אני מסכים עם שמוליק שיש להחליט על שינוי התקנון מיד. חולק עליו על המטרות, על החלופה ועל הדרך.

בעיני הסיבה לכל המהלך, הוא הרצון והצורך שלנו להמשיך לצמוח ולקלוט בתוכנו בנים שמאמינים שגבעת חיים איחוד הוא מקום טוב יותר לחיות בו. השיוך הוא כורח ולא מטרה.

בכדי שנוכל לאפשר לבנינו להיקלט בגח"א חייבים להוריד את מחירי הקרקע ולגדר את הסיכונים למינימום האפשרי, ולא להשלים לשומה המרחיקה את בנינו הממוצעים ומאפשרת רק לבעלי ממון רב להיקלט בגח"א.

הדרך להילחם בשומה המטורפת היא לבדל את עצמנו מחיבת ציון, ומכלל ההרחבות הקהילתיות שמתבצעות בעמק חפר, מושבים, קיבוצים וישובים קהילתיים המיועדות ל"משפרי דיור" ככל שידם משגת, לבין קיבוץ מתחדש המנסה בכל כוחו לקלוט ולצמוח עם חברי קיבוץ – בנים נוספים שימשיכו את האופי המיוחד של הקיבוץ.

לשם כך אנו רוצים לבנות את שכונות ג' ובעתיד ד' וה'.

האקסיומה ש"צמודי קרקע" במרכז אינה אפשרית מופרכת, והעובדה היא שקיבוצים שיתופיים וכאלו שלא משוייכים, מקבלים היתרי בנייה ללא בעיה וללא קשר למיקומם ברחבי הארץ. המשימה שלנו היא להוכיח למדינה שקיבוץ מתחדש הוא קיבוץ (קואופרטיב) לכל דבר ועניין ולא אחיזת עיניים. כל שעלינו לעשות הוא להיות כזה באמת.

מכאן שהתנהלותנו בכל הסממנים המבדלים קיבוץ מתחדש מיישוב קהילתי צריכים להיות עקביים, קוהרנטיים ובעלי נראות ניכרת.

1. בראש ובראשונה לקבל בתקנון את חלופת האגודה, לפחות כל עוד היא קיימת, עם מעבר פשוט לחלופות אחרות שיהיו רלוונטיות לכשנצטרך לבצע. חלופת האגודה היא יותר קיבוצית ונתמכת על ידי התנועה הקיבוצית ומועדפת על ידי רשם האגודות.
2. להתעקש על כך ששכונה ג' הוא פרויקט קליטה שגח"א הוא היזם ורק ממומן על ידי הנקלטים, במאמץ ענק, מתוך רצונם לקבוע את בית הקבע שלהם בקיבוץ.
3. לציין את הגבלות הסיחור של הדירות המשויכות ולהתעקש על קביעת הרוכש לפי סדר קליטה ולא לפי המרבה במחיר.
4. להגדיל את חלקת המגורים כדי שכל הבתים ייכנסו בתוכו, כפי שהוסבר על ידי צוות השיוך ונדרש לפי השינויים שחלו בהסדר הביניים.

יש לדחות את ההחלטות בכל שאר הנושאים הקשורים ביישום השיוך, לזמן שיהיו רלוונטיים תוך שמירת השליטה בידנו ככל שניתן.