תפוזתפוז הזהב מאפשר לי לעשות את אשר הייתי אמורה לעשות לפני שנים – להודות לך!

הגעתי לקיבוץ גבעת חיים איחוד בשנת 1969, כשהקיבוץ עדיין התנהל כקיבוץ, דיבר קיבוצית (הקמה, השכבה, אספקה קטנה) ואני עירונית שכמותי, הכרתי את המלים אך לא הבנתי את השפה.
הצטרפתי עם ערני (בן 8 חודשים) לפעוטון של אולה ז"ל, ושם נפגשנו.
ומיד כמו תמיד, חדורת מטרה, לקחת אותי תחת חסותך, והובלת אותי בהרבה חום ודאגה בין מוסדות הקיבוץ ובשבילי השפה הקיבוצית.
הזמנת אותי לביתך עם משפחתך, אחה"צ לארוחת ארבע, כדי שלא אהיה לבד וכדי שארגיש שייכת. לא שקטת ולא נחת עד שהיית בטוחה שאני מתאקלמת וטוב לי.
ואולי החשוב ביותר, שבזכות יחסך המיוחד אלי ואהבתך את הקיבוץ, נטעת בי את ההרגשה שקיבוץ גבעת חיים יכול להיות גם בית עבורי, מה שאכן קרה.

ברוך וימימה גשן

ועל כך, ימימק'ה, אני מודה לך מאוד.
תמיד תהיה שמורה לך פינה חמה בליבי.
שנה טובה, חג שמח
שלך, בלה

 

תפוזים קודמים

 

One Response to תפוז הזהב / בלה שנהר מעניקה לימימה גשן

  1. ברוך גשן הגיב:

    בלה היקרה,
    אנו במשפחה גאים בקליטתך.
    את מיוחדת ביכולת האהבה שלך – אהבה לחברים, אהבה לתלמידים, בקיצור אהבת האדם.
    שמרי על עצמך
    ברוך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896