כידוע לכל, במהלך השנה האחרונה מתמקד חלק גדול ממאמצי ממשלת ישראל במלחמה כנגד חלק גדול מאזרחי המדינה. אחת מהנגזרות העיקריות מכך, היא הזנחה / התעלמות של המדינה מאזרחים רבים שנפגעו במלחמת "חרבות ברזל". כך, במקום שהמדינה תעטוף את אותם אזרחים ותספק להם פתרונות טיפול וליווי, נאלצים גופים פרטיים להיכנס אל הוואקום, שלא לומר התהום, במקום בו הייתה המדינה ומוסדותיה אמורים להיות.

כעת, גם בגבעת חיים איחוד, קם מיזם שכזה והוא קורם עור וגידים ממש בימים אלו – נא להכיר את מרכז "אנפה".

"מקום שיספק מענה מקיף לחזרה לשגרת חיים מיטבית, עבור נשות ואנשי מילואים ומשפחות מפונים". זו הדרך בה מציגים הוגי ומובילי המיזם את מטרתו, כשאנחנו יושבים בשבת אחה"צ אצל עינת גורה ודני הרמן.

נמצא כאן גם עופר חגי, הנשוי למאיה שקדי, שאמור להוביל את הפרוייקט ושלושתם משרטטים עבורי ועבורכם את החזון שלהם שעומד להתחיל כאן ממש בקרוב.

"כבר כמה חודשים שהרעיון קיים", פותח דני הרמן. "הבנו שצריך לפעול מהר והקמנו עמותה על בסיס שלד של עמותה קודמת של פלס"ר גולני. המטרה היא לאפשר ללוחמות ולוחמים, תומכי לחימה ומפונים מהצפון שאינם מטופלים, להגיע למרכז טיפולי בקיבוץ שיוקם בשטח משגב הישן". לנגד עיניהם עומד האידיאל והחזון אשר יושם בבית-הספר "שפרירים" אשר ראה בכל ילד את הדרכים להעצימו.

גם הנהלת הקיבוץ כבר אישרה לשימוש הפרוייקט כמה מבנים של "משגב" הישן. "נשפץ את המבנים הללו", אומר דני. "הקיבוץ התבקש לתת סכום של 150,000 ₪ לצורך החלפת גגות אסבסט, ותיקוני חשמל, ביוב ושיפוץ והסרת סיכונים של מבנים ישנים. הסכום עדיין לא אושר, אך ייתכן ונצליח לתאם את זה דרך תשלומי שכ"ד ודמי שימוש מופחתים".

הם ערכו סיורים מקיפים בחוות מרפא ואתרי חוסן ושיקום. גובש צוות מקצועי ומי שכאמור יוביל את הפרוייקט הוא עופר חגי.

"במקור אני מהמאוחד, הנכד של אמיר קרן ז"ל ואני מגיע בכלל מהייטק", הוא מספר. "היינו כמה שנים בסינגפור במסגרת עבודתי וחזרנו לפני המלחמה. בשנה האחרונה קיבלתי החלטה שאני עוצר את עבודתי השכירה בתחום ההייטק והתחלתי לחפש איך אני מביא יזמות טכנולוגית לעולם הטיפול הנפשי, כי אני מאמין שהנפש צריכה לקבל מקום טיפולי כמו הגוף. בעודי תוהה איך ומה, סיפר לי דני על הרעיון והכל התחבר לי".

עופר אומר כי מבחינת קדמה וטכנולוגיה, עדיין חסר מענה. "אנחנו ננסה ליצור מקום שייתן מענה ישיר לאתגרי המטופלים וגם יהיה בסיס ליישום ארוך טווח של תהליכים, פלטפורמות ואפשרויות".

אבל מעבר למקום שייתן טיפול, הם כולם שואפים להביא לידי ביטוי את הייחודיות של המקום הזה – גבעת חיים איחוד.

"מה שיהיה מיוחד זה שנביא את הבית שלנו פנימה – את הקהילתיות, את ערכי העבודה היצרנית, את האכפתיות וההדדיות", הם מתארים. חלק מהמפגשים המתוכננים של המטופלים יימשכו כשלוש שעות ובמסגרתם, למשל, תתבצע עבודה עם הגבן, ברפת, עם החשמלאי ובמטבח וכמובן שבצד הטיפולי יהיו מעורבים ענפי האורווה, "לגעת בחיות", סדנאות שיועברו בידי תושבי הקיבוץ ופעילויות במגוון תחומים כמו תכשיטנות, אומנות, עץ ועבודה במים.

יש כאן הרבה התלהבות באוויר, יש חזון ויש אמונה בדרך. "בחודשים הראשונים, כל מי שיעבוד בפרוייקט יעשה זאת בהתנדבות, הן הצוות והן מעבירי הסדנאות. אנחנו נתחיל, נלמד ונשתפר תוך כדי עשייה. הכוונה היא שבתחילת דצמבר כבר יהיו כ-20 מטופלים שיתארחו במרכז החדש".

כמובן שכל התהליך מלווה מקצועית בידי מטפלים שיזהו אתגרים אצל המטופלים בעיקר בנושא פוסט-טראומה.

"מי שתוביל את הפרוייקט מבחינה מקצועית היא יעל נבון, פסיכותרפיסטית ממוקדת טראומה ומטפלת באמנות. יעל מנחה במסעות של 'בשביל המחר' מתחילת דרכם לפני למעלה מ-15 שנים. מעבר לכך, תהיה תמיכה מקצועית של מובילים בתחום הפוסט-טראומה", הם מציינים.

למרות החזון המרשים, הם יודעים כי הדרך ארוכה ומפותלת. "מדובר באתגר מטורף", קובע דני. "קיימים בישראל רבות ורבים הזקוקים לטיפול שיציע המרכז ואנו מעריכים כי יש צורך בתרומות של כמיליון ₪ על-מנת ליצור מרכז חם, המותאם לצרכים ולהוצאות התפעול המקצועי בשנה הראשונה".

אני שואל אם יש כבר תגובות לרעיון בתוך הקיבוץ.

"עד כה קיבלנו תגובות חיוביות בהחלט ולא רק בעל פה – יש הירתמות ומצטרפים אנשים. היו רעיונות דומים לפני כן והפרויקט שלנו מחבר את כל הכיוונים, כמו הרכיבה הטיפולית והעבודה הטיפולית בגן הירק לשלם אחד. כאמור, עד כה הפידבק טוב מאוד. ברור לנו כי הרעיון המוביל הוא שיתוף פעולה עם גורמים בקיבוץ ומחוצה לו, עם לב, נכונות והרבה רצון טוב".

לקראת סיום מעלה עופר נקודה חשובה.

"אצלי זה מתקשר לפתיחה מחודשת של שערי הקיבוץ החוצה", הוא אומר. "אנחנו מקום חזק שיכול להוות דגל ולחבר את הטוב שיש בקיבוץ לקהילה מחוצה לו, אפשר להתגאות בזה שאנחנו רוצים ועושים עבור אנשים שאינם מכאן. מושקעים משאבים רבים והכל יקום או ייפול של המוכנות ועל שיתוף הפעולה. צריכים להיות מוכנים שיסתובבו פה אנשים לא מוכרים ואנחנו זקוקים למתנדבים מהקיבוץ ומכל הסביבה".

סביר מאוד להניח, כי בקיץ הבא, תוצאות המלחמה עדיין יקיפו אותנו מכל עבר. אני רושם לעצמי לבוא לבדוק – האם האנפה המריאה?

המעוניינים לקחת חלק בפרויקט מוזמנים להתקשר לדני. 050-5403156.