שלום חברים יקרים,
לאחר התלבטות החלטתי להתבטא בכתב לגבי מצב הימצאותנו בין הצבעה להצבעה…
למען הגילוי הנאות, יש לי אינטרס אישי-משפחתי שההצבעה תעבור ואולי יתאפשר למשפחתי לקלוט כאן בן בזכות של "נכד".
אני מדברת בשם עצמי בלבד ואינני מייצגת שום ממסד.
אני בעד דמוקרטיה ומקובל עלי, ואף רצוי מאוד וטוב שכך, שיש מקום בקהילתנו למגוון קולות, דעות, והתייחסויות שונות. ואני רוצה להשמיע גם את קולי שלי.
טוב – אז מה עכשיו?
אפשר להסתכל על הביטוי "הציבור/הרוב אמר את דברו" באופנים שונים.
לדעתי יש משמעות קריטית מאוד לגבי מהו גודל הרוב. כי ההתבוננות, לדעתי היא לא רק מתמטית אלא חברתית.
נכון, מתמטית לא הושג הרב הדרוש. אבל באותה מידה הרב הגדול, 363 חברים, הצביעו בעד. והפער שנוצר אכן מזערי !
חברתית – מדובר בכך שרב הציבור החי במקום הזה "אמר את דברו". כלומר בחר באפשרות ללכת עם חלופת האגודה. ולדעתי כשמדברים על חיי קהילה זה הדבר המרכזי.
אני קוראת לכלל ציבור המתנגדים לראות את הכוח שלכם לשנות עמדה ולתמוך במהלך כהזדמנות קהילתית, לעשות מעשה משמעותי לרבים כל כך מהקיבוץ. לחשוב על כך שהשכן שלי, או ההורה שאיתי בפעוטון, או זה שחוגג איתי על אותו הדשא, כל כך רוצה לגור כאן. להיות שותפים להנעתו של תהליך צמיחה והתפתחות. להיות אלו שאולי יתפשרו יותר, ודווקא משום כך יזכו באהדה רבה על חלקם למען היחד השיתופי שלנו.
אני קוראת לחברי המשפחות הצעירות לחשוב על שני היבטים:
כולנו כאן בזכות יכולתה ותבונתה של הקהילה הזו, לאורך השנים, לראות את עצמה כקהילה שיתופית בערכיה, ולא בזכות היות כל אדם לעצמו. היו כאן אנשים, ביניהם הורים/סבים שלי ושלכם, שחשבו, תכננו, פעלו והשקיעו את מיטב חייהם, כדי שנוכל להיות כאן יחד בקהילה ירוקה, חינוכית, תרבותית, רב דורית, מתקדמת עם הזמן, ומשגשגת.
בואו נחשוב לעתיד. מי יסייע לכולנו להמשיך לשאת את העגלה המופלאה הזו קדימה? בעוד עשור או שניים אתם תהיו אלו שירצו, כולנו נרצה, לראות את בתי הילדים מלאים ואת במת הריקודים בחגים עשירה ותוססת.
בואו ניתן אפשרות לכל מי שרוצה ויכול לבנות כאן, לחיות איתנו, להעשיר את חיינו, ולגרום אושר לסובבים אותו.
בואו לא נשכח מאין באנו…וזה ישפיע גם על לאן אנחנו הולכים…
נכון, לא תמיד הכל יתקבל על דעת כולם.
מקווה שיחד נדע לעבור גם את המשוכה הזו בשלום וביחסים טובים.
Share this post
