יש בעלון מסורת יפה – העברת "תפוז זהב" כאות הערכה על מעשיו של מישהו. מאחר ולא קיבלתי אף פעם, לא אוכל להעביר.
למרות זאת רוצה להביע הערכה. אבל זה לא יהיה עם תפוח אלא עם אבטיח, קצת כבד אבל עסיסי. תתמודדו?
אני מקדישה את "אבטיח הכסף" לאחמד שסיים השבוע את עבודתו במרכולית. אדם ששמחתי להכיר, ורוצה להוקיר.
כשאחמד הגיע לעבוד במרכולית התייעצתי איתו בעיקר בבחירת האבטיח הנכון, זה לרוב הצליח.
לימים התידדנו ונעזרתי בו רבות במהלך הקניות במרכולית. התקשרתי בשביל לבקש שישמור לי משהו כי אגיע מאוחר, וגם סתם שיחת חולין מה חדש עם… איך הולך ל… בלימודים? איזה מסעדה טובה נפתחה לאחרונה בבאקה? וכדומה. אני בטוחה שאחמד עזר לא רק לי אלא לחברים רבים, הכיר את רוב החברים בשמם בטוח טוב יותר ממני (גם את החדשים) ורבים נעזרו בו כמו שעשיתי אני. אינני יודעת מי, וכמה חברים אחרים חשים בחסרונו כמוני. צלצלתי אליו והוא סיפר לי שרבים התקשרו לחפש אותו.
זה באמת שימח ועודד אותו.
מעבר לקשר האישי שלנו עם אחמד (שישמר גם בעתיד), לדעתי יש חשיבות מיוחדת לכך שבקיבוץ ישתלבו בעבודה גם אנשים שונים מאיתנו, ובעיקר מבין השכנים שלנו מוואדי ערה ומהסביבה. הוכח כי קשר אנושי פשוט, מביא לשבירת מחסומים רגשיים ושינוי דעות גזעניות. עדיף היה אם הילדים הגדלים כאן, ולא רק הם, יכירו מגוון אנושי רחב יותר, זה יהפוך בעיקר אותנו לאנשים טובים יותר, פתוחים , ובעלי אופקים יותר רחבים. זה נכון לגבי כל מקומות המפגש לא רק המרכולית. למשל מאוד משמח אותי שבמרפאה האזורית יש רוקחות ורופאה ערביות, כי הן שוברות שתי חומות – גם אלו המגבילות נשים וגם עבודה עם קהלים שונים מהן, בוודאי לא קל עבורן.
כן, "אבטיח הכסף" ממני יישאר אצל אחמד שכבר לא עובד כאן יותר, בתקווה שיימצא במהרה מקום עבודה אחר.
Share this post
סיפור מקסים ומרגש.
אני אתגעגע לראות את אחמד אצלנו. אף פעם לא ניהלנו איזו שיחה עמוקה אבל רצף של שנים ושל אינטראקציות קטנות (תמיד התעניינות ״מה נשמע״, תמיד חיוך, תמיד רצון לעזור) נתנו לי תחושה שהוא פשוט איש טוב. אני מאחלת לו כל טוב ומקווה שדרכו תשתלב שוב עם הקיבוץ.
אני מצטרפת ללאה וחברים אחרים ורוצה להודות לאחמד על השנים הרבות שהשקיע בעבודתו בכולבולית. נוצר קשר טוב איתי ועם רבים אחרים. ההצעות שלו לגבי מה לקנות, מה מומלץ וגם לקבל תפריטים פשוטים לבישול … על כל זה ועוד תודה גדולה!
איש יקר, איש טוב מגיע לו שדה שלם של אבטיחים.
כמה יפה כתבת לאה. ריגשת! אחמד חסר לי בכל בוקר. ברמה האישית – החיוך, הקריצה וההומור. השיחות הקטנות והשיחות היותר ארוכות…. בדרך כלל בנושאי בריאות. ברמה המקצועית – כל פעם העזרה הקטנה שהיא הרבה פעמים גדולה, הפעולות הקטנות והזריזות, הנוכחות בכל מקום, היחסים הטובים שהיו לו עם הספקים מוקדם בבוקר, ידע איך לעבוד עם כולם – עם הלקוחות, עם הספקים ועם הקולגות (השבוע שמעתי ״אחמד גם חבר יקר וגם לימד אותי הכל פה״), שם לב לכל פרט ובאמת שהיה לו אכפת, נשמה גדולה שנתן את כל הלב והבריאות… מנועים שקטים. אני מאחל לו ולמשפחתו הרבה בריאות ובהצלחה בכל אשר יבחר לאן שיפנו פניו.
אחמד חסר כבר זמן מה. איש יקר ומיוחד. הכולבולית ואחמד נולדו כמעט ביחד. אחמד הוא ה"מנטש" שצריך להיות בכל אחד מאיתנו. אני מקווה שהקיבוץ ימשיך לaמור על קשר איתו וידאג להזמינו לארועים חגיגיים שנקיים.
תודה רבה מגיעה לו על כל השנים שהוא היה חלק מאיתנו.
תודה לאה, שהעלית את הנושא. אכן מגיעה לאחמד תודה ענקית. אדם נעים הליכות, ששרת את כולם נאמנה. לב ענק וכולו נתינה. שוחחתי אתו לא מעט, לעתים בקצרה ולעתים קצת יותר באריכות ותמיד היה נעים. איש עבודה מסור וחרוץ, שנושא בחירת האבטיח היווה קשר בינו לבין הרבה אנשים, אבל היה המון מעבר לזה. לי הוא כבר חסר ויחסר גם בעתיד.