ובכן חברים, מסתבר ששלמה כהן מצא שכתוב איפשהו ברשת שאני אפידמיולוג וביקש ממני לכתוב כמה מילים לעלון, מעין פרשן לענייני מגפות. האמת, נראה לי שמי שרוצה לשמוע עוד על הקורונה יכול פשוט להדליק טלוויזיה, זה כמעט הדבר היחידי ששומעים שם והסברתי לשלמה שההתמחות שלי איננה אפידמיולוגיה של מחלות מדבקות, אבל הוא התעקש שאנשים מעדיפים לשמוע מישהו מקומי. לא התלהבתי. באמת נראה לי שיש לכם יותר מדי מזה כרגע, אבל אז יסמין הורתה לי לכתוב וכמו שיודע כל גבר נשוי, בימי שגרה ובוודאי בימי סגר, אין דבר טיפשי יותר מאשר להתווכח עם אשתך. אז בואו נראה אם אצליח להתחזות למומחה המקומי לצורך העניין.

רבים שואלים אותי (כלומר, אף אחד לא שואל אותי) איך זה להיות אפידמיולוג בימים אלו. ובכן, זו החוויה שלי באירוע כרגע: בהתחלה היה משהו חביב בכך שפתאום נושאים של אפידמיולוגיה ובריאות הציבור בהם אנו עוסקים יומיום, הופכים להיות הנושא העיקרי ואח"כ היחיד עליו מדברים בתקשורת. פתאום מלמדים בפריים טיים על חקירה אפידמיולוגית, פרופורציות התמותה ומושגים מקצועיים אחרים וראש הממשלה אומר שבריאות הציבור זה הדבר הכי חשוב (למרות שבימי שגרה הוא ומדיניותו גורמים לייבוש מערך בריאות הציבור בישראל). זה התחיל בחופשת הסמסטר ולכן שמחנו שהסטודנטים שלנו יכולים ללמוד אפידמיולוגיה יום יום דרך הטלוויזיה גם בחופשה. אני מודה שאני ושאר האנשים שאני מכיר שאינם מומחים באפידמיולוגיה של מחלות מדבקות, לא צפו למה הדבר הזה יתפתח. קיימת בעולם קבוצה קטנה של אנשים שהם מומחים אמיתיים לנושא הזה, מבינים מיקרוביולוגיה, התפשטות מחלות מדבקות, מודלים מתמטיים מתאימים וניהול מגפות ויש להם נסיון רב בזה. בישראל ניתן לספור אותם על אצבעות יד אחת. אגב, רובם לא מדברים בתקשורת בכלל בימים אלו, הם עסוקים מדי. המומחים האמיתיים חזו למה הדבר הזה עלול להתפתח (ע"ע איטליה, ספרד, אנגליה, ניו יורק, וזה עדיין לא נגמר).אז למרות שזו לא בדיוק המומחיות שלי, אענה על מספר שאלות נפוצות, חלקן הפנה אלי שלמה וחלקן אחרים.

אחת השאלות הנפוצות היא: "מה דעתך על המדיניות הננקטת בישראל?"

למזלנו, ההחלטות הראשוניות שהתקבלו בישראל היו נכונות וקנו לנו זמן יקר בהתמודדות עם המגיפה. כמו כן נהנינו מכמה יתרונות יחסיים כגון גבולות קרקעיים סגורים יחסית ורמת רפואה מקצועית גבוהה. עם זאת, יש לנו גם כמה חסרונות יחסיים ובראשם מערכת בריאות הסובלת מהזנחה כמדיניות ממשלתית, ציבור שחושב שהוא יודע הכל, מדינה צפופה מאוד עם נטייה של אנשים להתקרב מאוד אחד לשני, דברים שעלולים להתנקם בנו באירוע הנוכחי. בהמשך האירוע נקלעה מדינת ישראל לבלגן ניהולי ופוליטי וכבר מתחילת האירוע היה חשש רב שרוה"מ מנצל את האירוע לצרכיו הפוליטיים, מה שהתברר כנכון. בהיבט הניהולי, אין כרגע מנהל ברור לאירוע ונכנסו אליו גורמים שונים – בטחוניים, כלכליים ומדעיים, לרובם כוונות טובות אבל התוצאה היא מהומה רבה ללא תיאום רב. אנחנו אוהבים לטפוח לעצמנו על השכם וכך עושה ממשלתנו, אבל למעשה בשלבים מאוחרים יותר של המשבר, המדיניות הייתה להשבית כמעט לחלוטין את המשק ואת מערכת הבריאות מחשש להתפרצות המגפה שתביא לקריסת מערכת הבריאות.

השבתה כזו היא צעד ראשוני מתבקש, אבל היא לא יכולה להימשך לאורך זמן בישראל, המשק והחברה לא יכולים לעמוד בה. זאת ועוד, גם אם נשים בצד שיקולי הכלכלה והחברה ונסתכל רק על שיקולי בריאות, הרי שיש נזק בריאותי רב במדיניות כזו. גורמים כגון דחיית טיפולים אלקטיביים וחצי-דחופים, מניעת פעילות גופנית סדירה, הסתגרות בבית לאורך זמן (בקיבוץ אנחנו הרבה פחות חשים זאת לעומת מה שקורה בערים) אבטלה, קשיים כלכליים וחרדה – לכל אלו יש מחיר בריאותי כבד בטווח הארוך. סגר כבד מהווה אמצעי ראשוני אולם לא יכול להימשך על פני זמן רב.

אין ספק שהפתרון ליציאה מן הסגר כרוך ביכולת מרכזית אחת שמדינת ישראל עדיין לא השכילה לפתח בתקופה זו: איתור ובידוד מהיר של נשאים. יכולת זו מחייבת ביצוע בדיקות רבות מדי יום, קבלת תשובות מהירה, ביצוע חקירות אפידמיולוגיות לאיתור "מגעים" – אנשים שייתכן שנדבקו והכנסתם לבידוד. מעטות הן המדינות המצליחות לבצע זאת ביעילות כיום (דרום קוריאה היא הדוגמה הבולטת ביותר) אבל זה התהליך היחיד כרגע שיכול לאפשר חזרה לשגרה חלקית ללא עלייה חדה מאוד בהדבקה שתגרור בהמשך גם עלייה חדה במקרי המוות. הנגיף הזה לא יוכחד ואף מדינה או עיר, ככל הידוע, עדיין לא מתקרבת ולו במעט לרמת הדבקה שיאפשרו "חסינות עדר". בישראל לא השכילו עדיין לרתום מעבדות פרטיות ואקדמיות לעניין ביעילות (הביורוקרטיה מנצחת בינתיים) ולפתח מערכת ניהול וזרימת מידע טובה מספיק שיכולה לבצע את המשימה הזו. סטארט אפ ניישן כבר אמרנו? אז אנחנו אלופים באלתורים ובתפקוד במצב חירום קצר. כשהעסק מתארך ודורש מעט תכנון וסדר – זה כבר לא בשבילנו.

האם זה באמת מסוכן וכמה להקשיב להוראות?

מנסיוני, ממילא אנשים בסוף עושים מה שהם רוצים וזה לא כל כך משנה מה אגיד, אבל הנה: הנגיף הזה מבלבל מאוד. לכאורה הוא לא נשמע כל כך מסוכן (הרי הסיכון למות הוא פחות מאחוז). מה הסיכוי שזה יקרה לי? מצד שני, הוא כנראה מדבק מאוד: במסלול הטיפתי (טיפות שיוצאות מפה/ אף של נשא יכולות להיכנס ישירות דרך הפה / האף / העיניים לגופו של אדם בריא או להגיע לשם דרך משטח עליו הנגיף יכול לשרוד זמן רב). אבל הוא גם מדבק דרך הצואה וגם כנראה במסלול אווירני – כלומר, חלקיקים קטנים של הנגיף יכולים לשרוד באוויר למשך מספר שעות (אם כי ההידבקות במסלול זה הינה בהסתברות נמוכה יותר ודרושה לכך, כנראה, מנה גדושה למדי של נגיפים, כמו שיש בעיקר במקומות בהם מאושפזים החולים). כמו כן וזו אחת התכונות הגרועות ביותר שלו – הוא גם מדבק בשלב בו עדיין אין תסמינים ובנוסף, הוא גם נגיף חדש ולכן האוכלוסייה ככלל איננה מחוסנת בפניו. התוצאה הבלתי נמנעת של שילוב התכונות האלו היא הדבקה צפויה של חלקים נרחבים מאוד של האוכלוסייה שתתרחש בסופו של דבר (ההערכות הראשוניות היו 40-70%, היום יש חוקרים שמדברים כבר על 90%) ולכן המשמעות היא שלמרות שבאופן יחסי הוא נראה פחות מסוכן, בפועל הוא יגרום להרבה יותר מקרי מוות לעומת נגיפים מסוכנים הרבה יותר ממנו.

איך זה קורה?

ניקח לדוגמא את נגיף הסארס הראשון, משנת 2003, שהיה קטלני הרבה יותר באופן יחסי, כלומר – אם נדבקת הסיכוי למות היה גבוה הרבה יותר. כזכור, ההתפרצות ההיא ב- 2003 נעלמה מהר מאוד ולא גרמה לפנדמיה (מגפה עולמית). הסיבה העיקרית לכך היא דווקא הקטלניות של הנגיף: אנשים שנדבקו בו חלו מהר מאוד, התאשפזו ובאחוזים גבוהים גם נפטרו, לכן הם לא הספיקו להדביק אנשים רבים והמגפה נעלמה לחלוטין מהר מאוד. לעומת זאת, עם הנגיף הנוכחי ברור שהרבה מן הנדבקים לא מגלים שום תסמינים ולכן הם ממשיכים להתנהל כרגיל וללא צעדי ריחוק פיזי מחמירים המופעלים על כלל האוכלוסייה, הם ידביקו במהרה רבים אחרים.

אז כמה זה מסוכן ואיך להתנהל?

כל עוד אין חיסון כנגד הנגיף (ואין לדעת אם ומתי יהיה) ואין טיפולים יעילים למחלה מכיוון שהינה מחלה חדשה, שמרו על עצמכם היטב. זה כולל גם אנשים צעירים שגם הם עלולים להגיע למחלה קשה. עם זאת, נסו לעשות זאת בצורה חכמה. אל תוותרו על תזונה נכונה, פעילות גופנית ושאר הדברים ששומרים עליכם בריאים לאורך זמן. אבל הקפידו על ריחוק פיזי. חלק מן ההנחיות הנוכחיות הן דברים שאפידמיולוגים רבים לא מסכימים איתם, למשל ההנחיה לא לעשות פעילות ספורטיבית מחוץ לבית, או ללכת עם מסכות כשאתה בחוץ, לא בקרבת אנשים. בקונטקסט הקיבוצי, אם תשאלו אותי, אין שום רע ביציאה להליכה, ריצה או סתם טיול בפרדס (בהנחה שלא ריססו שם לאחרונה) ואם אינכם מתקרבים לאנשים אחרים (שאתם לא גרים איתם) אין הגיון רפואי לעשות זאת עם מסכה. לטעמי, ההנחיה לא לבצע פעילות גופנית בחוץ גורמת יותר נזק מתועלת ואני מקווה ומעריך שבקרוב היא תשתנה. היא נועדה בעיקר להגן על תושבי הערים, בהן קשה יותר ללכת באוויר הפתוח ללא יצירת מגע עם אנשים אחרים. יש הגיון להשתמש במסכות במקרים בהם אתם בקרבת אנשים אחרים ובוודאי כאשר אתם הולכים לקניות או לכל אינטראקציה אחרת שכוללת קירבה לאנשים שלא חיים אתכם בבית.

חוץ מזה, נסו לא לראות יותר מדי חדשות ומצאו דברים מרגיעים יותר לעסוק בהם. למי שיש ילדים בבית – שימו לב לאפקט החדשות על הילדים ונסו לחסוך מהם את החרדות שהן מייצרות. (זה נכון תמיד, אבל היום שבעתיים). נסו לתווך לילדים את המידע דרך חומרים שהוכנו במיוחד לצורך זה ויש רבים כאלו ברשת. יחד נעבור את זה בשלום, ונחזור בכוחות מחודשים לריב על שיוך הדירות! עד כאן שני הסנט שלי בנושא.

לסיום, אענה על כמה שאלות ששלח לי שלמה. אני מזהיר מראש שהתשובות יהיו משעממות כמו שרק אפידמולוגים כותבים.

איך אתה מסביר את אחוז התמותה הנמוך בישראל?

אני לא יודע למה אתה מתייחס כשאתה מדבר על "אחוז תמותה". האם אתה מתייחס לאחוז מתוך הנשאים? אחוז מתוך החולים? בכל מקרה, בישראל איננו יודעים במדויק כמה נשאים יש, כמה חולים יש וכמה נפטרו מן המחלה (בין השאר מכיוון שיש אנשים שנפטרים בביתם ולא בודקים האם נפטרו מן המחלה). השוואות למדינות אחרות צריכות להיעשות בזהירות רבה: הבדיקות הן שונות, האוכלוסייה שנבדקת שונה ובמדינות שונות יש גם הטייה מכוונת של המידע המפורסם ע"י המשטר. לכן לא ניתן ממש לענות לשאלה. עם זאת, דבר אחד ברור: אם ההשוואה היא למדינות שחוו קריסה של מערכת הבריאות, כגון איטליה, ספרד וניו יורק, הרי שחלק מן העניין הוא חוסר היכולת לטפל בכ"כ הרבה חולים קשים בבת אחת. עם זאת גם שם, כל עוד לא יתבצעו בדיקות סרולוגיות באוכלוסייה, לא נדע כלום על שיעורי תמותה אמיתיים. וגם אז לא ברור מה נדע, מכיוון שחלק מן החולים החלימו ללא פיתוח נוגדנים לנגיף (ע"י מערכת החיסון התאית באופן לא ספציפי).

כשבדקתי ברשת מה מספר הנפטרים הממוצע נדלקת ריאות בארץ, ראיתי שהוא דומה להפליא למספר הנפטרים מקורונה. מה דעתך על כך? האם זה תומך בטענת האומרים שזה לא כצעקתה?

שוב, אין לי מושג מה בדיוק בדקת ומהי ההשוואה שעשית. רישום סיבת מוות הוא נתון מתעתע מאוד וקשה להסתמך עליו בלי לחקור אותו לעומק. מה שכן ניתן להגיד כרגע זה שברור שלא נפטרו הרבה אנשים מקורונה בארץ עד היום. עם זאת, זה יכול להשתנות מהר מאוד, והמחיר ששילמנו על זה הוא גבוה מאוד. שאל כל עצמאי או עובד שהוצא לחל"ת. אגב, בדומה, נתון מתעתע נוסף הוא מקרי המוות הכלליים בתקופה. זה אמנם נתון יותר קשיח, כלומר ניתן להסתמך עליו, אך הוא עדיין מבלבל. מאז החל הסגר למשל, יש פחות מקרי מוות מאשר מה שהיו צפויים להיות בתקופה זו, אפילו אם תספור גם את מקרי הקורונה. מדוע זה קורה? זו תופעה ידועה, שקורית גם בעת שביתות רופאים למשל ובאירועים אחרים. אחת הסיבות היא דחייה של טיפולים שחלקם יגרום למוות בטווח הקצר (אבל יפחית מוות בטווח הארוך). בקונטקסט הנוכחי – מצטרפות גם סיבות אחרות, כגון הירידה הדרסטית בזיהום האוויר, בעיקר עקב נפח תחבורה נמוך. (זיהום אוויר הינו גורם תמותה מרכזי בארץ ובעולם, בטווח הקצר ובטווח הארוך. אגב – על זה אני אשמח שתשאלו אותי כי זה באמת מה שאני מתעסק בו). עם זאת – כמובן שלסגור את כולם בבית בלי עבודה זו לא הדרך למנוע תמותה או להפחית זיהום אוויר. זה רק מדגים כמה תופעות מעניינות, אבל בסופו של דבר מה שצריך זה לחזור לשגרה. החוכמה היא לייצר שגרה אחרת, אבל זה כבר דורש תכנון והשקעה כלכלית בבריאות ובסביבה – שכאמור לא מאפיינים את מדינת ישראל.

איך עומדת המגיפה הזו בקונטקסט ההיסטורי של מגיפות?

עוד מוקדם להגיד, אבל ללא ספק מזמן לא היה דבר כזה. אנשים נוהגים להשוות לשפעת הספרדית (1918) אבל נחכה שזה יסתיים ואז יגיע זמנם של ההיסטוריונים. עם זאת, הכתובת הייתה על הקיר. לכל מי שעוקב אחרי נגיפים היה ברור שמגפה נשימתית חמורה תתפרץ מתישהו. יש על זה דו"חות רבים שנכתבו לפני ההתפרצות, אפילו בישראל. למעשה, וירולוגים אפילו צפו לפני כחמש שנים שאחד מנגיפי קורונה המצויים בעטלפים יעבור מוטציה שתאפשר לו לעבור מאדם לאדם והדבר יהפוך במהרה למגפה עולמית קטלנית שתתחיל באחד משווקי המזון בהם מאוחסנות חיות שונות בדרום סין – בדיוק כפי שקרה.

מה לדעתך נעשה נכון בהקשר של המגיפה בארץ ובקיבוץ, ומה ניתן לדעתך לשפר?

אני חושב שהקיבוץ התארגן מאוד יפה לעניין, גם בהשוואה לקיבוצים אחרים. נקודה לשיפור היא שמירת מרחק טובה יותר במקומות עבודה. עם זאת צריך לזכור שהעובדה שאין לנו כאן חולי קורונה ידועים לא תימשך לעד. המגפה תהיה איתנו עוד הרבה זמן, אולי עם הקלה מסוימת בקיץ וחזרה לקראת החורף הבא אבל גם זה לא בטוח. בכל אופן כשאנשים יחזרו לעבודה אני מעריך שזה יגיע גם לכאן ויתפשט. יהיה טוב אם נמשיך לעשות מאמץ לדחות את זה ככל האפשר, וכשזה יגיע – נשכיל להקפיד מאוד על ההנחיות על מנת למנוע מקרי תחלואה מיותרים בקהילה שלנו.

בינתיים, אחוז ההדבקה בקיבוצים הוא נמוך מאד. מה לדעתך הסיבה, או שמא זה מקרי בלבד?

התשובה היא שוב, שאין לנו מושג מהו אחוז ההדבקה בקיבוצים, כי אנחנו לא עושים מספיק בדיקות בשביל לדעת זאת. אם בעתיד זה יתברר כנכון, הרי שאחת הסיבות לכך יכולה להיות צפיפות אוכלוסייה נמוכה יותר ביישובים כפריים. לסיום – כפי שאתם רואים, אני לא ממליץ לאף אחד להיות "אפידמיולוג כורסא". זה מקצוע שלומדים אותו באוניברסיטה במשך מספר שנים, לא משהו שניתן ללמוד מהטלוויזיה, מכתבים ופרשנים.

אפילו האוסטרלים כבר הבינו את זה, כמו שניתן לראות בסרטון ההומוריסטי הבא: https://www.youtube.com/watch?v=FDhyjgPetQE