יותם פרי הוא בנם של חן ואלעד פרי, נכד של עליזה ואחיהן של יהלי (המשרתת בחיל-הים) והתאומות אורי ונועם הלומדות בשחר בעין-החורש. הוא נמצא בשנת-שירות בכפר נוער חקלאי סמוך לעפולה והתכוון לצאת למיונים לסיירות בסוף הקיץ הקרוב, אך המלחמה טרפה את תוכניותיו, כפי שנספר בהמשך. 

"במסגרת שנת השירות בכפר-הנוער החינוכי, אני עובד עם נערות ונערים שהם בעצמם פליטים ממלחמת רוסיה-אוקראינה ולכן נמצאים בפוסט-טראומה ושוק תרבותי. יש בין החניכים כאלה שאביהם נלחם כעת באוקראינה ואחרים שאבותיהם נהרגו באותה מלחמה. אחדים מהם לגמרי לא מתקשרים, במקרים רבים הם לא מבינים עברית וחוששים מקשר עם אנשי הצוות החינוכי בכפר".

כדי לתקשר איתם, יותם נאלץ ללמוד קצת רוסית. "בדרך כלל הם ממושמעים עם דרגות שונות של מוטיבציה. לחלקם יש הורים בארץ ואלה שאין להם, נמצאים בקשרי משפחה אחרים בארץ".  

אז מה עושים ואיך מרגישים בשנת-השירות? "אני מרוצה מאוד מהעבודה", מספר יותם. "אנחנו שמונה ש"שינים, כולל חבר'ה ממושבים שכנים ותרומתנו פה משמעותית מאוד: אנחנו עובדים במשק של הכפר ובתחילת המלחמה החזקנו אותו. החניכים רואים בנו את אנשי הקשר העיקריים איתם ובעוד שחלקם מתנהגים בחוצפה ולעיתים באלימות כלפי אנשי הצוות המבוגרים יותר, הרי שאיתנו הם מוכנים להיפתח ולשוחח וגם להתנהג יפה. אנחנו מסתדרים טוב עם הצוות והעבודה המשותפת אפקטיבית לכל הצדדים: החניכים, הצוות ואנחנו". 

מה הוא חש שקיבל בשנה זו? "אני מרגיש שפתאום נפתח לפני חלק מהחברה שלא ידעתי עליו ולא הכרתי כלל", הוא מספר. "זו מעין יציאה מהבועה הקיבוצית ועבורי זה קצת שוק תרבותי. אני חושב שמזל שעשיתי את שנת-השירות וכך אפחית, אולי, את השוק שכנראה אחטוף עם גיוסי לצבא. אני מרגיש שהתבגרתי, עם האחריות שהייתי צריך לקחת והמטלות החדשות אותן אני מבצע כאן. יש גם את ההיכרות עם חבר'ה בקומונה שלנו שרק חלקם קיבוצניקים. אני בטוח כי הקשרים שלי איתם יישארו בהמשך". 

המלחמה השפיעה על עבודת החבר'ה בקומונה, שנשארו להחזיק את המשק כשכל הנערים נסעו בסופי שבוע למשפחותיהם ואז הגיעה ההודעה על ההפסקה הכפויה של שנת השירות.

"בינואר הודיעו לנו, במפתיע ובאופן חד-צדדי ולא ידידותי, שחלק מהבנים עם כושר קרבי (לא מהעוטף או מגבול הצפון) מגויסים בקרוב מאוד לצבא ולא ישלימו את שנת השירות. אנחנו כ-150 חבר'ה מתוך כ-450 בנים במסגרת הזו, כאשר הגיוס הוא לשריון, אך מתאפשרים גיבושים לצנחנים ואולי יחידות אחרות בהמשך. לפני שקיבלתי את צו-הגיוס ניסינו לפעול להשארת מועד הגיוס המקורי, אך לאחר מכן הבנתי שכנראה לא נצליח. אמא שלי חברה במסגרת הפועלת בעניין, אבל אני לא רואה הרבה תקווה בקטע הזה כעת. אין לי ספק שמלבד הפגיעה בתוכניות שלי ובתפקוד הכפר, נפגעים מכך גם החניכים שלי". 

זו הייתה הפתעה מרה. "כשקיבלתי את הצו, היה לי קשה מאוד, במיוחד היה מאתגר לספר את זה לחניכים שלי שגם לקחו את זה קשה. אני מנסה לעכל ולא להילחם בזה אלא לעשות את מה שניתן בכיוון של הגיוס, מתוך הבנה שזה צורך אמיתי של המדינה וצה"ל. המאמצים של אמא, במסגרת "אמהות בחזית" נמשכים מול חברי כנסת ואחרים שלא מגלים עניין בנושא. עד כמה שאני יודע, גם התנועה הקיבוצית לא עושה דבר בעניין וכאמור, אני כבר מסתגל לרעיון שתוך כחודשיים אתגייס לצבא. אבא נותן לי מוטיבציה לקראת הגיוס והשירות. מעניין שבמקום לגייס חרדים ופטורי גיוס אחרים, התלבשו דווקא עלינו, שעושים למען החברה". 

יותם עומד להתגייס באפריל וכאמור, לצערו לא יוכל לנסות להגיע ליחידות שהעדיף במקור. הוא מקווה כי גיבושים לאחר הגיוס יאפשרו לו להגיע לאחת מהיחידות המובחרות כגון מגלן, דובדבן או אגוז.  

איחלתי לו הצלחה ובעיקר – שישמור על עצמו.