*(לא פורסם במודפס) מתוך הפייסבוק

כתבתה של עמליה שלמון

התלבטתי רבות אם ומה לכתוב – כחברת הנהלה או כ"חברה מהרחוב" – אני מניחה שיהיה פה איזה ערבוב של שני הכובעים (אם כי עלי לציין שאני לא כותבת "בשם" – אלא אך ורק בשמי).
אני שומעת קולות רבים על המדרכות ובבתים, ומעל דפי הרשת. ברור לכל כי אנחנו נמצאים בסערת רגשות – אישית וקיבוצית וכולנו קצת מבולבלים – איך ממשיכים הלאה.
ראשית עלינו להסכים על הנתונים ה"יבשים" –
על מנת לעבור מחלופת שיוך אחת לאחרת (למשל 751 לאגודה) צריך 66% מבעלי זכות הבחירה – במקרה שלנו הצביעו 69% מבעלי זכות הבחירה בעד. על מנת לשנות את סעיף מסעיפי תקנון הקיבוץ – יש צורך ברוב של 75% מהמצביעים (ללא ספירת הנמנעים) – כל זאת – גם האחוזים וגם ההתייחסות לנמנעים – על פי תקנון הרשם. כיוון שבתקנון הישן של גבעת חיים (שלא כמו בחלק מהקיבוצים האחרים) מעוגנת חלופה 751 – אנחנו נדרשים לשני התנאים.
מבחינה "יבשה" – חלופת האגודה קיבלה את הרוב הנדרש – אך לא ניתן ליישמה מבלי לעדכן את התקנון בהתאם – ומכאן נובע חלק מהבלבול.
ובכל זאת – איך ממשיכים? האם להתעלם מ 3/4 מחברי הקיבוץ זאת דמוקרטיה טובה ונכונה יותר?
קל להציג את הרוב כ"עריץ" ו"ציני" ובעוד תארים מעולם שהוא לא עולמנו – אבל אנחנו לא גרים בקיסריה – בתוך עמנו אנו יושבים וגם אנחנו שומעים את הקולות – ובין הקולות שנשמעים יש גם כאלו שמביעים כאב, עלבון ואכזבה גדולה מחבריהם – אל לנו לבטל את הכאב הזה וגם לא את העלבון. יש בינינו קבוצה גדולה של הורים ושל בנות ובנים שמרגישים שחבריהם, לאחר שבנו את ביתם ואולי גם את בית ילדיהם אומרים להם "אחרינו המבול" – בין כל הקולות אני שומעת גם את אותן תחושות קשות של חברים אלו – האם זה הופך אני מי שהצביע נגד לבוגד – בוודאי שלא! אבל חייבים להקשיב גם להם – הכאב שלהם הוא אמיתי ולא דמגוגי – אני באמת ובתמים מאמינה שכל אחד הצביע לפי דעתו ותחושתיו – וצריך לכבד גם את אלו וגם את אלו.
אז נחזור שוב לשאלה שמרחפת מעל כל הקהילה הזאת – לאן ואיך ממשיכים?
המיעוט השמיע דעתו והשפיע בדרך הכי דמוקרטית שקיימת – דרך הקלפי, אך יחד עם זאת אל לנו לשכוח ציבור גדול – כמעט 75% (74.3% ליתר דיוק) מאלו שהביעו את עמדתם בקלפי (ו 69% מבעלי זכות ההצבעה). האם ההליך הדמוקרטי הנכון והצודק הוא להתעלם מאמירה ברורה של רוב כה גדול? הכלים הדמוקרטיים שנקבעו בקיבוץ מאפשרים חזרה על ההצבעה (בהחלטת מועצה) – זאת דמוקרטיה במובן המלא של המילה – לא פשטנית, מורכבת ועמוקה – שלוקחת בחשבון את כלל חבריה.
🌺 ומעבר לכל זאת – לסערת הרגשות ולבלבול לתחושות המחנות, העלבונות והאכזבות – אני רוצה להאמין שנתגבר ונצמח – נלמד להכיל ולקבל דעות שונות (משני הצדדים) וגם לתת אמון – שכל אחד (אפילו אם הוא מה"ממסד") רוצה שיהיה לכולנו יותר טוב.