כישראלי המחזיק באזרחות אמריקאית, אבידע לנדאו הוא כנראה בעל התפקיד המאתגר והמעניין ביותר שאפשר לייחל בעקבות השילוב הזה (אולי חוץ משגריר ישראל בארה"ב, שייתכן ועוד יגיע אליו בעתיד – מי יודע). כבר בראשית השיחה שלנו הוא מזהיר: "כנראה שכל משפט שאני הולך להגיד יתחיל במלים: 'זה קצת מסובך'", ואין ספק שזוהי התחלה מבטיחה ומסקרנת. בכל זאת, מדובר באדם שארגן וליווה עד היום 3 ביקורים נשיאותיים (פעמיים של ברק אובמה ואחד של דונלד טראמפ), 4 ביקורים סגן-נשיאותיים (ג'ו ביידן ומייק פנס), 20 ביקורי מזכירי מדינה (הילארי קלינטון וג'ון קרי), 10 של שרי הגנה ועוד הרבה ביקורים של נציגים מכובדים מטעם שני ממשלים אמריקניים שונים, כשלכל אחד ואחד מהם הייתה משמעות אדירה עבור מדינת ישראל, ובמקביל גם עניין רב ועבודה מסביב לשעון.

מהי הגדרת התפקיד הרשמית שלך, כמה זמן אתה נמצא בו ואיך הגעת אליו?

זה קצת מסובך… בפי האמריקאים אני מוגדר כ- ״Media Specialist״ אבל התואר שלי בכרטיס הביקור הישראלי הוא ״יועץ תקשורת״ של השגרירות האמריקנית, בעיקר כי זהו תואר שאנשים מכירים בישראל. כלומר, אני מייעץ לשגרירות ולהנהלת השגרירות, לשגריר עצמו, ובאופן עקיף גם לממשל כולו. אני עובד בתפקיד הזה כמעט 9 שנים, והגעתי אליו דרך מודעה בעיתון, הודות לרקע שצברתי בעולם התקשורת: למדתי את התחום בארצות הברית וגם עבדתי כעיתונאי במגוון גופים קודם לכן: בעיתון אוניברסיטת Rutgers שבניו-ג'רזי, בה עשיתי את התואר, ב- "Ynetnews", וככתב של סוכנות הידיעות "רויטרס" בירושלים.

אבידע  סמוך למטוס הנשיאותי Air Force 1 בביקור שר ההגנה

כיצד נראית שגרת העבודה שלך?

אין כזו, וזה בעצם חלק מהכיף! האמת שיותר קל להסביר את המרכיבים השונים של התפקיד מאשר מה אני עושה במסגרתו. יש ימים שבהם אני עושה הכול, ויש ימים שבהם אני לא עושה שום דבר מתוך הגדרת התפקיד – ובכל פעם זה משהו אחר. זה הרבה תלוי בחדשות ומה קורה ביחסים בין שתי המדינות. תחום האחריות הראשון שלי הוא לייעץ לאמריקאים איך להתנהל מול אמצעי התקשורת הישראליים: אצל מי להתראיין, אצל מי לא להתראיין, איך להגיב לשאלות ובקשות מהעיתונות. מפני שאני מכיר את ערוצי התקשורת, מכיר את הכתבים ואת הפוליטיקה שבתוך כל הסצנה התקשורתית והפוליטית – אני יכול לייעץ מה לעשות; כמובן שבסופו של דבר הדיפלומטים מחליטים את ההחלטות שלהם, ולא מחויבים להקשיב לדעותיי. יש לי קשר ארוך ועמוק עם הכתבים המדיניים, ואני מאוד אוהב את האינטראקציה איתם; הם ידידים טובים שלי וזה תענוג לעבוד איתם. נדבך חשוב נוסף שאני עוסק בו הוא להסביר מה קורה בתקשורת הישראלית לאמריקאים; אני מנסה לבאר ולפרש את מה שאני רואה, קורא ושומע בערוצים ובעיתונים הישראליים: מה כותבים בעמודי הדעות, מהן העמדות של כל עיתונאי, מהן האג'נדות של מערכות העיתונים – כדי שהם יוכלו לדעת כיצד להגיב. מי שנמצאת מעלי בהיררכיה הארגונית היא דוברת השגריר, ושנינו עובדים יחד במטרה לתאם כיצד מתנהלים בכול נושא מול התקשורת. אנחנו גם "מפיצים ידיעות" על מה שהשגרירות עושה, ומה שחשוב להעביר לעיתונאים. דבר נוסף וחשוב לא פחות הוא ניהול מערך הניו מדיה של השגרירות: הקמתי את עמוד הפייסבוק הרשמי שלה "U.S. Embassy Tel Aviv, Israel", וגם מנהל את התוכן שלו, באופן טקטי ואסטרטגי, ומתווה את המדיניות של המדיה החברתית. ולבסוף, שני הדברים שהכי מהנים בעיני: תיעוד אירועים גדולים וניהול תקשורתי של ביקורים רשמיים. אני חלק מצוות שמתעד את כול מה שהשגריר עושה במסגרת התפקיד, ואחראי על הניהול התקשורתי של הביקורים. לדוגמה, במהלך הביקור הגדול האחרון שהיה, זה של סגן הנשיא פנס, שהיתי שבוע וחצי רצוף בירושלים (פעמיים) כדי לעבוד על התכנון והביצוע שלו.

עם המשפחה והשגריר הקודם – דן שפירו

מה זה אומר בפועל?

היה צורך לתאם את הביקור קודם כל מול משרדי הממשלה והגופים שאירחו אותו, כמו משרד ראש הממשלה, הכנסת שבה נאם, מול מוזיאון יד ושם שאירח אותו, נמל התעופה, ובאופן כללי מול כול הגורמים שעטפו את הביקור. כשבוע לפני ביקור כזה עוסקים בתכנון קפדני ובימי הביקור עצמו מוציאים הכול לפועל, כולל תיעוד מקרוב בתמונות ווידאו ושידורים חיים מהשטח. דוגמה נוספת לאירוע שהייתי שותף לתכנון וגם לתיעוד שלו: בשבוע שבו אנחנו מדברים התקיים תרגיל צבאי גדול ומשותף של צה"ל עם צבא ארה"ב, במסגרתו פעלנו מול צה"ל וגישרנו בין שני הצבאות בתכנון הפעילות התקשורתית. אז בנוסף גם היינו בתרגיל, צילמנו אותו, ערכנו את החומרים והוצאנו אותם לתקשורת, כולל בכל פלטפורמות הניו-מדיה. זה היה כיף לא נורמלי לצאת מהמשרד ולראות את זה מול העיניים.

אילו הבדלים הרגשת בעקבות החלפת הממשל והשגריר האמריקאי שהתרחשו רק לפני כשנה?

באופן כללי לא ממש הרגשתי שינוי. אופי העבודה משתנה לרוב לפי הדרישות של השגריר הספציפי, ולאו דווקא מוכתב על ידי מדיניות הממשל, שאותו הוא מייצג ותחתיו הוא פועל. עם זאת, צריך ליישם את מדיניות הממשל. למשל, בתקופת אובמה התנהל משא-ומתן מדיני במשך כשנה וחצי, וג'ון קרי היה מגיע לכאן לביקור פעם בחודש! כל ביקור כזה היה כרוך בלוגיסטיקה מורכבת מאוד, מלבד המהות של תהליך השלום. עכשיו, ההצהרה של טראמפ על הכרתו בירושלים כבירת ישראל ומעבר השגרירות אליה מצריכה התנהלות אחרת ומורכבת לא פחות.

עם סגן הנשיא מייק פנס

איך ישפיע עליך המעבר שטראמפ הבטיח לעשות של מעבר השגרירות לירושלים?

הממשל החליט להכיר בירושלים כבירת ישראל, וכפועל יוצא מזה להעביר את השגרירות לשם, ומה שאני יכול להגיד שזה אכן הולך לקרות. זה מאוד מסובך כי אי אפשר לקחת בניין, להעלות אותו על משאית ולהעביר אותו למקום אחר, אלא צריך לבנות בניין חדש, תהליך שיתרחש על פני כמה שנים טובות. בסופו של דבר, אם אשאר בתפקידי – גם אני אעבור לשם. נכון לעכשיו המהלך לא משפיע על אף אחד מעובדי השגרירות בתל אביב – שכבר לא תקרא כך אלא תהיה רק שלוחה של השגרירות בירושלים.

יש אירוע או חוויה שזכורה לך במיוחד במסגרת עבודתך?

אחד הדברים שאני הכי אוהב זו עבודה מול הצבאות – צה"ל וארה"ב. אני פריק של מטוסים, ולמעשה של כל דבר שעושה רעש, ולהיות נוכח בתרגילים ואירועים צבאיים זה כיף לא נורמלי. אחד השיאים היה לפני כשנה, כשהייתה לי הזכות ללוות את סגנית השגריר ואת משלחת צה"ל לנושאת מטוסים אמריקאית, ששייטה בלב ים במהלך פעילות מבצעית באזור. הגענו לנתב"ג ועלינו על מטוסים צבאיים של חיל הים; לבשנו אפודים, חבשנו קסדות ויצאנו לדרך; טסנו מערבה חצי שעה עד שהגענו לנקודה שנמצאת דרומית לקפריסין, וביצענו שם נחיתת כבל. זו עצירה פתאומית – ממש כמו להיתקע בקיר. על האוניה יש כבלים עבים, שנמתחים לרוחב הסיפון, וכשהמטוס חוצה אותו, הוו של המטוס תופס את הכבל וכך הוא נעצר מיידית על האוניה. מדובר באקט "אלים" שמורגש בכל הגוף. סיירנו במפלצת הזו, כולל על הסיפון כשמטוסי F-18 עם מבער פתוח ממריאים ונוחתים ממש למולנו; זו הרגשה שחודרת לעצמות. כמה שהנחיתה הייתה אלימה – ההמראה הייתה פי כמה; המטוס נורה כמו מלוע של תותח: יש מנגנון דמוי רוגטקה שזורק אותך מהמקום למהירות טיסה תוך שנייה וחצי! וכל זה כשאנחנו יושבים הפוך – עם הגב לכיוון הטיסה! עוד רגעים מרגשים? כל הביקורים הנשיאותיים: להיות מתחת לכנף של מטוס האייר פורס 1, בזמן שהנשיא יורד מכבש המטוס – זה רגע אדיר.

לסיום, יש לך טיפ למי שמתכנן להוציא ויזה? מתי לא נצטרך לעבור את התהליך המייגע הזה?

אני מקבל המון שאלות על ויזות, ואני שמח לענות אבל אני לא יכול לעזור אלא רק לתת עצות. במסגרת העבודה אני מטפל גם בכל מה שקשור לשאלות של עיתונאים לגבי ויזות (כמו למה עמיר בניון סורב בקבלת ויזה ומקרים דומים), אבל ברוב הפעמים אנחנו לא מגיבים באופן פומבי. יש תוכנית שנקראת "Visa Waiver", לפיה מדינות שעומדות בקריטריונים מסוימים מקבלות אישור גורף על ביטול הצורך באשרת כניסה לאזרחיהן, כך שאינם נדרשים לעבור את הליך הנפקת האשרה אלא נכנסים לארה"ב ומקבלים אשרת שהייה במקום. כדי להתקבל למועדון הנחשק הזה, ישראל צריכה לענות על כמה קריטריונים. האם ישראל תוכל לעמוד בהם ולחסוך לאזרחיה את ההליך הזה? לא ברור כרגע, וגם אם כן, זה עשוי להיות עוד הרבה זמן.