*נורית כרמי, הבת של שולה וחנן, אחות של ורד נחמני, נכדה של שאול ויונה אופיר ז"ל ושל ז'ני ועדי נחמני ז"ל, גרה בביתם.

אז עכשיו שקצת התפניתי, לביתי ולדור העתיד, אני רוצה לספר לכם סיפור, סיפור על משפחות ונשים אמיצות, שבחרו לקום יום אחד, מתוך כל קשיי החיים ולעשות שינוי. זה סיפור על אנשים שאף אחד לא עצר לשאול אותם, לא בילדותם ולא בבגרותם, 'מה תרצו להיות שתהיו גדולים' או 'מה החלום שלכם', זה סיפור על נשים מרובות חסמים, פנימיים, חיצוניים, תרבותיים, משפחתיים, שכנגד כל סביבתם, פרצו חומות והיום זוקפות ראשן ומהוות מודל לילדיהן ולנשים שסביבם. זה סיפור שמתחיל אצל כל אחד מאתנו בגיל צעיר, בתפיסת עתיד, פוגש אותנו בכל מקום, גם אצלנו, פה בקיבוץ.
אני ושותפי בארגון 'בעצמי', בונים ומפעילים תוכניות תעסוקתיות לאוכלוסיות בתת הזדמנויות, בכל רחבי הארץ ובעיקר בפריפריה, במטרה לתת כלים ומיומנויות שיעזרו להיחלץ מאבטלה עמוקה ולהגיע לעצמאות כלכלית. התוכנית שאני מנהלת פרוסה ברחבי הארץ ונותנת מענה למשפחות, לנשים, בעיקר חד הוריות ולנשים ערביות בגילאי 40+.

זה סיפור על נשות עכו העתיקה, קבוצת נשים ערביות בגילאי 40+, חלקן לא עבדו מעולם, חלקן עובדות בתת תעסוקה – בניקיון, בטיפול בקשישים, עבודות קבלן ובשחור. נשים שחיות עם סוגים שונים של אלימות, מצד הבעל, הילדים או משפחת הגרוש, חלקן נשים שניות לבעל. הן הגיעו לקבוצה, לראשונה בחייהן, עשו משהו עבור עצמן, יצאו פעם בשבוע ל-3 שעות מהבית, לגלות מי הן, מה הכוחות שלהן ומה החלום התעסוקתי שלהן. הן למדו לשתף, להקשיב אחת לשנייה, יצרו קשרים חברתיים, ולצד זה רכשו כלים ומיומנויות. בעזרת ליווי צמוד אחת על אחת, הגדירו מטרה תעסוקתית ויצאו להגשימה. בישול, אפיה, סייעות לחנוך מיוחד ובגנים, אחת למדה להיות מספרת סיפורים, אחרת למדה תראפיה באומנות והחלה לעבוד בקיבוץ בצפון. מרגש במיוחד היה בטקס הסיום כשעלה בנה של אחת המשתתפות, שלא עבדה מזה 15 שנה, וסיפר עד כמה הוא גאה באמו, ועד כמה התרגש לגלות שעבדה בעבר כאחות וכי תשוב לעבוד בתחום בקרוב.

כשאני מגיעה למתנ"ס בשכונת ג'ואריש ברמלה לטקסי הסיום של הקבוצות, אני יוצאת עם התרוממות נפש. לראות את נשות שכונת המצוקה והפשע, לבושות במיטב מחלצותיהן, עומדות מול קהל נשים, בנות משפחה והשותפים לתוכנית ומספרות בגאווה על התהליך והדרך שעברו, את סיפור הצלחתן, בצל הקשיים הכלכליים, המשפחתיים, הרציחות, הפחדים, האיומים. כשהשותפים שלנו בתוכנית מבינים איזה שינוי הנשים עושות עבורן ועבור הקהילה שלהן ומדברים על כך שהשינוי והשוויון המיוחל יגיע מהן, אני מאמינה שגם השלום יגיע. נשות רמלה שיצאו לתואר ראשון, החלו לעבוד במגוון עבודות, למדו שזירת פרחים, צילום וסייעות לצד תהליך ההעצמה האישי שעברו. לחלקן לראשונה כסף משלהן, הן יכולות להתחיל להיות עצמאיות כלכלית, להיות מודל לחיקוי לילדיהם, לאחיות, לשכנות, לנשות השכונה.
זה סיפור על אורית, בת 35, גרושה עם שלושה ילדים מנצרת עלית, בן הזוג שלה היה שותה, משתמש בסמים ואלים פיזית כלפיה. בשנים ההם היא עבדה במפעל כמפעילת מכונה. לאחר הפרידה הבינה כי היא זקוקה לעבודה שתתאים לגידול הילדים לבד והחלה לעבוד כמטפלת בקשישים כ- 20 שעות בשבוע. משכר של כ-8,000 ₪ בחודש ירדה הכנסתה ל-2,000 ₪. בעקבות הפרידה והשינויים התעסוקתיים והכלכליים הצטברו לה חובות בגובה של כ-100,000 ש"ח. אורית התחילה בתהליך של פשיטת רגל, בתקופה זו היא לא קבלה מזונות אלא רק השלמת הכנסה ו-4 נפשות התפרנסו מ-3,800 ₪ בחודש. כתוצאה מהשנים המורכבות בהם חיה אורית עם בן זוגה האלים עלו קשיים אצל הילדים שטופלו במהלך השנים האחרונות. לפני כשנתיים העובד הסוציאלי הפנה אותה למרכז עוצמה ברווחה ולתכנית "מיפנה" והיא החלה תהליך קבוצתי עם עוד 20 משתתפות. במהלך הסדנה אורית גילתה את הכוחות והיכולות שלה, מה הכישורים שלה, למדה מה החסמים והצרכים שלה ולראשונה הבינה שהיא רוצה לעבוד עם אנשים ולעזור להם לעבור קשיים בדומה למה שהיא חוותה, רק אחרת. אורית התקבלה והתחילה לעבוד כאם בית בהוסטל ולאחר מכן התקבלה לעבוד כמלוות משפחות בתוכנית של הרווחה, במסגרתה היא מלווה משפחות בקשיים יומיומיים, מייעצת ומלמדת כיצד להשתמש בשירותים ציבוריים. היום כשנה וחצי מאז שאורית נכנסה לתוכנית הכנסתה עומדת על 7,800 ₪ לחודש, היא סיימה את תהליך פשיטת הרגל והתיק שלה נסגר. אורית נמצאת כיום בזוגיות חדשה ובריאה, היא נרשמה ללימודי תואר ראשון כאשר היעד הסופי הוא השלמה לעבודה סוציאלית.
אז מה זה תפיסת עתיד?
מחקרים מראים כי התהוות תפיסת הקריירה בחיינו מתפתחת כבר מגילאי הילדות המוקדמים, ולא בגיל ההתבגרות כפי שנוטים לחשוב. במסגרתה, האדם מגבש כבר מהילדות את השאיפות, הרצונות והצרכים באופן המותאם לגילו. במקביל, מתפתחות גם אבחנה ריאלית ובחינת מציאותית. רבים מילדינו זוכים לעבור תהליכים אלו במשפחה ובסביבה הקרובה, אך לצדם, רבים אינם זוכים לכך.
בארגון 'בעצמי' קמה תוכנית שח"ם – שואפים, חולמים, מצליחים, שעובדת בפריפריה עם ילדים ממשפחות שעלו מאתיופיה. בנות שנת שירות נכנסות לבתים, מייצרות הרגלים וסביבת לימודים בבית ועובדות עם הילדים דרך משחק על פיתוח תפיסת עתיד, עם אפשרויות נוספות, מאלו שהיו להוריהם. הילדים לומדים ומכירים תחומים שונים, פוגשים ומכירים בעלי מקצוע ואנשים שעובדים בעבודות מגוונות, לא רק בניקיון, בעבודות ייצור במפעלים ובטיפול בקשישים. הם מגלים מה החלומות שלהם וביחד בונים תפיסת עתיד רחבה ומגוונת.
ומה אצלנו?
חשוב שנדבר עם ילדינו, נשאל אותם, נחשוף אותם, נאפשר להם מגוון, נדבר על חלומות, על האפשרי ונעזור להם לפתח את תפיסת העתיד שלהם מגיל צעיר.
נפלה בידינו זכות לגור בסביבה ובקהילה, שילדינו פוגשים בטיול הבוקר את העובדים בנוי ובבניין, את הרפתן, הנגר, עובדי הגד"ש, המוכרים והטבחית. שעידו, בני, חי בסביבה ויודע שהוא יכול להיות צייר כמו דודה שלו, חקלאי כמו סבא שלו, לעבוד עם אנשים כמו ההורים שלו או להיות כבאי כי זה IN בגיל 3, ובעיקר לשמוע ולהכיר, לדעת ולהאמין שהוא יכול להיות הכל, כל מה שהוא היה רוצה כי זה אפשרי.
ומה איתנו?
אין גיל לשאול 'מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?', אין גיל לשינוי, וכמו שטובה, גרושה+6 ילדים מחדרה, שלא עבדה 12 שנה והתחילה לעבוד באקי"ם אמרה: 'היום, גם השמים הם לא גבול בשבילי', כך גם אנחנו, יכולים לבחור בכל רגע לעבור שינוי תעסוקתי, לחזור או להמציא לעצמנו חלום חדש ולצאת להגשימו. כי רק 'בעצמי' אגיע רחוק ואני, באמת רואה ויודעת שאפשר. עכשיו תורכם.