גיא קראו הוא אנציקלופדיה מהלכת של עולם החי והצומח, עם נסיון וידע רב בתחומי החקלאות והבוטניקה. הוא נשוי לאיריס (שוחט) ואב לשי, אורי ושני, עובד בחברת "שיאון" להזרעה מלאכותית של פרות ויש לו מספר תחביבים מקסימים מאוד. הוא מגדיר עצמו כאיש מעשים ופחות מילים, אבל השיחה איתו הייתה מעניינת במיוחד
גיא, איך הגעת לעבוד עם בעלי חיים?
"גדלתי בראש הנקרה ועבדתי בענפי החקלאות בקיבוץ. בשלב מסויים גיליתי את החקלאות הימית ועברנו לגור באילת, שם עבדתי בחוות דגים במשך 12 שנים. אלו היו שנים נפלאות והרגשתי שאני עובד בגן עדן, אבל בשנת 2008 המדינה סגרה את חוות הדגים באילת וחזרנו לראש הנקרה.
עבדתי במשתלת הקיבוץ ובשנת 2012 נקראתי לדגל, כדי להקים חווה חדשה לגידול דגי דניס באשדוד. בניתי את המקום בשתי ידי והייתי אחראי על כל היבטי תחזוקת החווה. במשך שנתיים הייתי יורד לאשדוד ביום א' וחוזר לראש הנקרה ביום ה', כשבמהלך הסופ"ש בבית טיפלתי בכוורות הדבורים שהיו ברשותי (על כך נרחיב בהמשך). איריס המדהימה ניהלה את המשפחה לתפארת ותכננו לבנות בית בשכונת ההרחבה בראש הנקרה.
ואז נפתחה לנו האופציה לבנות בית בשכונת הבנים בגח"א. מלבד האטרקטיביות של השתלבות בגח"א, זו הייתה הזדמנות מצוינת להתקרב למרכז כך שיהיה לי קרוב יותר להגיע לעבודה באשדוד.
בסופו של דבר סיימתי את העבודה באשדוד ועוד באותו שבוע נפגשתי עם חבר שעבד בחברת "שיאון" שסיפר שבדיוק מחפשים מזריע לאזור עמק חפר. היה לי הרבה נסיון בעבודה ברפת והחלטתי שזה מתאים לי. מאז עברו שבע שנים ואני שם. בחברה עובדים כ-60 מזריעים שנותנים שירות לרפתות מאילת ועד רמת הגולן. האזור עליו אני אחראי נמצא בין עמק חפר לכפר סבא".

גיא ושי קראו רודים דבש
איך נראה יום העבודה שלך?
"אני יוצא לדרך ב-6:00 בבוקר ופותח את היום ברפת שלנו בקפה עם אלי, טל ודן. אני מגיע לרפתות בהתאם להזמנות הרפתנים שמזמינים את שרותי ההזרעה באמצעות תוכנה ממוחשבת. חלקכם ודאי זוכרים מהעבר את הרפתנים יושבים על הגדר וצופים בפרות כדי לזהות מי מהן דורשת, אבל היום יש מערכת ממוחשבת הפועלת באמצעות חיישן שנמצא על הפרה ומשדר נתונים שונים למחשב, שיודע לזהות מתי הפרה דורשת.
הזרעה של פרה נמשכת כשלוש דקות ואני נמצא בכל רפת באזור שלי כמעט כל יום. ב-12:00 אני מסיים את הסבב היומי ברפתות ומתפנה לעבודה עם חיות אחרות – הדבורים".
איך התחיל "הג'וק" של הדבורים?
"ב-2010 הייתי בין עבודות והיה לי רעיון להקים בראש הנקרה פינת חי בסגנון גח"א. נפגשתי עם מרכז המשק והוא אמר לי שלדעתו שזה לא ילך באזור אבל הציע לי ללמוד דבוראות כי בזה יש צורך בקיבוץ להאבקת מטעי האבוקדו.
נדלקתי על זה ויצרתי קשר דרך חברים עם מרכז המכוורת ביד מרדכי, במטרה ללמוד את עולם הדבורים והמכוורת. היה לי זמן פנוי והתנדבתי שם במשך ארבעה חודשים ובמקביל לקחתי קורס לחובבים לגידול דבורים בפקולטה למדעי החיים ברחובות. רכשתי 10 כוורות ושנה לאחר מכן מצאתי את עצמי עם 150 כוורות וייצור של שלושה טון דבש.
כשידענו שאנחנו עומדים לעבור לגח"א, החלטתי למכור את המכוורת ואת נקודות המרעה ולהמשיך כדבוראי חובב בשביל הנפש. כיום יש לי מספר כוורות ברחבי הקיבוץ ומכון רדייה קטן ליד הבית. הודות לניב ולגישה שהוא מוביל לצמצום הריסוס ברחבי הקיבוץ, אני רואה שיש שפע פריחה של פרחי בר וזה משפיע לטובה על כמות הצוף שהדבורים יכולות לאסוף וכמות הדבש שהן מייצרות".
רדיית הדבש נעשית בשני גלים, באביב אחרי פסח ובקיץ בחודש יולי. יש מספר חברים בקיבוץ שלוקחים חלק בתהליך: איילת סטוארט מבצעת את רדיית הדבש (היא ממשיכה את התחביב של גארט ז"ל שקנה בזמנו כוורת אחת מגיא וכיום גיא ואילת מטפלים בה יחד) גל רסיס עוזר למלא דבש בצנצנות ובני משפחת קראו עוזרים בהדבקת מדבקות על הצנצנות.
למי שעוד לא ניסה – "הדבש של גיא" מיוחד במינו ויש רבים בינינו שניסו ונדבקו. הדבש זמין בכלבולית או בהזמנה ישירה מגיא.

עם גזייה ומחבת, אפשר לאכול פטריות בשטח
עולם הדבורים מופלא ותמיד הוקסמתי מהחרק הזה. לדבורה יחידה אין משמעות, אך כקולקטיב הן הופכות לאורגניזם אחד. הנה כמה עובדות עליהן:
- כל בוקר יוצאות כמה סיירות של דבורים וכשהן חוזרות לכוורת הן מבצעות ריקוד מסוים. לפי עוצמת הריקוד הן מעבירות לחברותיהן את המידע על איכות מקור הצוף, המרחק אליו והכיוון.
- דבורה ממוצעת חיה כ-35 ימים.
- מלכת הדבורים יכולה לחיות עד חמש שנים ובעונת השיא של האביב, היא יכולה להטיל עד 3,000 ביצים ביום.
- באביב עולה מספר הדבורים בכוורת מ-20,000 ל-80,000.
- דבורה מייצרת בחייה כחצי כפית דבש.
- לדבורים הזכרים אין עוקץ. הם נתפסים כעול על הכוורת וכל תפקידם הוא להפרות את המלכות.
- כוורת ממוצעת יכולה להניב 35-40 ק"ג דבש.
ועוד לא דיברנו על התחביבים
לגיא יש עוד מספר תחביבים המשמחים לו את החיים. הוא חובב מושבע של עצי פרי וצמחיה ובגינתו גדלים זנים מיוחדים של פלפלים וצמחים שלא ראיתם כמוהם, כמו גם עצים אקזוטיים שהוא מביא מחברים בקצוות הארץ.
את הגינה שלהם מעטרות טרסות קטנות שגיא בנה מאבני סלע ובתוכן פורחים זנים רבים של פרחים צבעוניים. בפינת הדשא שוכן כלוב שגארט ז"ל בנה עבור תרנגולות המסתובבות חופשי בחצר ומטילות ביצים רבות. יותר מכל, גיא אוהב פטריות. בשבועות האחרונים הוא מסיים את העבודה בצהריים ודוהר ליער אדרת ליד בית שמש או לגלבוע ללקט פטריות. הוא ממש משתכר מהטיול בטבע, מציוץ הציפורים, מהפריחה הצבעונית כשהפטריות הן הבונוס. בזמן כתיבת המילים הללו, הוא שולח לי בווטסאפ סרטון שצילם ביער בו הוא עומד בתוך מרבד של פטריות, כשהוא ממש באקסטזה. לפניכם דירוג הפטריות של גיא, מהאהובה והאיכותית ביותר לפשוטה שמסתפקים בה רק כשאין ברירה (ונסלח לו על כך שהפטרייה של עמק חפר לא גבוהה בדירוג).
- אזניית הכלך
- אורניות
- פקועות
- יסעוריות
- נרתיקניות
- סיגוליות
מה החלום הבא שלך?
"ללמוד מיקולוגיה (חקר הפטריות). אני מת לגדל פטריות למאכל". אפשר להניח שזה עוד יקרה.
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
- רעיה מירון על "בכל זאת, זה צובט בלב" / איילת אסטליין כהן
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות