בישראל חסרה עדיין התפישה של אזרחות פעילה, אם כי היא חשובה לנו היום יותר מאי פעם. פעילות של אזרחים המקימים ומפעילים ארגונים קהילתיים יוצרת בין האנשים קשרים של אמון, הדדיות, חובת דיווח לכלל ועזרה עצמית, ואלה מחזיקים מעמד לאורך זמן. הם מבוססים על קבלה בצד נתינה, על יצירת מבנה לציפיות האזרחים מהחברה שלהם ועל עיצוב דרכים ארגוניות שיאפשרו לעמוד בציפיות הללו. זו משמעותה של העצמהקהילתית – תהליך שבונה את הקהילה ויוצר אזרחים פעילים, מעורבים, אכפתיים, שהם כה חיוניים ליצירתה של חברה הוגנת, ואיכותית וקיום יחסי אמון בין חבריה (סדן 1977).

קיבוץ בינוני/גדול הוא קרקע אידיאלית לפתח את האזרח המעורב, המועצם. זה שעושה את סביבתו לאיכותית ואנושית יותר ומנוכרת פחות מהקהילות הרחבות בערים הגדולות.

דמוקרטיה דיונית (Deliberative democracy)[1], היא מושג בו משתמשים אנשי מדע המדינה לתפיסה דמוקרטית לפיה האזרחים בחברה מחויבים להסדיר ענייניהם ולבסס את המוסדות הציבוריים, באופן היוצר את האפשרות להכרעה דמוקרטית, באמצעות דיוןציבוריחופשי. בניגוד לשיטה המקובלת המכונה דמוקרטיה ליברלית, המדגישה את תפקיד ההצבעה בקבלת ההחלטות הדמוקרטית, הדמוקרטיה הדיונית רואה בדיון שקדם להכרעה את המוסד העיקרי בדמוקרטיה ואת מקור הלגיטימציה להכרעה הסופית, בהנחה שהתקבל על ידי אזרחים הדנים בענייניהם מתוך מימוש האוטונומיה שלהם כאזרחים, ובתנאים של שוויון. (ויקיפדיה)

הדמוקרטיה הדיונית מתייחסת לא רק אל התוצאה הסופית – הכרעת רוב לאחר הצבעה, אלא אל ההליך המביא אל ההכרעה, הליך של שיח פוליטי, ויכוח, הבאת ראיות, ושכנוע. על פי הדמוקרטיה הדיונית, ההשתתפות בהליך זה היא מימוש האוטונומיה של הפרט, ופרט אשר אינו משתתף בדיון, אף אם ניתנת לו אפשרות להכרעה באמצעות הצבעה, לא מימש את האוטונומיה שלו ולא מיצה את זכותו וחובתו כאזרח במשטר דמוקרטי.

התומכים בדמוקרטיה הדיונית רואים את הלגיטימציה לכל החלטה לא בהכרעת הרוב שהביאה לה, אלא בדיון שקדם לה. על אף שלקבוצות ויחידים העדפות ודעות שונות, הבסיס המשותף לכולם הוא המחויבות להגיע להכרעה באמצעות דיון. סוג זה של דמוקרטיה יעדיף מוסדות דמוקרטיים בהם הקשר בין הדיון והתוצאה הוא ברור וגלוי.

התומכים בדמוקרטיה הדיונית רואים את הדיון כמבטא במשותף תפיסות של אוטונומיה אישית מחד וטובת הכלל מאידך. אדם המחויב לטובת הכלל ומשתתף בדיון, יוכל לשנות את דעתו במהלך הדיון, או להבין שהעדפה אישית לרעיון מסוים אינה סיבה לקדמו. דיון דמוקרטי מסוג זה מחייב תפיסה של אזרחות פעילה הממוקדת בטובת הכלל.

דמוקרטיה דיונית מתפרשת לעיתים כלא יעילה, מייגעת ומעקבת תהליכים. אולם הניסיון שנצבר בסוג קבלת החלטות כזה מראה שככל שהוקדש יותר זמן לדיון, ההחלטה שהתקבלה בהסכמה יותר רחבה מאפשרת לתהליכים להיטמע עם פחות התנגדויות ותחושות תסכול של אלו שההחלטה אינה מיטיבה עימם בצורה ישירה.

אין ספק שחידוש הוצאת העלון והדיונים שהתקיימו באתר הקיבוץ תרמו ויתרמו להעמקת הדיון הציבורי בסוגיות העומדות על הפרק בקהילה, חלקם בדיונים הפורמאליים של המוסדות וחלקם בהתרחשויות חברתיות שמעבר לממסד.

בשנה וחצי האחרונות אנו מנסים להנהיג במועצה עקרונות של דמוקרטיה דיונית. רב ההחלטות שהתקבלו במועצה התקבלו לאחר דיון ומתן אפשרות לכל חבר להביא את דעתו ואף להשפיע על התוצאה הסופית. מספר החלטות בתחומי מבנה התקציב, המרכז המסחרי, בנים תלויים בחבר ועוד עברו שינוי משמעותי לאחר דיוני המועצה והחזרתם לדרגים המקצועיים עם הנחיות עקרוניות בהתאם לרצון חברי המועצה. לרב התקבלו החלטות בהסכמה וההצבעות הן לרב פורמאליות.

בשנה הקרובה יהיה על המועצה להתקדם במספר דיונים עקרוניים בתחומים רבים. המשך הדיון על קליטת בנים שבו ננסה לאזן בין הרצון של חברים ושל בנים לקלוט בן שני לחברות בקיבוץ, יחסי גומלין הנהלה- מועצה- אסיפה, סמכויות ודרך קבלת החלטות ותקנונים לכל אחת מהמוסדות הנ"ל. זאת כמובן מעבר לתפקיד הבסיסי שהוא לבקר ההנהלה ולאשר את פעילותה השוטפת.

תנאי לכך שדיוני המועצה יהיו אפקטיביים ותואמים את העקרונות שפירטתי למעלה הוא הרכב מועצה מגוון עם נוכחות משמעותית של כל רבדי החברה, לא כנציגי אינטרסים אלא במיוחד כבעלי זוויות ראיה שונות המעשירים את הדיון ובוחנים את כל הסוגיות והשלכתם לדומים להם. תנאי שני הוא רצף ההשתתפות בדיונים.

לסיום, אני מפציר מחברים להגיש מועמדות למועצה. אנו צריכים להחליף שישה חברים ובינתיים רק שני חברים הגישו מועמדות. כל שצריך הוא פתק לאילת (מש"א). אפשר גם דרך תמי אם לא מוצאים את אילת או דרכי במייל או פתק בתא הדואר.