרות הכל – ט"ו בשבט שמח.