מה משותף לאורנה ישראלי ומשפחות לין, תירוש, מדיני, כהן, תמר וגרשון שפע, דן לברון, תמי הורוביץ, נורית דייג, נועה לוי, אורי מירון, ראובן אתר מהמאוחד ואחרים? כולם (מתנדבים) בקבוצת "ותיקים לחקלאות" של הקיבוץ אותה ארגנה אורנה לצורך עזרה לחקלאים במושבי עמק-חפר.
ישנם חברים מקיבוצנו המתנדבים/התנדבו בעזרה לחקלאים בישובי העוטף ובצפון במסגרות של עזרה חקלאית, כמו מתנדבים רבים מהארץ ומחו"ל שלקחו חלק בפרוייקט זה. חיפוש באינטרנט מגלה את המספר הרב של האפשרויות להתנדבות בחקלאות: החל מאחים לנשק, אחים למשק, לקט ישראל, IsraHelp, השומר החדש ועוד רבים אחרים.
כששאלתי את אורנה אם אפשר לראיין אותה על ההתנדבות בחקלאות, היא ביקשה לדבר רק בתום המלחמה, אך תום המלחמה עדיין לא נראה באופק והצורך בעזרה לחקלאים מצטמצם במעט כשחלק מהתאילנדים חוזרים.
למרות זאת, בעת כתיבת שורות אלה חסר כוח-אדם בחקלאות. בעלי המשקים שואפים לחזרתם של כל התאילנדים שעזבו בפרוץ המלחמה ולמזלנו, קיבוצנו לא סבל מעזיבת תאילנדים, כנראה בזכות הטיפול המסור בהם של אביגיל ומוסדות הקיבוץ.
קבוצת המתנדבים יוצאת מגח"א מדי שבוע בהובלה ותיאום של אורנה, לקטוף, לדלל, להדלות, למיין ולארוז עגבניות, מלפפונים, תותים וקישואים. בגידולים מסוימים ממש משלימים מחזור גידול, החל מקשירת חוטים בחממות הירקות ועד קטיפתם וכך מתעצמת ההנאה והחוויה. שאלתי את אורנה מה הניע אותה לארגן את ההתנדבות לצד כל שאר האפשרויות?
"הרגשתי שהדחף לעזור הוא מה שהוביל אותי. המחשבה הראשונית הייתה כיצד והיכן ניתן לתת כתף בצורה היעילה והנכונה ביותר, במיוחד עכשיו כשכולם תורמים. אני מרגישה שהתברכתי בנתינה, הקשר לחקלאות תמיד היה קיים אצלי וכעת אני נהנית להיות בחוץ באוויר ולהתנתק מהחדשות, לטעום מהירקות ולהריח את האדמה. תמיד חלמתי לעבוד בחקלאות ועכשיו ניתנה ההזדמנות לחלום ולהגשים אהבה ישנה ועל הדרך גם לסייע לחקלאים".
איך הגעת לאותם החקלאים? "בתחילה בדקתי את האפשרויות דרך אחים לנשק ואחים למשק, דרך פייסבוק ודרך חברים. הבנתי שעזרה בעוטף לא רלוונטית לנו – יציאה מוקדמת, זמן רב בדרכים ובמקרים רבים גם עבודה קשה. ניצלתי קשרים שהיו לי עם חקלאי האזור. למשל, סולי מגן-יאשיה שבתחילה לא התלהב ואמר כי הוא לא רגיל לעבוד עם ישראלים, אך לאחר שבוע-שבועיים החליט לנסות אותנו ומאז אנחנו ברומן ארוך. אני כמובן מוודאת שהעבודה מתאימה לנו".
איך התארגנה קבוצה? "הרצתי את הרעיון. למשל, עמי מדיני עשה חישוב שעכשיו חורף ואולי סינגל אופניים לא מתאים, אז הוא החליט להצטרף וכך נוספו עוד ועוד מתנדבים נפלאים. העבודה הראשונה הייתה קשה בחום בחממות וחלק מהחברים לא המשיך לאחר מכן, כך שחלקם ניסו פעם אחת וחלק גדול ממשיך ונאמן עד עכשיו".
החקלאים בכל המדינה סבלו עם עזיבת התאילנדים, כרגע מנסים גורמים ממשלתיים להביא עובדים ממדינות שונות, אך אותם החקלאים לא מעוניינים לקבל אותם, היות והם לא מכירים את העבודות ואין להם שפה משותפת עם התאילנדים.
מצד שני ובאופן כללי, יש ירידה בהתנדבות ישראלים. "יש קושי בתיאום ההתנדבות עם החקלאים", אומרת אורנה. "הם לא תמיד זמינים ולא תמיד מצליחים להתאים את העבודה לגיל. במשך הזמן כבר מכירים אותנו. עברנו לא מעט חקלאים, למדנו היכן נעים לעבוד והיכן פחות וכך גם בוחרים את סוג העבודה. החקלאים מעריכים מאוד את העבודה שלנו. כמו שסולי מגן-יאשיה קורא לנו "המלאכים של אורנה". הוא יודע שאנחנו חרוצים, אחראים ויסודיים ולכן הוא יכול לסמוך עלינו בלי לבדוק יותר מדי. בזמן שאנו בשטח, זה משחרר אותו לעבודות אחרות".
"אנחנו, ותיקים לחקלאות", כך נקראת קבוצת הוואטסאפ.
"אנו משתדלים להתמיד ולעשות עבודה טובה ומסורה, מגלים מוטיבציה וסיפוק מהעבודה ועל הדרך מנצלים גם הזדמנות להיפגש עם חברים שאיננו פוגשים ביומיום, לדבר ולעדכן זה-את-זה ולהפוך זאת לחוויה חברתית ואפילו להחליף מתכונים".
הנה כמה דברים שאמרו לי המשתתפים: "כולנו מרגישים חובה וזכות לסייע ככל יכולתנו למושבניקים השכנים. מרגישים תורמים ולא פחות מכך – נתרמים! היינו קבוצה מגובשת עם הספקים מרשימים והמון קפה" (גרשון שפע).
"לעיתים העבודה לא קלה וחוזרים עם גב כואב, אך הסיפוק וההרגשה שעזרנו ולו במקצת, ממלאת את הלב". (טלי תירוש).
אחדים מהמגדלים מעבירים לאורנה משוב. "לך ולכל המתנדבים הכל-כך נחמדים ! תודה רבה שבאתם כך, ללא שאלה ותמורה, פשוט כדי לעזור. אין לי מילים. שמחתי מאוד וזו חוויה וזכרון שאנצור. אגב, קבלתם מחמאות גם מהעובדים התאילנדים שנותרו אצלנו. תודה רבה על העזרה והאנרגיה הטובה".
Share this post
