תמר שמיר
גן העדן של אבי / אריאל צבר
"גן העדן של אבי" הוא למעשה ביוגרפיה של יונה צבר, אשר נולד בכורדיסטאן, עלה לישראל בשנות ה- 50, ומכהן כפרופסור לארמית באוניברסיטת UCLA בקליפורניה. סיפורו מסופר ע"י בנו, אריאל צבר, עיתונאי יהודי אמריקאי.
אפשר לקרוא את הספר כמסע שורשים של מחבר הספר, כביוגרפיה של אביו הפרופ' יונה צבר, כהיסטוריה משפחתית, כתולדותיה של עדה בישראל, כסיפור מסע והגירה, או כסיפורה של שפה המסרבת למות, "הארמית החדשה". זהו סיפור של חיפוש אחר הזמן האבוד מצד אחד, ומסע התקרבות של בן בוגר לאביו מצד שני.
אריאל צבר, עיתונאי אמריקאי יליד ארצות הברית, פורש לפני הקוראים סאגה בשלושה חלקים: החלק הראשון מתאר את חיי משפחתו של אביו בזאכו, עיירה כורדית בעיראק, בקרב הקהילה היהודית העתיקה דוברת הארמית, ששכנה שם עד מחצית המאה ה-20. חלק זה, "גן העדן", נמשך עד יום הולדתו ה- 12 של יונה צבר, שלאחריו עוזבת המשפחה את העיירה ועולה לארץ ישראל.
החלק השני מתרחש בישראל, ומספר על תקופה של פחות משני עשורים שבהם חי יונה הצעיר כנער וכבחור בשכונת הקטמונים בירושלים, בה גרו רבים מבני העדה הכורדית, חווה את אובדן המעמד, הכבוד והזהות של הוריו ובני עדתו, ובאמצעות כישרונותיו האינטלקטואליים וחריצותו, התחיל בטיפוס אִטי והדרגתי לעבר השלב של "דור שני להגירה".
החלק השלישי מתרחש בארצות הברית ובו מתוארת פרשיית החיים הארוכה של יונה צבר באוניברסיטה אמריקאית, כסטודנט וכפרופסור, אחד מבכירי החוקרים של השפה הארמית החדשה, שפת אמו.
בקו הסיפורי המתקדם מזאכו, לירושלים וללוס אנג'לס, מופיעה אחרי עשורים רבים המשאלה לסגור מעגל. בסופו, מתאר הספר שיבה מאוחרת לנקודת המוצא – כאשר לפני כמה שנים יונה ואריאל צבר גיששו את דרכם בחזרה לזאכו תחת איום המלחמה בעיראק ובצלו הנמוג של סדאם חוסיין, בחיפוש אחר גן העדן האבוד, ובנסותם לפתור תעלומה האופפת את המשפחה. שניהם גילו, כל אחד בדרכו, שאי אפשר להפוך את הקו שבו מתנהלים חייהם בחזרה למעגל. זאכו של היום מצויה בלב כורדיסטאן ורחוקה מלהיות גן עדן, כותב צבר, "ובסיפור חיים זה, עבר יישאר תמיד מחוז געגוע, נעלם וחתום בזיכרונותינו ובמורשת משפחתנו".
החלק החזק ביותר בספר, הוא החלק שעוסק בילדותו של הגיבור ב"גן העדן". בצבעים חדים פורש המחבר עולם שלם שנעלם, משפחה יהודית עתיקה של צבעי בדים, סב המבלה את לילותיו בבית הכנסת בשיחה עם מלאכים, ואם-ילדה שמאבדת את בתה הבכורה למינקת בדואית שנעלמת. החלק הכואב הוא השני, הנוגע בעניין "כור ההיתוך" ו"קיבוץ הגלויות" של הציונות, במלים אחרות, הסיפור על מהגרים יהודים כורדים בישראל הצעירה; בחלק השלישי, המגיע עד ההווה, מיטשטשות הדמויות. זהו סיפור על ניכור בין בן לאביו, המסתיים בהתקרבותם.
יונה הצעיר עשה דילוג תרבותי אדיר. בשנים ספורות סיים בחינות בגרות בתיכון ערב ונעשה מומחה במוסיקה קלאסית. בפקולטה למדעי הרוח התברר לו, להפתעתו, כי שליטתו בארמית היא משאב אקדמי בעל ערך בארץ ובחו"ל, ועובדה ביוגרפית זו שלטה מכאן ואילך במהלך חייו. בעצם הבחירה בעיסוק בארמית, נוכֵח העבר בהווה של יונה בכל עת.
בספר זה יש הרבה מעבר לסיפורה של משפחה אחת. דרך הסיפור האישי, נוגע הספר בסיפור הקולקטיבי על העלייה ההמונית מארצות ערב. הוא מתאר את המדינה הציונית הצעירה כיצור אירופי, שלא שש לקבל את יהודי המזרח לחיקו. אנשי הממסד, מנהיגים כמו דוד בן-גוריון גולדה מאיר ונחום גולדמן הזהירו מפני האלמנט "הנבער והפרימיטיבי" של עדות המזרח והשפעותיו הצפויות על החברה הנאורה בארץ. הם חששו שמא לא יוכלו "להעלות" את אלה לרמה נאותה של תרבות. על רקע זה המתינו יהודי עיראק, והיהודים הכורדים ביניהם, משוללי אזרחות ורכוש בארץ אויב, במשך חודשים ארוכים, לרכבת האווירית שהעלתה אותם לבסוף ארצה ב"מבצע עזרא ונחמיה". בתקופת ההמתנה הממושכת ערכו הוריו של יונה לבנם הבכור טקס בר מצווה חפוז, כדי שיתאפשר להם להזמין, כמנהג המסורת, את עניי העיר למסיבה, ולנער – לעלות לתורה בבית הכנסת ששימש את אבותיו מדורי דורות.
זהו סיפור שדורות של מהגרים יכלו ויוכלו להזדהות עמו. אחרים יזדהו עם הניסיון של בן להתקרב ולהבין את אביו, ולגשר על הפערים המפרידים ביניהם. שנים אחרי גיל התבגרות סוער ומרדני בקליפורניה, התפנה אריאל צבר כְּאַב צעיר מכל עיסוקיו כדי להשקיע בכתיבת הספר ובמחקר שקדם לו, ובהם הוא רואה מעשה של שיקום היחסים עם אביו. הוא טווה ביוגרפיה שלמה והצליח להביא לקוראיו את אביו כאישיות מרתקת ומיוחדת, שמתעלה מעל לתכתיבי זמן ומקום.
אריאל צבר, גן העדן של אבי, הוצאת שוקן, 2009 (340 עמודים).
חיפוש בתוכנו
ארכיון
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (158)
- בטחון (19)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (4)
- בנות ובני משק שחזרו (11)
- בנות ובני משק שעזבו (13)
- בריאות ורווחה (46)
- גינון (62)
- דבר המערכת (126)
- הנהלה (342)
- הפרטה (133)
- התנדבות (40)
- וידאו (22)
- ותיקים (173)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (222)
- חירום (12)
- חניה (18)
- חקלאות (49)
- חשמל (22)
- טור דיעה (28)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (133)
- כללי (638)
- לזכרם (225)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (93)
- מזון (34)
- מחזורים (7)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (64)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (155)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (28)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (32)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (500)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (145)
- שכונת בנים (166)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (12)
- תכנון (163)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (34)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
- נויה לס על תפוז הזהב / ארי כהן לנג מעביר ל…
- רעיה מירון על תפוז הזהב / ארי כהן לנג מעביר ל…
- רעיה מירון על לאבות בלבד / שלמה כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / חן אמיתי מעניק ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- מחשבות של חודש יוני / איילת אסטליין כהן
- איחודניקים צעירים / יותם עפרון
- מבקר לרגע / שלמה כהן
- עם הפנים לאפריקה / ליאור אסטליין
- פשטידת מנגולד ותרד / בלהה זיו
- גח"א בת 71 האם היא מזדקנת בכבוד?
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שי פרץ מעניקה ל…
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / ענת ברנע
- הצצה אל העתיד / ליאור אסטליין
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / אבי פרנקל
- ובינתיים, ביד השנייה / עפרי, שירה ואיילת
- גח"א חוגג 71. האם הוא מזדקן בכבוד? / גידי שקדי
- מהאדמה ישירות לצלחת / עדנה ארזי
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / ברוך גשן
- זה הספין שלי / שירי (הדר) שוביץ
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? דן הורוביץ (הקטן)
- מה לדולה ולכדורגל? / שלמה כהן
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / ילדי בית האורן
- סלט עוף עם תפוחים / בלהה זיו
- גח"א חוגג 71 שנים. האם הוא מזדקן בכבוד? / נעמה (סלייבי) נווה
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- הסטת תשתיות תקשורת בשכונת מגדל המים / דייוויד שרון
- צוות בריאות ורווחה משיק חודש בריאות / יעל לביא גילה
- מי שמטפל בכם / תניה רטר
- את מי זה מעניין בכלל? / היידי עפרון
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות

