תמונות מועתקות לקולאג'2

 

את דבר העורכים הזה אנחנו כותבים כשבאוזנינו מהדהדת הקריאה קורעת הלב של רויטל ימין (רוזנברג): "ותמסור לזה שמנהל את העניינים שם למעלה שמיטב בחורינו ויקירנו נמצאים אצלו, שיניח לנו, וייתן לנו שקט…".

רונן היה אדם מיוחד שהשאיר אחריו נפשות רבות, דאובות ומתגעגעות. כדאי לקרוא את ההספדים בעלון וגם בדף ההנצחה באתר. זה תמיד כואב לאבד אדם יקר אבל עוד יותר במפתיע ובגיל כל כך צעיר.
בגיליון זה מופיע מכתב תודה מבוצי למאיה חסיד (נוף) ובעקיפין זה מתקשר לקשר האמיץ שהיה למאיה עם רונן.
חשוב לנו להגיד שאנחנו מקדישים בתחילת כל עלון את ההספדים, כמסורת שהייתה בעלון כמעט מיומו הראשון, הרחק באמצע המאה הקודמת. אנחנו מבקשים תמיד להעביר לנו 2-3 הספדים שהמשפחה בוחרת בעצמה.
נושא המזוזה ממשיך להכות הדים (מי הגאון שהעביר את הכתבה לידיעות הקיבוץ? מה זה בדיוק נותן?). ברגע האחרון לפני סגירת העלון קבלנו את כתבתה של מאיה זהר (נכדתה של גילה אגמון) הכותבת על המזוזה "אנחנו המשפחה מההרחבה" (מושג מבדל ומעורר אנטגוניזם כשלעצמו).
בעלון זה יש כתבה מטעם ערד סלוצקי, המנהל העסקי של הקיבוץ לגבי תכנית המשק 2015. הכתבה הייתה ביוזמתו, ואנו שמחים על כך ומקווים לעדכונים נוספים בהמשך השנה, בשפה בהירה ונהירה לכל. לביאה ממשיכה בעדכון החשוב וכך גם בני המצווה והוריהם.
המלצות?
תקפצו לבקר בגלריה של הקיבוץ (נגה זמיר בן אור), מחר היא נסגרת, ויש עוד הפעם אירוע מוזיקלי מומלץ לכל המשפחה (בשעות: 11:00 ו-13:00), תזילו ריר בכתבה של תמר שמיר, תצחקו עם סימה שרי, תזכרו בדבורה רשב"ם, תלמדו משהו מאסתי בירן, תבקרו בפרלמנט המים המרתק, ותחייכו בציניות למקרא רשימתו של גדי גבר. וכמובן סיפורים מעניינים ומדורים קבועים שעושים את עבודתם נאמנה.
מצטרפים לתקוותה של לביאה: "אנחנו תקווה כי אנו בפתחה של תקופה ארוכה של שגרה פשוטה עם בעיות פשוטות של שגרה."

היידי ואמיל.
נ.ב
מה אתם אומרים על השער האחורי? יפה אהה?

 

 

עורכים: אמיל זיידמן, היידי עפרון

צילומים: טל אמיתי, אלדד ורדי, אלי וורפל, היידי עפרון, איור: ים סיטון

בשער – קולאז' צילומים של חגי דור (נשלפו מהגנזך הפרטי) בכיוון השעון: גרשון שחר, פנינה מדיני, מרדכי שקדי, אברהם וציפורה שניר, אלכס ברנע, חיים שילר, אלי יואכימסטל, עדה שולמן, שאול אופיר, במרכז: עזרא שמש.

תודה להגר גילה על העזרה בהגהה.

 

One Response to דבר העורכים / אמיל זיידמן, היידי עפרון

  1. תמר לנג הגיב:

    אז לידיעתכם, עורכים נכבדים, אני "הגאון" המבוקש. זה זמן רב אני מצפה שמישהו יכיר בגאונותי, עד שבאתם אתם והענקתם לי את התואר המיוחל על מגש של נייר. תודה. ואגב, לא צריך להיות גאון כדי להבין שאני היא שהסגרתי את סיפור המזוזה לעיתון. רוב החברים הוותיקים יודעים שאני קשורה לעיתון, חברת מערכת וכתבת לעת מצוא. בנוסף למילוי חובתי לספק לו סיפורים מעניינים, אני רואה חשיבות בפרסום העניין ברבים, הוויכוח הוא על עקרונות ולא כביסה מלוכלכת שצריך לכבס בבית פנימה, כפי שנהגו בקיבוץ "הישן". זה שנים אני נאבקת נגד גל ההדתה השוטף את הקיבוצים, שפרשת המזוזה היא רק חלקיק ממנו. אתם כנראה באתם לגור בקיבוץ רק בשביל החיים הטובים שהוא מעניק ליושביו עכשיו, ללא יחס והבנה למייסדיו ולמה שהיה בשבילם, בשביל המדינה ולמעשה גם בשבילכם כיורשיהם, שחלק ממנו היה ההשתחררות מהכבלים והאמונות התפלות שנושאת עימה יהדות-המזוזות. מאיה זוהר רואה במזוזה רק עניין נחמד שיכול להעשיר את הילדים. האם בני החמש באמת יבינו, אפילו תעשו את כל המאמצים להסביר להם, את משמעות קופסת הפח הדבוקה לקיר והמשפטים הטמונים בה, נגדם אני מתקוממת? הרי המזוזה היא לא בשביל אלא בשבילכם, ההורים, ולכן אני רואה בה סכנה.

להגיב על תמר לנג לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896