הימים ימי שלהי העונה החמה, והסתיו כבר החל לשלוח את סימני בואו. באווירה זו, בזמן אחר-הצהריים קיציים, יצאתי לפגוש את אורי לין כדי לשמוע על הגינה הקהילתית הפורחת שאת יבולה המרשים קשה לפספס מהכביש ההיקפי של הקיבוץ, באזור שכונת החיילים (בין הבניין "החדש" לכביש הראשי). ואין כמו להכיר את מושא הסיקור מלראות אותו בעיניים (ובמקרה הזה גם להריח ולטעום…).

אורי פרש לגמלאות אחרי שעסק בחינוך בעזרת בעלי חיים ושילוב חקלאות אורגנית במשך 21 שנים כמורה בבית ספר שפרירים וכמרצה בסמינר הקיבוצים. "התחלתי ללמוד חקלאות אורגנית בשנת 1985, כשהנושא היה חדשני בארץ. החל משנת 1987 עבדתי בגן הירק יחד עם ילדי הקיבוץ בשיטות החקלאו ת האורגנית, ומאז אני עוסק בתחום המשלב איכות סביבה וחינוך". גאווה רבה ניכרת על פניו כשהוא מסביר על המיזם הקיבוצי שבו הוא שותף ותורם לו רבות.

איך ומתי עלה הרעיון להקים גינה קהילתית בקיבוץ? 

בשנת ה-60 לגבעת חיים איחוד (2012) הוחלט להקים גינה קהילתית על-פי מודל שכבר היה קיים בגבעת חיים מאוחד. הרעיון היה נהדר, והקיבוץ הקצה לשם כך שטח גדול בן דונם וחצי שיעמוד לרשות החברים, אך נחשב לגרוע לחקלאות בשל אדמת הסחף שצברה ריסוסים במשך שנים (יש וותיקים יודעי דבר שטוענים כי בעבר הרחוק גידלו כאן גפנים וכרמי ענבים אבל אני לא בטוח לגבי זה…). צוות ההקמה כלל את קריסטופר סלייבי, דודו לנג, ניב יגר, אריק סיוון ואיל ניסן; אני הצטרפתי מאוחר יותר. לצערי שאר המקימים פרשו, ואני נשארתי לדאוג למיזם בעצמי. המטרה הייתה להקנות חלקות אדמה לחברי הקיבוץ על מנת שיוכלו לגדל בהם ירקות, פירות ושאר צמחי מזון אורגניים, באמצעות עבודה משותפת שתיצור "חממה" קהילתית. לדאבוני, נכון לעכשיו "העסק לא ממריא", כמו שאומרים, ואני חושב שהסיבה העיקרית לכך היא שחברים ותושבים רבים מטפחים גינות בחצר הפרטית שלהם ובנוסף, לבטח יש הרבה שכלל לא מודעים לאפשרות הזו.

 אז כל אחד פשוט יכול לגדל מה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה?

לא בדיוק. לפני כשלוש שנים, ישבתי עם מרכז המשק ואריק סיוון (כשהיה עדין מנהל ענף הנוי), וביחד ניסחנו חמישה עקרונות שלפיהם תפעל הגינה: העבודה היא עצמית בלבד, כך שאף אחד לא יכול להביא קבלן חיצוני שיטפל בחלקה שלו; החקלאות בגינה אורגנית וטבעית לחלוטין, ולא ייעשה שימוש בחומרי הדברה וכימיקלים למיניהם; לא תתבצע מכירה של התוצרת החקלאית, אלא ייעודה יהיה אך ורק לשם שימוש עצמי או נתינה; לא ישתלו צמחים ברי-קיימא כמו למשל עצי פרי המניבים יבול לטווח ארוך; גבעת חיים תספק שירותים דרך ענף הנוי: מים, צינורות, זבל; כל שאר הציוד הדרוש נתון לאחריות השותפים לגינה (כלי עבודה, שתילים וציוד נלווה להקמה ותחזוק הצמחים). כל מי שרוצה לקבל חלקה ולהיות שותף בגינה מחויב לעקרונות הללו.

 מי מתחזק את הגינה מלבדך?

כיום גן הירק מתוחזק על-ידי חברי קיבוץ שרובם יצאו לגמלאות: שלמה שחר, ליביה בר-און, בלהה זיו, תמר שפע, דבי בר-אילן, ענבל לבבי ואנוכי. כל אחד עובד על פי דרכו ומגיע לטפל בחלקה שלו בזמן ובתנאים הנוחים לו. אנו פועלים יחד תוך ערבות הדדית ובשנה הקרובה, למשל, נתחיל לייצר את הצמחים העונתיים בעצמנו מזרעים בתוך חממה קטנה שהקמתי במיוחד למטרה זו. אנחנו מזמינים שתילים וזרעים במשותף ומעדכנים אחד את השני באמצעות קבוצת הווטסאפ שלנו. אם לאחד מצטבר עודף של שתילים או זרעים אז הוא מציע אותם לאחרים. חשוב לי להגיד שאנחנו מוכנים לקבל את כל הגילאים וכל המשפחות. מי שלא יכול לגדל ליד הבית, מוזמן לבוא אלינו ולקבל חלקה לשם גידול. כעת יש עוד כעשר חלקות המחכות לחברים נוספים.

 תוכל לספר על תהליך היווצרותן של גינות קהילתיות בארץ ובעולם? מה הרקע להקמתן?

הגינה הקהילתית נוצרה כדי למלא את החסך משלושת האלמנטים שמהם התרחק האדם בעידן הטכנולוגי: מים, אדמה ושמש. רוב האנשים מנסים למלא את החסך הזה באמצעות גידול והשקיה של עציצים וצמחים שונים בביתם ומוצאים בזה סיפוק רב. במשך השנים קמו גני ירק קהילתיים בערים שונות ברחבי הארץ. כמעט בכל עיר יש אנשים שמפעילים גינות שכאלה לא לצורך פרנסה, אלא כדי למלא את הצורך האנושי הזה. אני יכול להעיד שבשבילי המקום הזה הוא חגיגה. כמעט כל יום אני מגיע ומתעד בצילומים את ההתפתחות של הצמחים, ובעצם את כל מה שקורה פה.

 החקלאות עלתה לכותרות לאחרונה, ולא מן הסיבות הנכונות. אתה יכול להסביר מה מעמדה הגלובלי כיום?

החקלאות העולמית הגיעה למבוי סתום: מומחים בתחום הבינו שריסוסים חסרי הבחנה הביאו להמתה בלתי סלקטיבית של כל מה שנמצא בגינה, רק בשביל שצמח אחד בה יחיה. כך אנו מרעילים את כדור הארץ! התפיסה שאני דוגל בה אומרת שבני-האדם אינם שליטים בעולם שבו אנו חיים אלא צריכים ללמוד להיות שותפים בו, משום שעלינו לשתף פעולה עם החברים שלנו לכדור. במשך עשרות אלפי שנים הצמחים למדו להסתדר עם המזיקים שלהם בעונה. למעשה, אנחנו מנסים "לרמות" את הטבע בכך שאנו מגדלים צמחים שאינם בעונה, כמו למשל עגבניות ואבטיחים בחורף וצמחים שגדלים במיוחד בחממות. כך הפכו הצמחים לבלתי עמידים: בשביל להגן עליהם יש לרסס אותם באמצעות כימיקלים. תפיסת החקלאות האורגנית גורסת ש"צמח בעונתו – עמיד בפני מזיקים", ולפיכך אין לטפל בצמח, אלא באדמה. על-ידי פעולות מסוימות ניתן להחזיר לאדמה את הפוריות שבעזרתה הצמח מפיק את מה שהוא צריך ממנה. צריך לתת לטבע לעשות את שלו, ולצמח לגדול על פי היכולות שלו; אם יש לו מספיק מזון באדמה בשביל לצמוח – הוא יגדל; אם אין – הוא יחכה לזמן שלו בשנה הבאה בשביל לצמוח. אני נגד עשיית מניפולציה מכוונת על הצמח, ומאמין שיש לאפשר לתהליכים לקרות באופן טבעי כי אם לא – הצמח וכולנו נשלם מחיר כבד. הגישה הזו נקראת אקו-פסיכולוגיה: ההתנתקות שלנו מהטבע אינה נלקחת בחשבון במבנה האישיותי שלנו.

 ומה יעשה מי שרוצה להתחיל לגדל ירקות ופירות אורגניים אך לא יודע כיצד להתחיל?

ראשית, אני כאן כדי לסייע. ושנית – בגינה יש לוחות המראים איזה צמח יכול לגדול ליד צמח אחר ובאיזה מרווח, כיצד יש לטפל באדמה, אילו צמחים מגנים אחד על השני וכו'. כמו כן, יש כאן פלסטיק מיוחד שמכסה את הערוגה ומחטא את האדמה באופן תרמי כך שאינו מאפשר לעשבים לעלות. המושגים שלנו אחרים לחלוטין: אין מזיקים – יש שותפים. אין עשב רע אלא עשב מתחרה. שותפים הם אלה שבאים לאכול מהגידולים יחד איתנו. אנחנו רוצים להשתלב בטבע. זו הגישה שעל-פיה אני חי: אני לא הורג נחש אלא מעביר אותו למקום אחר כדי שיחיה בטריטוריה שלא תפריע לי. משתדלים למנוע עשביה מתחרה בעזרת פלסטיק שחור שלא מאפשר לה לגדול. מסביב לצמח מניחים חיפוי קרקע כדי שלא יוכלו לצמוח עשבים. אני משתדל ליישם את הידע שצברתי ואני לומד כל הזמן על החידושים בתחום. מה שנלקח מהאדמה – חוזר לאדמה; לכן יש כאן ארגז קומפוסט ומתקן עם תולעים אדומות שמפרקות כל חומר אורגני והופכות אותו לקומפוסט!

 אילו צמחים וירקות גדלים בגינה בעונת הקיץ?

כעת אפשר לראות כאן תירסים, פלפלים, חצילים, מלפפונים, צמחי תבלין ועוד גידולי קיץ למיניהם. העגבניות גמרו את העונה, אבטיחים ומלונים ושאר הדלועים לא הצלחנו לגדל. במהלך הסתיו אנחנו נשתול ירקות שמתאימים לחורף כמו חסה, כרובית, כרוב, ברוקולי, פטרוזיליה, שמיר ועוד.
לקראת סיום השיחה בינינו פגשנו את ענבל לבבי שהגיעה כדי לדאוג לשלומם של הצמחים ששתלה, תוך שהיא מתייעצת עם אורי כיצד להיערך להמשך, וגם אני זכיתי לטעום מקלחי התירס המתוקים והעסיסיים שגידלה במו ידיה.

מה יותר טוב מזה?

מי שמעוניין לקחת חלק בפרויקט הנהדר הזה תוך הכרה בכללי הגינה הקהילתית, מוזמן לפנות לאורי: טל' 050-5933762, דוא"ל urilin9@gmail.com.