1. אישית, מברך על עצם בחינה אסטרטגית של ענף הצומח.
2. חסר לי מבוא שיכלול הנחות בסיסיות:

• זיקת הקיבוץ כחברה לענפי החקלאות.
• ביצוע עצמאי ועצמי של הפעילויות החקלאיות אצלנו.
• העדפה להעסקת חברים ובנים בתפעול ובניהול.
• ועוד.

3. בשטח הכולל נכללים כ-150 דונם מזרחית לרפת ולאצטדיון שבתכנית המתאר שלנו מיועדים למבני משק וצריך לגרוע אותם מהתכנית.
4. גד"ש–

• לא סביר לבנות תכנית אסטרטגית על החכרת שטחים מחקלאים אחרים (התכנית בנויה על 600 דונם). פעילות כזו מנוגדת לחוק ההתיישבות. אם ניתן לעשות אותה זמנית (שנה או שנתיים) אינה מתאימה לתכנית אסטרטגית.
• יתרת השטח המתוכנן לגד"ש סה"כ 1000 דונם. מהווה יחידת שטח קטנה. משקים בסדרי גודל כאלו נמשכים לאחד את הפעילות לשותפות עם משקים אחרים. (לא תואם את המגמה והרצון לביצוע עצמאי).
• ספק אם שטח גד"ש מצומצם יוכל לספק את צרכי ענף הרפת שלנו (תחמיצים) ובהנחה שהרפת בעתיד תגדל עד כדי הכפלה, קניית תחמיצים בחוץ יכולה להקטין משמעותית את רווחיות הרפת, "שכרנו יצא בהפסדנו", (נכון היה להביא ביחד גם תכנית אסטרטגית לענף הצומח, תכנית דומה לענף הרפת).
• הקטנת שטח הגד"ש מקטינה את הגמישות להחליט בכל זמן נתון על השימוש בשטח (השטח נטוע).

5. מטעים–

• סך שטח המטעים היום 1300 דונם (כולל השטח הפנוי). יחידת שטח משמעותי לניהול ותפעול.
• החלוקה בין אבוקדו להדרים נראית לי לא מאוזנת. יחס של 60% אבוקדו, 40% הדרים. כ-800 דונם אבוקדו – 500 דונם הדרים. יש בעייתיות בהערכת השוק בעוד 5 – 10 שנים. הסיכויים לעתיד האבוקדו גדולים יותר. בהקבלה להדרים,שוק האבוקדו בעולם נמצא בצמיחה ואזורי הגידול בעולם שמתאימים לשיווק האבוקדו בעונה מקבילה לשלנו, יחסית מצומצמים.
• כדאי להקדים נטיעת האבוקדו ככל שניתן על מנת להגדיל ההכנסות בשנים הקרובות בהן המחירים גבוהים.
• אני תומך בהחלטה לנטוע עצמאית ללא גרנות ובהנחת עבודה שהאריזה והשיווק יתבצעו ע"י אבוקדו גרנות ואפא"י גרנות (אנחנו חברים בתאגידים האלו).

6. מים לחקלאות-

אגודת המים האזורית שאנחנו חברים בה (אפיקי עמק חפר) משלימה בתקופה הקרובה עוד שני מאגרים למים מושבים. אין מגבלת כמות והאיכות מתאימה לכל הגידולים. אין צורך בשימוש במים שפירים.

7. איחוד ענפי הצומח-

מיזוג ההדרים, האבוקדו והגד"ש לענף אחד מבורך. נוצר נפח פעילות משמעותי. ובדגש: מתן העדפה להפעלה וניהול של חברים ובנים.