השנה יתחנכו במערכת הגיל הרך כ-160 ילדים. 100 מהם של בני הקיבוץ, כעשרה של שוכרי דירות כאן ועוד 50 ילדים מהסביבה הקרובה.

הצוות החינוכי מונה 35 גננות ומטפלות קבועות ועוד עשר מטפלות מחליפות, אותי ואת יעל בן משה – כוח אנושי ענק והטרוגני מבחינת גיל, השכלה, מוצא דיעה ועוד. הצלחת התהליכים החינוכיים מול הילדים וההורים תלויה בכל אחת ואחת.

כידוע, מעמד המקצוע של מורה / מחנכת בישראל אינו מזהיר ומשולם בהתאם. מה קודם למה? כל מוסדות החינוך סובלים ממחסור עצום של כח אדם ואנחנו לא יוצאי דופן. עבודה בגיל הרך בקיבוץ מביאה דרישות נוספות, בעיקר בהיקף העבודה, המקשות עוד יותר על גיוס עובדות,.
להלן חלק מהדרישות: יום לימודים ארוך (07:00-16:30) עם אותו הצוות, ללא פיצול לגן וצהרון. עבודה בחופשות משרד החינוך כולל חנוכה, פורים, חול המועד סוכות, פסח ויולי-אוגוסט.

כמובן ששכר העבודה אינו מבטא את רמות המאמץ, ההשקעה, המעורבות הרגשית והקושי הפיזי. הפרסומים בתקשורת מעת לעת על התנהלות מזעזעת מול ילדים, אינם מוסיפים רצון לעבודה בתחום. גם המצב המדינה, האווירה הכללית של חוסר סבלנות, רצון לפתרונות מהירים וקושי לבצע תהליך בהקשבה והידברות, הכל חודר ומשפיע.

איך, אם כן, אנו מתמודדות עם אתגרי התקופה ומה הם העוגנים המחזיקים אותנו?
מבנה ארגוני הוא גבולות המסגרת בהן מתקיים החינוך וגם אמצעי לקיום החינוך הייחודי, כפי שאנו רוצים. במערכת החינוך קיימות חמש שכבות גיל בחמישה שלבי התפתחות. הסביבה החינוכית של כל יחידה, מותאמת ליכולת וצרכי הילדים.

כל בית ילדים מנוהל בידי גננת מקצועית המתמחה בעבודה עם ילדים בגיל מסוים. הצוות הקבוע של כל גן אמור לתת את המענה הקבוע והעקבי לאורך כל היום והשנה. כמובן שלא היינו יכולות לקיים את המערכת ברמה כזו, ללא הגב הבטוח של הקהילה.

גישה חינוכית סדירה ואחידה, המעניקה מענה מיטבי לצרכי הילדים לאורך שש שנות הגיל הרך. ייתכן ולבני הקיבוץ אשר גדלו והתחנכו בגנים הקיבוציים הכל נראה מובן מאליו – הטיול היומי, הארוחות, דרך הגשת חומרי האמנות, הרצף החינוכי לאורך היום והשנה ועוד – אך לא כך הדבר.

רגולציה של המדינה וחוסר הכרה בייחודיות הגישה של כל הגורמים, כולל ההורים והעובדות, עלולה לטשטש ולהעלים את הקיים. נעשים מאמצים רבים לשמר את הפנינה הידועה בתור "החינוך הקיבוצי", לפתח ולטפח אותו בהתאמה לתקופה, להכיר ולהוקיר וללמוד.

המקור הרוחני של גישה זו צמח מהפילוסופיה של החינוך הפרוגרסיבי, על חמשת עקרונותיו: דיאלוג, חברת ילדים, חינוך בחיק הטבע, הדגשת פעילות הילדים וחינוך הומניסטי. עקרונות אלה רלוונטיים גם בימינו ואין פלא כי משרד החינוך מאמץ אותם ומדבר על "הגן העתידני", "גן דיאלוגי" או "גן ביער". כל זה ועוד, מתקיים אצלנו לא כטרנד זמני אלא כדרך החינוך.

פסיכולוגיה התפתחותית של ילדות מוקדמת ופסיכולוגיית הורות הן בסיס החשיבה שלנו. למידה מתמדת ותהליכי הדרכה מבטיחים את העבודה המקצועית ואת התרגום המדויק של התאוריות למעשה. הלמידה מספקת ומרכיבה את ארגז הכלים שלנו, מרגיעה ומאפשרת התמודדות מקצועית במצבי לחץ.

את ההכשרה הייחודית בגישה ואת תהליכיה, אנו מקבלות מתוך "חוויית הילדות בגן הקיבוצי". בשנה שחלפה למדו הגננות והמטפלות המובילות במגוון השתלמויות, השתתפנו בקבוצות עמיתים וגם בכנסים ארציים בנושאים ייחודיים לעבודה בקיבוץ. העבודה החינוכית במערכת מלווה בתהליכי ההדרכה לאורך כל שנת הלימודים: כל גננת מדריכה בשוטף את צוות המטפלות שלה ואחת לחודש אני מקיימת מפגש הדרכה עם כל צוות. אני מדריכה את הגננות ויועצת חיצונית מטעם "חווית הילדות" מדריכה אותי ואותן.

אלו הם תחומי הידע המגדיר את זהותנו המקצועית – מקור הגאווה והערך העצמי של העובדות במערכת החינוך לגיל הרך כאן. העובדה היא כי רוב המטפלות ממשיכות לעבוד כאן שנים ואלו שבוחרות לעזוב, עושות זאת בדרך כלל בימים הראשונים של תקופת הנסיון או בשל נסיבות אישיות כגון התפתחות מקצועית או צרכים משפחתיים שונים. כל זה לא היה קורה ללא יצירת אווירה ארגונית מיטיבה, הרואה את כל אחת ואחת מהעובדות ואת צרכיה האישיים.

אני אוהבת להשתמש בדימוי של מסכת חמצן במטוס. ההנחיה אומרת שמבוגר חייב לשים את המסכה קודם כל לעצמו ורק אז לילד לידו. כך גם מערכת החינוך כאן לא תוכל לטפל בילדים ללא "מסיכת חמצן" משלה.

כל זה דורש חשיבה רבה ואיזונים בין צרכי הגן לצרכי העובדות. הביטוי הגלוי של זה הוא נוכחות/היעדרות של העובדות הקבועות בגן. מדובר ברקמה אנושית רגישה ולא תמיד ניתן לחשוף ולפרט. שמירה על השגרה, קביעות ועקביות בגנים הוא הערך המנחה אותנו ביומיום, אך לצד זאת כולנו נדרשים גם לגמישות רגשית ומחשבתית.
מתוך המחשבה על "החמצן" הגדרנו בשנה שעברה הקמה אחת בחודש, כזמן לשיחות צוות בגני רימון, דולב ודקל. בשל העובדה כי בגנים אלו אין שעה שקטה יחסית בזמן שנת צהרים, כמו בבית התינוקות, הפעוטונים והגנונים, היינו עושות שיחות צוות בסוף יום עבודה או אף בערבים. כלומר, אחרי יום עבודה 7:00-16:30 התבקשו המטפלות לחשוב ולדבר חינוך. ראינו שזה לא יעיל ופשוט לא אנושי.
ניהול גן מורכב מאוד ותמיד יש על מה לדבר, החל מיחסים בינאישיים בצוות, בחינת הזמן וחלוקת עבודות התחזוקה של הגן ועד גיבוש תוכניות עבודה עם הילדים. יצירת תנאים מיטיבים לקיום שיחת הצוות, מיטיבה עם הגן כולו.

לאורך שנת הלימודים יש לנו שלושה מפגשים מערכתיים: יום מרוכז בשבוע ההיערכות לקראת פתיחת שנת הלימודים, יום עיון בחנוכה ויום עיון צוות בתום שנת הלימודים. זה מעט מדי. ימים אלו חשובים מאוד ומאפשרים לצוותי הגנים תחושה שהן חלק ממשהו גדול הרבה יותר, חלק מהשלם והבנת משמעות הרצף והשפה החינוכית היחידה.
חינוך הוא דבר חי ומתפתח, אך לא מעצמו. מאחורי כל פרט ביומיום של כל גן, ישנה חשיבה מעמיקה על הילדים, ההורים והצוות. תמיד יש מה לדייק, לשפר ולתקן ועם זאת, אני גאה במערכת הגיל הרך שלנו, בגננות והמטפלות הנהדרות שנותנות את הנשמה ומשקיעות את מירב המאמצים בכל מה שהן עושות, בגישה החינוכית הייחודית, שאין כמותה מבחינתי. אני מודה לקהילת גבעת חיים איחוד שלא מפסיקה לתמוך ולהשקיע בגיל הרך ומאחלת לכולם שנה טובה, בריאה ומוצלחת, שנת פיוס, סבלנות וכבוד הדדי.