אי אפשר להישאר אדישים לנער החברותי והמצחיק הזה, ובטח יצא לכם להיתקל בו באחד מענפי הקיבוץ (מכנים אותי "הכולבויניק של הקיבוץ" כי אני עובד בכלבולית, בחדר האוכל וגם בגד"ש) או למשל בחיקוי הקורע שעשה לנטע ברזילי על עגלת הנעורים. אבל האם ידעתם שגל הייט, בנם של חן ויואב הייט ונכדם של נירה ויוני פרינץ – תורם רבות גם לקהילה? בין שלל עיסוקיו, הוא גם מוצא זמן להתנדב בתחנת כיבוי האש בחדרה, גם בחופש הגדול הלוהט והחם.

גל, ספר קצת על עצמך עבור מי שלא מכיר.

אני בן 17, ועברתי לגור עם המשפחה לפני כשבע שנים בשכונה החדשה. אני לקראת שנת הלימודים האחרונה שלי בביה"ס הדמוקרטי בחדרה. טוב לי מאוד במסגרת הזו, כי היא יותר רגועה וחופשית, וגם מכינה אותי יותר טוב לחיים עצמם. היא עושה שינוי אמיתי בתוכי וגם דוחפת אותי ליזום דברים ולהיות אחראי ועצמאי; אני עושה בגרות מלאה למרות הקשיים, ומקווה שבשנה הקרובה הם ייפתרו, ויהיה לי יותר קל.

איך החלטת להתנדב בתחנת כיבוי אש? מה "הדליק אותך" בזה?

חבר שלי סיפר שהוא מתנדב בכבאות, ויוצא עם צוותי לוחמי האש לכיבוי שריפות. במסגרת פרויקט "מחויבות אישית" של ביה"ס (משרד החינוך מחייב תלמידי תיכון לבצע 60 שעות שנתיות למען הקהילה – כתנאי לקבלת תעודת בגרות מלאה) הגעתי לקורס צופי אש, שם התגלה בפני עולם שלם של כיבוי אש והצלה. היו מיונים מפרכים, ומתוך 120 תלמידים שהתחילו את התהליך יחד איתי, התקבלו 40 בלבד – ואני ביניהם. אני מתנדב כבר למעלה משנה וחצי. התפקיד שלי נקרא "צופה אש": הדרג הכי צעיר וראשוני בהיררכיית הכבאות, כאשר מעלי בסולם הדרגים נמצא "מתנדב בוגר", שכדי להגיע אליו צריך לעבור את גיל 18.

איזו הכשרה עברת ומהי האחריות שלך כ"צופה אש"?

הקורס נמשך 60 שעות בסך-הכול שהתפרשו על פני שבוע ימים. בין היתר, למדנו מהו "מרובע האש", באילו חומרי כיבוי משתמשים (קצפים ומעכבי בעירה למיניהם), איך להתמודד עם תזוזת עשן בתוך מבנה ועוד; הייתה כמובן גם למידה מעשית שכללה פריסה וקיפול של זרנוקים, התארגנות לקראת שריפה והכרת רכבי הכיבוי מבפנים. בסוף הקורס היה לנו מבחן עיוני ומעשי שכלל גם פירוק והרכבה של מנ"פ (מערכת נשימה פתוחה), ולבישת חליפת מיגון מאש (ששומרת על הגוף מפני חום של עד 500 °C). בעקבות אסון הכרמל, שבו נהרג הנער אלעד ריבן שהיה צופה אש והוזעק יחד עם צוות לוחמי אש לאחד ממוקדי השריפות – הופקו לקחים והשתנו הנהלים במערך הכבאות. קורס צופי האש הופסק לכמה שנים, ובזמן הזה הוחמרו הקריטריונים לקבלת נערים לקורס ושינו גם את תכני ההכשרה.

לאחר שעברתי את המבחן וסיימתי את הקורס בהצלחה, ערכנו תצוגת תכלית שכללה תרגיל מדומה בפני קהל. מאז אני מתנדב פעם בשבוע. בהתחלה הגעתי רק ל-4 שעות שכללו הצטרפות לאירועים בדרגות סיכון נמוכות כמו שריפות פחים, הצלת חתולים וחילוצים ממעלית. תוך חודש התחלתי להתנדב במשמרות בנות 8 שעות, והצטרפתי לאירועים יותר מורכבים ומסוכנים.

איזה מקרה חירום זכור לך במיוחד?

הייתה שריפת חורש גדולה באזור פרדס חנה. האש התלקחה במהירות, והעשן התקרב לבתי מגורים. בשעות הערב הוזעקנו מהתחנה יחד עם 2 צוותים נוספים, וקיבלתי הוראות ממפקד הכוח לפרוס בשטח 15 זרנוקים, כשמדובר בצינורות מאוד כבדים שעובר בהם לחץ אדיר של מים, וכל זה צריך להתבצע במהירות וביעילות. למרות הקשיים – הצלחנו להשתלט על האש אחרי חצי שעה של רוחות ועשן. הייתי קרוב לאש והרגשתי את העשן, אבל לא פחדתי כי הרגשתי בטוח בזכות המיגון והמים שהיו לרשותנו. תפקיד נוסף של צופה אש באירוע חירום הוא להיות אחראי על המשאבה בחלקה האחורי של הכבאית, במטרה לווסת את זרימת המים מהרכב אל הצינור והחוצה; יש גם צופה אש שאחראי על המזנק (אקדח המים שנמצא בקצה הזרנוק). בדרך כלל אני זה שמקשר בין הרכב ללוחמי האש שבחוץ, רץ עם הזרנוק ופורס אותו בחוץ, וגם קופץ מעל גדרות אם צריך. מדובר בפעולות שדורשות מאמץ פיזי רב.

מה אתה עושה במשמרת בשגרה?

אני מגיע מידי יום ראשון מהבוקר עד 8 בערב, ולרוב אני ושאר צופי האש מדברים עם לוחמי האש במטרה ללמוד מהניסיון שלהם. אנחנו גם רואים טלוויזיה או נחים בפינות הישיבה בתחנה, שהיא מסודרת ונעימה; התחנה היא בית לכל דבר, ויש שם שולחנות ביליארד ופינג-פונג. מדי פעם מגיעים רכבים שחזרו משריפה, ואותם צריך לפרוק ולסדר את הציוד שהיה בהם בתוך המחסן. לפעמים אנחנו גם משמשים כ"סנג'רים" של התחנה, אבל כשיש אירוע חירום אנחנו מצטרפים לצוותים בתוך הכבאיות ומסייעים למפקדי הכוחות, עולים עם לוחמי האש לרכב ויוצאים איתם לשריפה. לרוב אני מגיע לבד למשמרות, ולעתים מצטרף לצופי אש שהכרתי בקורס ומאז הפכו לחברים.

מה אתה הכי אוהב בפעילות הזו?

אני אוהב את האדרנלין שזורם בגוף כשיוצאים לאירוע, כשלא תמיד יודעים מה קרה בו ואיך הוא יסתיים. זה יכול להיות אזרח מודאג שהתקשר 102 כדי לדווח על משהו קטן, ופתאום האירוע התפתח לבית בוער. אני גם אוהב את ההתעסקות בכבאיות, שהן משאיות קטנות ומרשימות עם המון ציוד משוכלל בתוכן. מאז שהייתי ילד קטן זה עניין אותי: כשהייתי רואה כבאית על הכביש רציתי לדעת לאן היא נוסעת ולהיות לוחם אש. לכן, להיות חלק ממערך הכבאות זו הגשמת חלום עבורי. בנוסף, אני חלק ממשפחת הכבאות, מכירים אותי שם ויש הרבה "צחוקים", אנחנו עושים הרבה כיף יחד – לצד העבודה התובענית.

יש יותר עבודה בקיץ בגלל החום הגדול?

האמת שהקיץ הזה די "חלש" באזור שלנו לעומת שנים קודמות, אבל יש ימים שאתה בכלל לא רואה את התחנה מרוב אירועים, שרובם מסתכמים בשריפות קוצים קטנות ולא קטלניות; התחנה יכולה בשנייה להתרוקן מרכבים. אגב, למרות הגיוס הגדול שנעשה בשנים האחרונות, עדין יש מחסור גדול בלוחמי אש, כך, שמי שקורא את הריאיון הזה מוזמן להגיש מועמדות או להמליץ למכר או בן משפחה לעשות זאת; אנחנו צריכים עוד אנשים טובים. בתחנה שלנו, למשל, צריך תמיד לאייש בכל משמרת 3 צוותים המורכבים משלושה לוחמי אש בו-זמנית, אבל כרגע יש לנו, במקרה הטוב, רק שניים בכל צוות וזה יוצר בעיה. בהרבה מקרים אנחנו מזמינים צוותי תגבור שמגיעים מתחנות משנה באזור.

בחודשים האחרונים אזור עוטף עזה סובל מגל של טרור הצתות ואינספור שריפות בעקבותיו. דיברו אתכם על הנושא הזה? הכינו אתכם לתרחישים דומים שעלולים לקרות גם פה?

אנחנו לא קשורים לאירועים האלה באופן ישיר בגלל המרחק הגיאוגרפי, אבל המפקד שלי, שהוא רכז המתנדבים בתחנה, ירד דרומה כדי לסייע לכוחות שם בכיבוי השריפות. מי שפועלים שם הם בעיקר מפקדי צוותים מטעם כבאות והצלה, חיילים של פיקוד העורף ולוחמי אש של חיל האוויר. בשורה התחתונה, מה שקורה שם לא באמת משפיע עלינו.

תרצה להיות לוחם אש כשתהיה גדול?

האמת שיש מצב… אבל דווקא נראה לי שאני יותר בעניין של בישול וקולינריה. אני גם מאוד אוהב לשחק, להופיע ולהצחיק – אבל בשלב זה אני לא מכוון לקריירת משחק.

יש משהו נוסף שחשוב לך להגיד לסיום?

הרחיקו את התנורים משטיחים בחורף! ובמקרה של שריפה אתם מוזמנים להתקשר אליי ואשמח לעזור.