*נטע פרנק חברת קיבוץ צעירה, בתם של יהודית ואבנר, קבוצת צבר

נטע היא סערה של אנרגיה וחיוכים. היא עוד לא בתפקיד שנה וכבר העלון תפס אותה לראיון…

נטע ספרי לנו קצת על עצמך –

נולדתי בקיבוץ עם אחותי התאומה אביב. אחרי הצבא עברתי לתל אביב, ושם עסקתי בעולם המסעדנות והניהול. היה לי חלום מילדות לגור בתל אביב, ולחיות את חיי העיר הגדולה. מאד נהניתי משהותי בגולה. לפני כשנה רציתי לחזור הביתה לגבעת חיים. הגעתי לקיבוץ וחצי שנה לקח לי להבין שאני פה כדי להישאר. הצטרפתי למור לרכז את התרבות, ועכשיו אני לבד בתפקיד כשמור מלווה, מייעצת ומרגיעה כשצריך.

איך זה לחזור לקיבוץ? זה לא הקיבוץ שעזבת.

נכון… אבל עדיין אני מוצאת את מה שחפשתי כשהחלטתי לחזור – שקט נפשי (שלא מצאתי בתל אביב), חברי ילדות (לא מוצאים חברויות כאלה), קהילה ששמחה ומקבלת אותי, ואני עטופה במשפחה שלי.

הגעתי בעיצומו של תהליך השיוך, וזה לא היה פשוט. הרגשתי שמשהו מהעולם שבחוץ מקרין גם קצת עלינו – ודעת האחר לא תמיד נשמעת. זה נשמע בומבסטי אבל דווקא זה היה אחד הדברים שמשך אותי לקחת את התפקיד של ריכוז תרבות. תרבות זה לא רק אירועי חג, לתרבות יש משמעות עמוקה יותר, גם בתוך הקהילה, ביחס לאחר. מעניין לקרוא בויקיפדיה את ההגדרה של תרבות – מכלול הערכים, האמונות ותפיסות העולם כפי שהן באות לידי ביטוי בהתנהגותם של בני האדם. אם ננתח את זה נראה שהתרבות של הקיבוץ היא בדיוק זה…

מה את זוכרת מהתרבות שחווית כילדה?

בתור ילדה אני זוכרת שחיכיתי לחגי הקיבוץ – אהבתי להשתתף באירועי החג ולהיות על הבמה. לתחושתי, אירועי החג של פעם, וגם של היום למעשה, יצרו את ה"ביחד" הקהילתי. אהבתי את ה"לונה פארק" של יום העצמאות. המתקנים של פעם, כמו הגלגל הענק, היו אולי לא בטיחותיים אבל השאירו בי זיכרון מתוק. יום הזיכרון זה יום שתמיד נגע בי, גם בתור ילדה, ולא רק בגלל הקשר המשפחתי שלי עם דותן. זה יום שבו אני באמת מרגישה ש"שמים הכל בצד", ובאמת נמצאים שם בכאב ובזיכרון ביחד. עם כמה שזה נשמע לא טוב – זה עושה לי טוב.

ספרי קצת על הפעילות שהיתה לך לאחרונה בתרבות.

כל ההתחלה שלי בתרבות היתה אינטנסיבית – מאז פורים עד סוף הקיץ היו הרבה אירועים גדולים. בפסח לדוגמא, לפני החג, חשבתי לעצמי – איך מרימים דבר כזה? ל-600 איש? ושגם יהיה מוצלח ואנשים יהנו… בכל ההכנות, אני מודה שהייתי קצת בלחץ, אבל מהר הבנתי שהצוות מנוסה ומיומן, ואני שם כדי לתמוך ולעזור. בעצם כל חג ראשון שאני עושה, אני חלק מהצוות, לומדת, עובדת ומגייסת, וכמובן נטרפת, כי זאת אני…

מה מחכה לנו בחגי תשרי?

זה הגיע נורא מהר… את חגי תשרי אני לא מתכוונת להמציא מחדש. יש להם תבנית מאד ברורה. את רוב חגי תשרי מוטי מעביר בצורה שאני מאד מתחברת אליה. קבלות החג היהודי, אבל ממש לא במובן הדתי, אלא דווקא במובן החילוני של הדברים. ראש השנה הוא החג היחיד בחגי תשרי שהוא באחריותי המלאה (לא ביחד עם מוטי). אני קצת חוששת – צוות חדש, ואני חדשה ופעם ראשונה עושה את החג הזה וזה קצת מלחיץ אותי. אבל באותה נשימה אני גם לוקחת את זה כאתגר, כמקום שאני לומדת ממנו איך להוביל בדרך הכי נכונה. בקיצור, תצפו לתשרי מטורף!

מה עם המורשת היהודית, יש כאלה שהיו רוצים לראות יותר ויש כאלה שלא…

אני באופן אישי לא כל כך מתחברת למסורת היהודית. עם זאת אני מבינה שזה חלק בלתי נפרד מהתרבות הישראלית, היהודית וגם קצת הקיבוצית. אני לא יודעת להגיד איזה מקום אני אתן למסורת בהמשך, אך מבטיחה לשמוע את כולם ואולי גם אצליח להיפתח לדברים.

מה את יכולה להגיד על התנדבות של אנשים לצוותי החג?

אווווו זה נושא מעניין… החגים בקיבוץ בנויים על מתנדבים. אני רואה את התפקיד שלי בדיוק כמו שהוא נשמע – ריכוז התרבות – הכנת תקציב שנתי, בניית צוות לכל חג, חשיבה ובניית החג ביחד עם הצוות, ומשימת המשימות – למצוא מתנדבים. הצוות ואני נמצאים תמיד בשטח אבל את תפעול האירוע, הקמתו ופירוקו אי אפשר לעשות בלי עוד ידיים. ופה נכנסת משימת המשימות. יש פה המון אנשים שנענים בחיוב בלי לחשוב פעמיים וכל חג נמצאים לעזור. אני מאד מעריכה אותם על זה, אך עם זאת גם חוששת שהם ירגישו "שרק הם עושים". ופה אני שואלת את עצמי, איך לגייס את כל הקהילה בדרך נכונה, מהנה ושוויונית.

כמו שאמרתי קודם, הגעתי בשיא השיח הקיבוצי על ענייני השיוך והבניה, שמעתי הרבה את המילים – קהילה, שיתוף, ביחד. את אותן מילים הייתי רוצה לשייך גם לתרבות שלנו. בלי השיתוף וה"ביחד" לא תהיה תרבות ובלי התרבות לא יהיה "ביחד" ושיתוף!

מה עם הפן הכלכלי?

אני חייבת להגיד שלתרבות בגבעת חיים איחוד יש תקציב מכובד ביותר. האירועים שאנחנו מרימים פה הם ברמה גבוהה. עם זאת, יש לציין שהעולם משתנה, המחייה מתייקרת, הקהילה גדלה, ובהתאם – התפקיד גדול ותובעני יותר. הייתי רוצה שבעלי התפקידים בקיבוץ וגם הקהילה עצמה, יבינו את חשיבות ענף התרבות. אני מרגישה שהתרבות צריכה רק לתת לקהילה ולא להרוויח על חשבונה. אני מקווה שיראו במשרה הזו תפקיד ניהולי חשוב ויתגמלו אותו בהתאם.

אירוע סוף קיץ מהנה 2018 על הדשא

איך מגיעים לקהלי יעד שונים?

במהלך השנה יש פעילויות לכל גיל, כך שאני מקווה שאנחנו מגיעים לכולם. כדי להעצים את זה, בני הגילים השונים צריכים להיות שותפים לעשייה התרבותית.

זו הזדמנות לספר, למי שלא יודע, על הפעילויות השוטפות במהלך השנה, שלא קשורות לחגים. יש לנו כל שלושה שבועות קבלות שבת עם מוטי זעירא ויוסי כפרי במועדון. זו שעה קסומה לדעתי, לכל המשפחה. מי שלא בא מפספס. זו גם הזדמנות להגיד תודה למוטי וליוסי על נתינה שאני מתפעלת ממנה כל פעם מחדש.

יש לנו פעילויות מגוונות בשיתוף המועצה: שעת סיפור/הצגה לילדים, סרט דוקומנטרי המשולב במפגש עם הבמאי ובוקר שבת קלאסי – קונצרט. כל פעילות כזו מתקיימת פעם בחודש, במועדון בתשלום סמלי. רק תבואו.

בית וינה היה חלק חשוב מהתרבות פעם. איך אפשר להחזיר אותו לפעילות, אם בכלל?

רק לשים בו מזגנים ואז השמיים הם הגבול…

נטע, תודה רבה, כמה מילים לסיכום?

רק עוד כמה מילים על דברים לוגיסטיים שלא ציינו פה.

הפאב – עבר לאחריות התרבות. הוא משמש כמקום לאירועים לחברים (בתשלום סמלי) ויש גם אירועים של אנשים מחוץ לקיבוץ השוכרים את המקום. אני מקיימת שם אירועי תרבות לפעמים, והקרנות סרטים. אבל הכי חשוב להגיד שהמקום הוא לרשות כולם! אפשר גם פשוט לארגן ערב לחברים, לקהילה. ראו את זה כהזמנה.

השכרת ציוד תרבות – יש לנו המון ציוד לאירועים מכל מיני סוגים (באתר הקיבוץ יש טופס מסודר בנושא). אני שוב מנצלת את הבמה להדגיש שלקיחת הציוד כרוכה בתשלום. זה לא כדי להרוויח אלא אך ורק בשביל תחזוקת הציוד, שיישאר לעוד שנים.

משהו אחרון שהייתי רוצה לראות שקורה – הייתי רוצה שהנוער ומערכת החינוך יהיו יותר שותפים לאירועי התרבות, לא רק ככוח עבודה, אלא גם כדרך לחינוך תרבותי, לחינוך של נתינה, של ביחד.

ומשפט אחרון – אני רוצה להגיד תודה לארי כהן לנג (ציוד ולוגיסטיקה) שהוא פרטנר שהייתי מאחלת לכל אחד, ותודה למור נואמה על כל העזרה, הייעוץ וההרגעה כשצריך.

תודה לכל המפרגנים ולכל הדואגים ששואלים אם אני בסדר…

אני באמת מרגישה הכי בבית בעולם.