לדעתי איל שגה בהחלטתו.
כפי שקיימנו דיונים על הפרטות כאלה ואחרות שעמדו בניגוד לערכי והחלטות הקיבוץ השיתופי שהתקיים עד אז,
כפי שהתקיימו פה דיונים על הלינה המשפחתית, שעמדה בניגוד לאורחות החיים והחלטות הקיבוץ שהתקיימו עד אז,
אין שום סיבה לא לנהל דיונים בנושא ביטול השיוך, שעליו החלטנו לפני מספר שנים.
גם אם היוזמה באה "מלמטה" היא לא שונה במהותה, מאותם דיונים בעבר בהם שקלנו ולאחר מכן החלטנו לשנות החלטות עבר ואורחות חיים..

ההחלטה הזו מצטרפת להחלטה שהתקבלה בהנהלת קהילה ואושרה במועצה, לא להמשיך בבדיקת האפשרות של ביטול השיוך, במסגרת בדיקת חלופות השיוך.
לטעמי, הצעד הנכון היה לבדוק בסקר כזה או אחר לאן נושבות הרוחות בציבור, ובמידה והיה מסתבר שחלק משמעותי בציבור מעונין בבדיקת החלופה הזו, היה על הנהלת הקיבוץ לקדם גם את בדיקת המסלול הזה, למרות שהוא מהווה ביטול של החלטות קודמות.
כפי שכתבתי, כבר ביטלנו פעם או פעמים החלטות קודמות…

תומכיו הרבים של אייל, האם אתם עדיין כל-כך בטוחים, שיש טעם בהישארותו כאן עוד ועוד קדנציות?

צילומים מדהימים כרגיל, אפרת.

עוד שדרוג למקום היפה הזה הנקרא קיבוץ. אהבתי…

מרגש לראות גן הומה בכל שעות היום, והערב. נראה מזמין, וכייפי מקום מקסים לבילוי עם נכדותיי.כל הכבוד!!

איזה כייף

יגאל, ליבי ליבי איתך,עברתי חוויה דומה,[טאומתית] שמדירה שינה מעיני גם היום, נויה כל כך צודקת.

בתוך כל ההחלטות שמתקבלות בצוותי האיתור של בעלי תפקידים קימת לדעתי בעיה.
הבעיה לטעמי מתחילה במה שנקרא "משאבי אנוש", שאת ייעודו של משרד זה לא הגדרנו כראוי, ואני לא מבינה עד הסוף על מה הוא אחראי.
חבר קיבוץ, הוא בראש וראשונה המועמד הראשון לאיוש משרה שמתפנית. קורה מצב שיש כמה מועמדים חברי קיבוץ יתעשה הבחירה. באם ייכשל יימצא מחליף. זה מה שצריך לעמוד לנגד עיני כולנו. גם כשרכז הנוי הקודם התמנה לתפקיד לא ידענו אם יצליח או לא, וזה נכון לגבי כל בעל תפקיד.
בתוך כל הנוף היפה ישנן נקודות פחות יפות. וזו אחת מהן.
עצם היותו של ניב מומחה בנוי, לא יכול לקדם אותו לפני כל חבר קיבוץ.
ישנם מספר בעלי תפקידים אשר מאיישים מקומות עבודה שאינם עונים על צרכי הקיבוץ. אבל הם חברי קיבוץ ויש לכולנו מחוייבות כלפיהם.
אמנם אנחנו חברה נורמטיבית, אבל מנגד חברה פוגענית. וחבל!!!

ושוב, יוצאות לאור העדפות שלל נופיה היפים של גבעת-חיים הישוב – על-פני כשליו החברתיים-החבריים. והפעם – ביתר שאת!
הנוף ביישוב יהיה אולי יפה ומהנה, אך הנוף האנושי כאן – בעייתי במיוחד, שלא לומר כישלון! ראו מי חתום על ההודעה בעניין ההחלטה שנפלה, לא חברי גבעת חיים. ומעבר לכך, חבר בן 60 בערך מוכן לקבל על עצמו ריכוז של ענף אשר עובדים בו עבודה פיזית קשה – האם אין כאן שיקול שחברה נורמטיבית אמורה להסתייג ממנו?

הי רון,
ואולי בכלל עטא?
http://www.parks.org.il/ParksAndReserves/alexanderStreamHofBetYanai/Pages/BEIT-IANI.aspx

ככל הידוע לי חולות "אתא" ולא 'עטה'.
כן, גם גוגל מאשר.

כל מילה בסלע.

לא סתם הוזכר ביבי, גם כאן מסתמנת תבנית תבנית דומה של בחירה…

לקרוא, להיזכר, ולחייך איך פעם סערתי וכמעט בכיתי עם כל מכתב אנונימי שמצאתי בתיבת הדואר שלי, והיו כמה וכמה כאלה, בזמנים שונים, בנסיבות מגוחכות כאלה ואחרות. צריך, כנראה, להתבגר (שלא לומר, להזדקן), כדי להבין ולסלוח לאותם, שאין בהם אומץ ויושרה להתייצב ולומר את דברם בגלוי, פנים אל פנים. כשאנחנו מתהדרים באמירה האצילית, ש"שום דבר אנושי לא זר לנו", מן הראוי, לדעתי, שגם עליבות הנפש וחדלות האישים לא תפתיע ותקומם אותנו. וחוץ מזה, חביירים, לסלק את ביבי הרבה יותר גורלי וחשוב.

תארי לך, מירלה, שהיית ניגשת לתיבת הדואר שלך ומוצאת בה ערימת זבל אמיתית – האם באמת היית פשוט זורקת אותה לפח, מנגבת ופונה לדרכך כאילו כלום לא קרה? ואם הדבר היה חוזר שוב ושוב, תמיד זו תהיה תגובתך?
מכתב אנונימי יכול להיות הרבה יותר גרוע מסתם חתיכת זבל. לפעמים הוא נוגע בנימים הכי רגישות בנפש ומעורר כל מיני רגשות עצורים. אשרי מי שיכול סתם לזרוק תופעה כזו לפח. ואם מישהו היה חולף על פנייך ברחוב ומשליך עלייך זבל – האם היית מנגבת ואומרת "זה גשם…"? ואולי לא זבל, אלא אבן היתה מושלכת?… להנהלה של קהילה אסור לתת לתופעה כזו לחלוף ללא תגובה משמעותית, במקרה הצורך אפילו פנייה למשטרה…

מדהים. בארכיון הפרטי שלי מצאתי דברים שכתבתי ליומן בספטמבר 2011 בעקבות מכתב אנונימי (אגרסיבי מאד ומאיים), שהושם בת"ד של חבר צעיר שכל "פשעו" היה קביעת טרמפולינה בשטח שמחוץ לפרצלציה שלו. היה זה בזמן הנחת פחי האשפה הצבעוניים לטובת המיחזור. הנה קטע מהדברים : "…למקבל המכתב, אני מציעה לקרוע אותו ולהשליחו אל הפח. השאלה היא לאיזה פח, כי לזבל כזה צריך להמציא פח מיוחד, אולי בצבע אדום?…" כחמש שנים עברו מאז, הפנמנו את נושא המיחזור, הרבה זבל נשפך ודבר לא השתנה… מדהים.

מקסים ומרגש ,
הכוח של החיים והאהבה נוכח בכתוב ובתמונות .

אשה של אהבה וצבע בכל מובן. מקסימה תמשיכי ליצור לעוד הרבה שנים טובות

סימה המפליאה, סימה המופלאה.
זה משגדל פה, בין השיטין.
בגבעה, גבעת החיים.

אני מסכימה עם כל מילה שאסתר כתבה . והכי חשוב לשים לב וגם יורם כתב: בשנת 2018 יוחלף גם ברוך …ואז שוב יהיה שחקן חדש בזירה… שיצטרך ללמוד ולחפוף וכד …