מה לא עבר על פרוייקט שכונה ג' שיסגור עשור בעת השלמתו? מגיפת קורונה, מלחמת "חרבות ברזל", כמעט-מלחמת אזרחים בקיבוץ, חילופי קבלנים, צרות עם רמ"י ובעיקר מריטת עצבים מתמשכת שלעיתים נראית כנצחית

הכותרת של הכתבה הזו הייתה "כל מה שיכול היה להשתבש – השתבש" כי כפי שתקראו בהמשך, תהליך הקמת שכונה ג' אכן עונה במדוייק על ההגדרה הזו. אבל הראיון הזה נערך בערבו הקפוא של יום בו יצאו לחופש שלוש חטופות מרצועת עזה ולכן, הוחלט לאפשר לאופטימיות הזהירה לחלחל גם אל הכותרת. ואם אמרנו אופטימיות בהקשר שכונה ג', אמרנו תום בן חיים, חבר מנהלת השכונה.

"הייתי רווק עם בת זוג, צעיר ללא דאגות, אי אז בשנת 2016", הוא משחזר. "אמרו שיש הרשמה לשכונה חדשה וכדאי להירשם, בלי לחץ כי מי יודע? אולי זה יימשך כמה זמן". כן, מי אמר נבואות המגשימות עצמן?

כידוע וכזכור, הוחלט לבנות 60 בתי אב בשכונה, להבדיל משכונות א'-ב' המכילות כל אחת כמחצית. "זה אירוע מורכב ביותר שאיש לא שיער את עוצמתו", מסביר תום. "אחד ההיבטים המרכזיים הוא שלהבדיל משתי השכונות הראשונות – בשל המספר הגדול של הבתים, אין הומוגניות באוכלוסייה. יש כאן הכל מהכל, מבוגרים וצעירים, משפחות ובודדים במנעד רחב ביותר של צרכים, רצונות ושאיפות. לנהל ולהזיז פרוייקט כזה מצריך כמויות אנרגיה אדירות".

טוב, בואו נתחיל לרוץ עם ההיסטוריה. "על השכונה הוחלט כאמור ב-2016 אבל לא קרה עם זה הרבה, עד סוף 2018 כשנערכה הגרלת המגרשים עבור 60 משפחות", מתאר תום. "אבל אז הגיע הפנצ'ר הראשון עם פירוק מנהלת השכונה". כפי שתום מתאר, הפרוייקט שוב נכנס לתרדמת.

בשלב הזה מתברר שאי אפשר לבנות את השכונה מבלי להגדיל את חלקת המגורים. מתחיל דיון מורכב בקיבוץ הדורש התעמקות בתנאי השיוך ותמיכה ציבורית למהלך שישפיע על תזרים התשלום העתידי ורק ב-2019 אושרה בקלפי הגדלת חלקת המגורים.

באותם ימים השכונה נמצאת במקום לא טוב: היא הופכת למנוע של ויברציות שליליות והפרוייקט שכבר אז קיבל תדמית של תקוע, גורם למשהו לא טוב בקיבוץ. כמעט אף אחד לא הבין אז את המשמעות של פירוק מנהלת ובניית מנהלת חדשה. "זה היה צעד גדול אחורה וזה עשה נזק עצום מבחינה כלכלית, קהילתית, מקצועית וקיבוצית", מדגיש תום.

כדי לסבר את האוזן בפן הכלכלי, הוא מסביר כי אם בשנת 2018 עמדה עלות בניית בית על בערך 1,350,000 ₪, הרי שבעת כתיבת שורות אלה מדובר על פלוס-מינוס סכום של 1,850,000 ושוב – זו רק עלות בניית בית. הצפי כעת הוא כי כל משפחה תעמוד מול סכום כולל של מעל שלושה מיליון ש"ח לאחר השיוך.

בתחילת 2021 יש התעוררות, אז כבר שרון אולמן היא מנהלת הקהילה וממנים חברת ניהול חיצונית (ג'אסט מנג') והפרויקט חוזר לנוע קדימה.

ממשיכים בשנת 2021. "זו השנה בה הצטרפתי למנהלת הבנייה ביחד עם עופר נווה ומיכל בן נוח", זוכר תום. "זו תקופת קורונה, שכללה בין היתר סגרים ותקנות שהקשו על התכנסות וקידום פרוייקטים באופן כללי ואין הרבה מעורבות של הקיבוץ כי יש חברת ניהול. אנחנו, תושבי השכונה, טרם התקבלנו לחברות ועוסקים בינתיים בתכנון הבתים, על בסיס הדגמים שיש בשכונות א-ב, אבל משדרגים ומשפרים אותם ומטפלים בהכנה להיתרי בנייה".

במקביל יש שעון חול שגרגריו אוזלים עבור תושבי השכונה. "בסוף 2021 פוקע הסדר הביניים ולפני שיסתיים אנחנו חייבים להתקבל לחברות, להשלים תכנון, לסגור ערבויות בנקאיות ועוד מיליון דברים". יש לחץ בין הזמן האוזל והרצון לשפר ולשנות לפי לקחים מהשכונות הקודמות.

"אנחנו בלחץ ויש שיח מתוח בין הדיירים לקיבוץ שמכתיב את תנאיו, אבל ביולי  2021 אנחנו מתקבלים לחברות ואז ברור שזה קורה. אז גם מתחילה מערכת יחסים אחרת וחדשה עם הקיבוץ".

הוא עוצר רגע את הכרונולוגיה, כדי לדבר על מי שעושה אותה – האנשים ובייחוד נציגי הדיירים במנהלת. "מיכל בן נוח, עופר נווה ואני לא ממש הכרנו לפני כן וכל אחד מאיתנו בא מעולמו הפרטי והשונה. זה לא ייאמן מה שעברנו יחד כנציגי הדיירים במנהלת. הפכנו לצוות מצויין, יעיל, המשלים זה את זה בצורה מעולה וגם לחברים טובים".

התהליך המשיך אבל זה לא יהיה שכונה ג', אם הדברים יזרמו בצורה חלקה. "זזנו קדימה, אבל לא כמו שציפינו, למשל בנושא סגירת התוכניות האדריכליות ובסגירת המפרטים הטכניים של הבתים, שם נעזרנו ואנו נעזרים עד היום במשה סיטון האכפתי והמקצוען, שעשה איתנו כמויות אינסופיות של זומים בלילות וסייע לנו בכל היבטי הבנייה, לימד אותנו המון ונותן עד היום מזמנו ונסיונו עבור כולנו. דחפנו לשיפור המפרט ושיפור האדריכלות, בסיוע צוות אדריכליות מהשכונה המצויות בתחום".

הלאה – "ינואר 2022 מגישים חומרים לרמ"י ויוני ארי שנכנס לתפקידו כמה חודשים קודם לכן, מוביל, מעורב בפרוייקט ודוחף קדימה כמה שהוא יכול. יוני גם משנה את הטרמינולוגיה בפרויקט: מבנייה של 60 בתים, לקליטה של 60 משפחות, מסתיימת ההפרדה הזו בין שכונה ג' לבין הקיבוץ. יחד עם מנהלי הקיבוץ אנחנו מייצרים מצב של אינטרס אחד משותף לקיבוץ ולמשפחות להתקדם קדימה ולסיים את השכונה בצורה הטובה ביותר. התחושה הכללית בקיבוץ היא של תמיכה משמעותית בהתקדמות השכונה וקליטת המשפחות".

חושבים שאוטוטו בונים, אבל רגע לפני פסח, רמ"י מודיעים שאין היתר ל-60 מגרשים נוספים בתוך חלקת המגורים ולכן אין חתימה על היתרי הבנייה.

"נוצר פה פוטנציאל לפיצוץ אטומי, כי יש אישור לחתום על ההיתרים רק ל-20 יחידות ואת מי נבחר? איך נבנה רק לשליש? הבנו שחייבים להילחם על 40 המשפחות האחרות.

אנחנו מייצרים צוות עבודה בהובלתם של ליאורה וסיזל יחד עם רז, עו"ד של הנקלטים וחברת הניהול וכולם יחד מעלים הילוך ומתחילים לפעול בכל הכוח. סיזל התחיל ליסוע כל שבוע לרמ"י, להבין עם מי מדברים שם ואיך פותרים את המשבר הזה, הפעלנו משרדי עו"ד חיצוניים ולחצנו בכל הגזרות, כי הבנו שאם לא מצליחים, אז אין שכונה ג'".

ושוב, כמיטב המסורת השכונתית, נוצר לחץ. "החל להיווצר לחץ ומתח בין המשפחות – לחץ זמן, לחץ מהעתיד, לחץ כלכלי ובמשך כמעט שנה יש אווירה מתוחה מאוד במדרכות, תהליך של עליות ומורדות עד קבלת החתימות של רמ"י על היתרי הבנייה".

חשבתם שמעכשיו הכל טוב? "הדיירים רוצים גמישות בתכנון וכמעט לכולם יש מעצבי פנים וכך, כמעט בכל סוגייה, יש 120 דעות, פלוס הדעות של מעצבי הפנים, הסבתות ויש גם כאלה שמביאים את הדודות המעורבות. אנחנו אמפתיים, אבל יש כללים בפרוייקט ויש רמת אחידות שחייבת להישמר".

כשהחלו עבודות הפיתוח, מתחילים לדבר על משכנתאות, נערכים למכרז קבלנים, מוציאים מפרט טכני ובוחרים קבלן מנוסה. בספטמבר הוא קודח כלונסאות ואז? מגיע 7 באוקטובר.

אותו קבלן עוזב בהמשך בעקבות המלחמה, המנהלת מאתרת וממנה קבלן אחר שמוכן להיכנס מיידית לעבודה גם בזמן המלחמה. שוב מתחילים לעבוד אך צצות המון בעיות בעיקר בתחום כוח האדם שהוא בעייתי מאוד בשנת מלחמה, בקיצור אם הגעתם עד כאן, אתם בטח כבר מבינים שכל מה שיכול היה להשתבש – השתבש.

אבל תום מסכם באופטימיות הזו שאיכשהו שרדה את פרוייקט שכונה ג'. "עם זאת לא ויתרנו לרגע וראינו לנגד עינינו כל הזמן את המטרה בקצה הדרך. נכון להיום מתקדמת בניית הבתים בצורה יפה. צפויים כמובן מכשולים נוספים בדרך, אך אפשר להתחיל לראות את הסוף המיוחל: בתחילת 2026 אמור הקבלן למסור את הדירות האחרונות וכך. עשר שנים אחרי, אנחנו נתמקם בשכונה מצויינת שתהיה ביתנו בגבעת חיים איחוד".