ישנם כאלה הסבורים, וחלקם גם אומרים לי, שאני מבקשת "להחריב את הקיבוץ".  מכיוון שמדובר בהאשמה חסרת בסיס ותלושה מהמציאות, חשוב לי מאוד להסביר את עמדתי.

נכון להיום הקיבוץ נמצא תחת החלטה 751 של רמ"י = שיוך קנייני,

שאומצה בסוף שנת 2002 

איך מבטיחים את אימוץ חלופת המגורים מבלי להיחשף לסיכון של תשלום 91% משווי המגרש?

לא משאירים פצועים בשטח

במאי 2017 הובאה לקלפי הצעת החלטה למעבר מ – 751 לחלופת שיוך אחרת (אז – האגודה), והוצהר כי המטרה היא "למנוע פגיעה כלכלית בחלק מהחברים ולאמץ הסדר של 'תשלומי איזון' שישולמו ע"י החברים הצפויים להנות מהמעבר, לחברים הצפויים להפגע ממנו".

והנה, במתווה שעומד להצבעה עכשיו ("אישור הכניסה להסדר הביניים"), קיים סעיף (4):    "…הקיבוץ יפעל להכנת הצעת החלטה, במסגרתה תיבחן הטענה לפגיעה כספית שעלולה להיגרם לחברים במישור מול רמ"י, אפשרויות השיפוי השונות, כולל על מי תחול חבות השיפוי ובאיזה אופן, לרבות מגבלות שיפוי כאלו ו/או אחרות".

=

כלומר, לא עוד אימוץ הסדר של תשלומי איזון ע"י החברים הנהנים לחברים הנפגעים,  אלא מעתה אמור – "בחינת הטענה לפגיעה שעלולה להיגרם", הצבת סימן שאלה חדש בנוגע ל – "על מי תחול חובת השיפוי", שלא לדבר על "מגבלות שיפוי".

ברור לי שאם נכנס להסדר הביניים יהיו עוד כ- 120 קולות של חברים חדשים (בוני שכונה ג') שיצביעו בעד חלופת המגורים, אבל השאלה הגדולה היא האם כך ראוי לנהוג כלפי שאר החברים? בבחינת "קבלתי את שלי ואחרי המבול?"

לדעתי, כל זמן שלא יגובש מנגנון איזון/שיפוי/פיצוי של הנפגעים כתוצאה מאימוץ החלופה תוך הגדלת חלקת המגורים – לא יושג הרוב הנדרש לאימוץ החלופה, ואז יישארו חברים רבים חבולים ופצועים תחת החלטה 751 = תשלום של 91% משווי המגרשים.

לכן, לצד (ולא למרות!) האינטרס הברור שיש לי בבניית שכונה ג', שכן בני הוא אחד הבונים, אצביע נגד הכניסה להסדר הביניים בעת הזו, ובכל זמן שבו לא תאומץ חלופת המגורים תחילה.

הסכנה בכניסה להסדר הביניים כעת נשקפת לרוב חברי הקיבוץ ולא רק לבונים החדשים – הכל אך ורק כדי לקבל מרמ"י את היתרי הבניה מיד, כאן ועכשיו, לקבוצה חשובה אך מצומצמת בת 60 משפחות בלבד. את אותם היתרי בניה בדיוק, נקבל בכל מקרה אם רק נפעל בזריזות ובאחריות על ידי אימוץ חלופת השיוך תחילה, לאחר גיבוש מנגנון האיזון/שיפוי/פיצוי.