אני ילדת חדר אוכל.

מה זה אומר? שבתיכון ידעתי מה מגישים בכל יום בארוחת צהריים (רביעי של דג ופירה היה מהאהובים עלי. למה אני זוכרת את זה? כי פעם חשבתי בקול רם בכיתה: "יאללה, שיסתיים היום, בא לי דג ופירה" ומאז בכל יום רביעי היו מזכירים לי את זה בכיתה) ושאני לא אוהבת לבשל. שימו לב, לא כתבתי *לא יודעת*, אלא לא אוהבת.

זה מרגיש לי בזבוז זמן בו אני יכולה לעשות דברים אחרים.

כשגרתי בתל אביב עם חברה, היא היתה טבחית במסעדת "פסטה מיה" ואהבה לבשל, כך שהנושא היה מטופל. אחר כך עברתי לגור עם טל ושנינו אכלנו צהריים בעבודה (הוא את המיטב של צה"ל, אני עם "תן ביס" של הביוקר מקרן ההשקעות) ואת ארוחות הערב סגרנו בחביתה וסלט וממתקים של am.pm לקינוח.

כשבתי הבכורה נולדה, גרנו בבדידות מזהרת בבאר שבע, בלי יותר מדי חברים ובלי משפחה. ניסיתי להזכר מה אכלתי בחופשת הלידה שם ולא ממש זכרתי. בטח היו המון חביתה וסלט וקופסאות מהאמהות שלנו. את בני השני ילדתי כשגרנו בקיבוץ של טל, קיבוץ של פעם בדרום, לא מופרט עם מכבסה וחדר אוכל וכל זה. כבר אז שמעתי על פרויקט "הסיר החם" שמתנהל בגח"א והתלהבתי ממנו כל כך שניסיתי לייבא אותו דרומה.

"אבל יש פה חדר אוכל", ענו לי בפליאה. "למה צריך לבשל?" הם לא הצליחו להבין ולהתחבר לקונספט של הפינוק האישי, של בירור ומחשבה מה יולדת אוהבת לאכול ומה יעזור לה. לפעמים דברים מגיעים לשם באיחור.

מאז שבנו לגח"א, אני נהנית לקחת חלק בפרויקט. איך זה מסתדר עם הפתיחה בה הצהרתי שאני לא אוהבת לבשל, תשאלו? זה מסתדר בעזרת המסעדה האיטלקית המעולה של אחי יזהר, ממנה אני מכינה משלוח מפנק של פסטות, פוקאצ'ות וסלטים.

בננו השלישי נולד לפני כשלושה חודשים בהלל יפה, כשאנחנו פה וזכיתי להיות בצד המקבל של הפרויקט. לא האמנתי כמה זה ירגש אותי.

תשמעו – זה הרבה מעבר לאוכל.

נכנסו לביתנו סירים ותבניות וקערות מלאות באוכל טעים ומנחם, שהובאו בידי אנשים שנכנסו בחיוך וחיבוק וניגבו קצת דמעות של הורמונים והתרגשות והרגיעו שיהיה טוב. שכבר טוב. (היה אפילו אחד שעזר עם אוגרת מתה. רועי, סליחה ותודה). זה מילא את הלב שלנו ,את הבית ואת המקרר בשמחה גדולה.

ביני לבין טל, החלטנו שאנחנו עורכים תחרות בין המשתתפים ובסופה נכתיר (בנוכחות עצמנו בלבד) את המנצח/ת שהביאו את הסיר הטעים ביותר. לא הצלחנו, כולם הביאו כמה וכמה מנות ולכל אחד מהם הייתה לפחות מנה מנצחת אחת. כך יצא שבשבועות הראשונים לאחר הלידה, תמיד היה לי מה לאכול ומה להציע לילדים ואחת לכמה ימים נכנס לביתנו מישהו ודרש בשלומי וכמה שהמילה הזו מאוסה כאן ונאמרת לעיתים בלעג מסויים, זה היה פשוט קהילתי.

זו הזדמנות להודות לענת הורביץ מייסדת הפרויקט בגח"א ולאפי שפע וסיגל (לשם) דימיטשטיין, ממשיכות דרכה המסורות.

כשהן שמעו שאני כותבת לעלון על הפרויקט, הן ביקשו למסור שישמחו להגדיל את מאגר המתנדבות.ים לפרויקט ואני מוסיפה- תירשמו! בטרחה לא גדולה, אפשר להקל ולעזור למשפחה שפתאום גדלה וכמה שהיה כיף לקבל, פי אלף כיף להביא משלוח של תשומת לב ואהבה (שזו, אם תהיתם, ההגדרה המילונית לפחמימות). כאן למטה, תמצאו את המתכון של גיל דותן לסלט פסטה מעולה שקיבלנו בפרויקט הסיר החם וחוסל בשניה.

סלט פסטה של גיל דותן

מבשלים חצי קילו פסטה קונכיות לפי ההוראות ומסננים את כל המים.

מוסיפים:

חצי קילו שרי תמר חתוכות לחצאים.

אריזה של עגבניות מיובשות קצוצות (יחד עם השמן).

אריזה של עלי בזיליקום שטופים.

3 אריזות מוצרלה בייבי (300 גרם).

1-2 כפיות מלח גס.

חצי כפית פלפל גרוס.

שמן זית בנדיבות.

מערבבים הכל יחד ומגישים חם או קר.

ניתן לשמור עד 3 ימים במקרר.

בתיאבון.