הפרינט גוסס.

אבל העלון חי.

בין גלי הלחות המאיימים להטביע את הגוף והנפש בימים האלו של השנה, חשבתי לזרוק רגע הצידה את כל ענייני השיוך, שכונה ג', הקהילה ושאר ירקות ולספר לכן ולכם על הדבר הזה שיש לכם כעת ביד.

יתכן ועבור חלקכם זה טבעי – פעם בחודש יש עלון בתיבת הדואר, אוסף של סיפורים רלוונטיים ותמונות ובעיקר חלקים מהפסיפס האנושי המרכיבים את המקום הזה שנקרא גבעת חיים איחוד.

ומי שעומד מאחורי העלון אותו קוראים מאות אנשים, הוא צוות קטן, אבל מוכשר ובעיקר מסור ועל עניין המסירות שווה להתעכב – כי לכל אחת ואחד מהכותבים שלנו יש חיים מלאים במשפחה, עבודה, ילדים וכל אחת ואחד מאנשי המערכת משתרע לפחות פעם בשבוע על הספה בסלון בערב ואז נזכר – ואו, עוד מעט הדדליין של העלון ואפילו לא נגעתי בכתבה אותה אני אמור/ה לכתוב והעורך הנודניק בטח יתיישב לי על הראש בקרוב.

וכל חודש מחדש, הן והם מצליחים. מצליחים למצוא את הרעיון לראיון, לגבש את הסיפור, לראיין ולכתוב ואפילו לעמוד בדדליין, כך שבכל חודש מחדש אתם יכולים להוציא מתיבת הדואר שלכם את אחד מהעלונים המובילים בתנועה הקיבוצית.

לא קל להתקבל למערכת שלנו – צריך לדעת קרוא וכתוב (תרתי משמע) וצריך לדעת לספר סיפור ולא סתם, אלא שיהיה מעניין. האינדיקציה שזה עובד, הן התגובות הרבות המעידות שהעלון מגיע ובעיקר נוגע בכמות אדירה של קוראים בטווח הרחב המשתרע בין הגיל השלישי לשכונת ההרחבה השלישית.

אז קצת לפני ראש השנה, זה הזמן לומר תודה לאיילת, ענת, שקד, רועי והיידי המרחפת מעל, כשברור לי שהתודה הזו היא בשם מאות הקוראות והקוראים שלנו. בראש השנה נתכנס שוב בחדר הישיבות של מערכת העלון (הפינה הדרום-מערבית של היד השנייה) נרים כוסית "Veuve Clicquot" ונדסקס את הטעון דסקוס.

אחר כך נתחיל שנה חדשה, עם עלונים חדשים.

שתהיה שנה טובה.