חמוטל עמית

לכבוד יום העצמאות בחרנו לראיין שני חיילים שלנו, המשרתים בצה"ל.

אלון אייזנר – שהתגייס רק לפני חודשיים ועושה טירונות ביחידה קרבית,

ונעמי בן-אור – מש"קית ת"ש וותיקה, המשרתת במג"ב.

אלון אייזנר

התגייסתי ב 15.3.2011. אני נמצא כרגע בטירונות, ביחידה קרבית של חיל רגלים. היציאה מהקיבוץ והגיוס לצה"ל היו בהתחלה שוק. פגשתי פה את "ארץ ישראל היפה" על מגוון האנשים והתרבויות שבה. פגשתי פה אנשים שלא הייתי רגיל להסתובב איתם, כמו חבר'ה משכונות מצוקה, ועולים חדשים. בסביבה הטבעית שלי לא התחברתי אליהם, אבל בצבא הכריחו אותנו להיות ביחד, ופתאום גיליתי אנשים טובים, בעלי חוש הומור ועוד. פיזית השרות לא קשה לי, אלא יותר היציאה מן הבועה הקיבוצית. אבל לאט לאט מתרגלים, וסבלנות היא מילת המפתח.

אני מרגיש שהגעתי עם ערכים מהבית. אני מקווה לשרת ולתרום לצבא יותר טוב. בצבא אני פוגש אנשים עם דעות מאוד קיצוניות, למשל כאלה שאומרים שהם באו בשביל "להרוג ערבים".

געגוע לבית: הטירונות מתקיימת בקציעות, במדבר. אני מתגעגע לדשא…

נעמי בן–אור

התגייסתי ב- 21.10.2009. לפני הצבא לא ידעתי מה זה אומר להיות מש"קית ת"ש (תנאי-שרות). שמעתי שזה תפקיד מאתגר, שמנסה לסייע כלכלית לחיילים שקשה להם. עברתי את המיונים ונשלחתי למג"ב. מג"ב זה אוסף של תרבויות, עם מעט מאוד קיבוצניקים. יש פה קווקזים, צ'רקסים, מוסלמים, רוסים, אתיופים ועוד. הרגשתי שהגעתי מהבועה הקיבוצית, ופגשתי מנטליות ותרבות מאוד שונות.

בפועל, התפקיד מנסה לסייע לחיילים שמגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. כאשר הבן מתגייס לצבא, בעצם המשפחה מאבדת כושר עבודה, מכיוון שבמקום שהבן יתרום למאמץ הכלכלי בבית, הוא מתגייס לצבא. פה נכנס התפקיד של מש"קית הת"ש, שמנסה לדאוג שלחייל יהיו תנאי גיוס שיאפשרו לו לשרת, מבלי שהדבר יפגע במשפחה שלו.

בנוסף לפן הכלכלי קיים הפן הסוציאלי. ישנן בעיות במשפחה כמו למשל הורה או אח החולים במחלה קשה. התפקיד שלי הוא לנסות ולהקל ככל הניתן על הבן החייל ע"מ שיוכל לסייע בבית. כמו שהצבא דואג במקרים קשים של מחלות או הלוויות הוא מסייע לחייל לצאת ולהגיע לחתונות.

סיפור שנגע לי במיוחד: היה לי חייל שאבא שלו פשט את הרגל. המשפחה פתחה את כל החסכונות ע"מ לשרוד. בצבא יש נוהל שנקרא "חופשה מיוחדת" ובו ניתן להוציא חייל ל-30 ימי עבודה ע"מ שיעזור למשפחתו. אלא שבאותו הזמן אותו חייל גם היה אמור להתחיל תפקיד של מ"כ טירונים. מדובר בתפקיד מאוד אינטנסיבי. הלכתי לשיחה אצל המג"ד, ע"מ לשכנע אותו לאשר לחייל לצאת הביתה. למרות שהבאתי את כל הנתונים, ואף הייתי בביקור בית קשה במיוחד אצל משפחתו של החייל, המג"ד סרב בטענה ש"יותר חשוב להעביר טירונים, מאשר להיות בבית". חשבתי ביחד עם החייל, ועזרתי לו לעבור תפקיד, וכך המפקד שלו הסכים לשחרר אותו לעזור בבית. זה היה מקרה שלימד אותי, שעל-מנת להשיג תוצאות, הרבה פעמים צריך להילחם קשה בתפקיד הזה.

געגוע לבית: חסר לי בעיקר החופש, לבחור מה ומתי לעשות, מבלי להיות כפופה למסגרת…