עינת בת קיבוץ חזרה לקיבוץ לפני חמש וחצי שנים. יש לה ארבעה ילדים (יובל שסיימה יב' גרה בשכונת החיילים). היא עובדת עם איציק בעלה – קבלן שיפוצים (משפץ גם בקיבוץ בבתים פרטיים ובפרויקטים מטעם הקיבוץ, כדוגמת המרפאה הישנה והספריה).
לפני כשבועיים עינת אירחה את קבוצת שקד בביתה לפגישת מחזור.
סוף יב', בית ספר מעגן מיכאל
עינת, אמרו לי שהיית חלק מהרוח החיה שארגנה את המפגש, איך זה התחיל?
עינת: לפני כשנתיים נפתחה קבוצת ווטסאפ מצומצמת, שבה הוחלט להתארגן למפגש.
לאט-לאט הוספנו חברים מהכיתה – זה מכיר את זה, זה בקשר עם זה… וכולם התלהבו מאד.
היו שם אנשים שלא היו בקשר 30 שנה. הצעתי לארח את המפגש אצלי בבית והיה מרגש לראות שרבים הגיעו, ושניים אפילו מחוץ לארץ: טלי (שושני) – מאמסטרדם ואילן מסיקה – מארה"ב. יש חברים נוספים שחיים בחו"ל (מתנה וענת גדסי) ולא יכלו להגיע לצערם אבל היו פעילים בקבוצת הווטסאפ.
קבוצת שקד (ילידי 1966) שהיו במפגש מימין לשמאל (מעגלי): ניסים ברדה, יונתן אביזמר, אמיר מיכאלי, זוהר גלילי, ירדן כהן, מעין רובין, לאה ג'רבי, שאול קליין, דיצה צביון, לילי מסיקה, אילן מסיקה, ענת זדה, עינת בר שלום, דני לקר, יובל נבון, אמיתי לביא, ומקדימה: יאיר שמחי, חזי אחיטוב, טלי שושני.
שמענו שהיה מפגש מרגש…
כן, מאוד. כל אחד הביא כיבוד והיה שפע. פתחנו את בקבוקי היין והבירה, והתחלנו לדבר, להיזכר, לשאול ולהתעניין האחד בשני. לאחר מכן אירגנתי משחק שבו כל אחד סיפר קצת על עצמו. בהמשך היו שאלות/משימות והחברים סיפרו דברים אישיים על עצמם וזכרונות מהעבר המשותף. שיתפנו, התלהבנו וצחקנו המון.
זכרונות מיוחדים שהועלו בקבוצה?
מירל'ה כפרי היתה מטפלת שלנו שש שנים, ורבים מ'חברת הנוער' ציינו שהיא היוותה עבורם דמות אם – זכרו לה חסד נעורים. התוכנית במקור היתה להזמין אותה למפגש. ביום שנפטרה שלחתי הודעה בווטסאפ הקבוצתי, ורבים מהקבוצה הגיעו להלוויה לחלוק לה כבוד אחרון.
ילדי חברת הנוער הזכירו את המשפחות המאמצות, וחלקם שומרים עימם על קשר עד היום.
אני חושבת שזה מאד עזר להם בקליטה. יתכן שהיום גם כדאי לחשוב על משפחות מאמצות או דמות מתווכת לחוזרים לקיבוץ כדי שהחזרה תהיה יותר קלה, במיוחד לאלה שאין להם הורים בקיבוץ.
במהלך המשחק נאמר, ואני מסכימה עם כל מילה, שהצטרפות חברת הנוער לקבוצה תרמה לנו מאד – נפתחנו למוזיקה חדשה, לאנשים ממקומות אחרים עם סיפורי חיים שלא הכרנו. הבועה שלנו נפרצה אז… וזה פתח לנו צוהר להסתכלות אחרת שליוותה אותנו בחיים.
משפט לסיכום?
זו היתה סגירת מעגל לארח את כל החברים איתם גדלתי בבית שהיה של סבא גרי היקר. הקיבוץ זה ה-בית. ואני מאד שמחה שחזרתי.
Share this post
