מעבר לפאדיחה, אין לי ברירה אלא להודות שכן – במציאות הקשה וכדי לא להתייאש, אני מקיפה את עצמי באנשים טובים ומעוררי תקווה ובעשייה שתאפשר לכל אחד למצות את יכולותיו, לעשות שינוי בחייו. לכך מתווספת גם סקרנות וצורך להכיר אנשים שונים ממני וזה מאפשר לי לעשות חיבורים חדשים בין אנשים.

בקיבוץ, היה לי חשוב לחבר את בית טרזין לקהילה כולה, מעבר לחברים שהקימו אותו או ממשיכים את המסורת. בטקסי יום השואה, היה חשוב לי לחבר את סיפוריהם האישיים של חברים לקהילה כולה, מעבר למשפחה המצומצמת. כנקלטת, זו הייתה עבורי דרך להיות חלק מהקהילה.

כשחשבתי למי אני רוצה להעביר את התפו"ז, עלתה דמותה של מירל'ה כפרי זכרונה לברכה, שהייתה שותפה אמיתית לכל העשייה שלי.

ומכיוון שיש לנו פרדס שלם, החלטתי לתת את התפוז לציון נואמה, שנותן את ראשו וליבו לעשייה הקיבוצית, מה שדורש הרבה כוחות ומביא הרבה תסכולים וכאבי לב. כחבר הנהלת הקהילה ויחד עם חברים נוספים, שימשת לי כתובת אמינה ועקבית להתייעצות ופתרון בעיות במישור האישי.

בנוסף (רק מעטים יודעים) שיותר מארבע שנים זכיתי, עם עוד חברים יקרים, ללמוד ערבית עם ציון. זה התחיל במסגרת בנק הזמן והתרחב לקבוצה מגובשת, למפגשים מלאי צחוק ורצינות, פוליטיקה וקיבוץ והכל בערבית עילגת עם השלמות בעברית.

אז ציון – אללה יסאלמכ.