אחד הנושאים החשובים שהארכיון עוסק בהם הוא תיעוד קורות חיים של החברים.

בזכות הסיפורים הללו נפרשים בפנינו מצד אחד – סיפורים מרתקים של הקיבוץ ומצד שני – סיפורי האנשים.

התחלת התיעוד היתה למעשה בשנים מאוחרות יחסית – סוף שנות ה-70, מאחר והארכיון עדיין לא היה ממוסד. פינדה שפע התחיל בזה שראיין מעט אנשים בטייפ אבל החומר לצערנו לא תומלל בצורה מסודרת. זאבה ליבני שהייתה ארכיונאית, יזמה מדי פעם שיחות פתוחות עם חברים על נושאים שונים (כמו הפלמ"ח).

בהמשך, בתחילת שנות ה-80, הקימה דינה שפריר את הארכיון המסודר של הקיבוץ, כשנחנך בנין המנהלה. מאותה התקופה שמורות בארכיון קלטות אודיו (קסטות) המכילות שעות רבות של שיחות/ראיונות. היא גם דאגה לתמלל אותן. בעת ההיא רבים מהחברים כבר היו מבוגרים, ולכן היה צורך בתגבור הכוחות. לאה הישראלי נרתמה למלאכה ועשתה זאת במסירות רבה. את החומרים המוקלטים פענחה והקלידה סימה שרי, וכך נוצר רצף של סיפורי חיים של רבים מהחברים. את העבודה החשובה הזו ממשיכה עד היום בעיקר חנוש (היא עושה זאת בהנאה רבה…).

האנשים, אותם אנחנו מראיינים לאחרונה, כולם בעלי רקע די דומה, ילידי קיבוץ, בני משק, ומתקשים לעיתים להסתכל על הסיפור שלהם כסיפור ייחודי.

לדעתנו, חשוב להדגיש – אין סיפור אחד הדומה למשנהו, וכל אדם הוא עולם ומלואו. הקושי הוא בעיקר להעלות בכתב את ה"דרמה" של החיים של כל אחד ואחת.

דווקא בעידן שלנו – עידן המחשב, חשבנו להציע לאנשים שיוצאים לפנסיה, שחלקם גם מיודדים עם המחשב, לנסות לספר את הסיפור שלהם כאילו הם מספרים אותו לאחד הנכדים. אולי בדרך זו ייחשפו סיפורים יותר אינטימיים ואישיים ולא רק אלה שסופרו או נחשפו בעבר.

כמובן שבהמשך להצעה זו, נמשיך ונבקש לראיין את אלה שמלאכת הכתיבה האישית קשה להם. לרוב, הסיפור האישי מכוסה בהרבה רבדים ושכבות, ולהגיע לזיכרונות ולסיפורים זה תהליך – פעמים הוא יותר קל כשאתה מול המקלדת לעצמך, פעמים דווקא מול מראיין הסיפורים נחשפים ביתר קלות. שני המסלולים פתוחים לפניכם.

אם בדרך גם תיזכרו בסיפורים שלכם על אנשי המקום שהיו קרובים אליכם, נשמח לקבלם לבלוג של הארכיון. בקרוב אנו מקווים לפרסם סיפורי דמויות ומקום, כפי שסופרו לארכיון על ידי אורי אסטליין.

צאו לדרך, ואנחנו נהיה עמכם בקשר בקרוב.

[בארכיון שומרים את כל הקלטות, ואנו מקווים שבעתיד הקרוב נוכל להמירן לפורמטים דיגיטליים].