טקסט קיבוצי חייב להתחיל בתמונה או דימוי של נוף וטבע. החצבים פרחו, שדות העמק הוריקו וכדומה.
שדה מרגניות היה הדימוי שעלה בליבי למראה התמונה שנשקפה ביום שלישי האחרון עת ילדי כיתות ד׳ ומעלה נאספו להם על הדשא מתחת למועדון הצהוב לפעולת ״הכר את המדריך״ המסורתית ועוד שנת תנועה של חולצות כחולות ושרוך אדום יצאה לדרך.

יש ששואלים, ובצדק, מה בעצם ההבדל בין פעילות התנועה ובין פעילות המרכזונים ומה הערך המוסף שלה, במיוחד בתוך הקיבוץ? התשובה לא מובנת מאליה ואנו צריכים לחדד אותה לעצמנו שוב ושוב. הנהגה והדרכה עצמית לעומת הדרכת מבוגרים, תרבות בני נוער אלטרנטיבית ואולי אף מעז לומר – קצת מתמרדת אל מול האמיתות והאמונות שלנו, המבוגרים. עצמאות ובגרות בעולם של הורים שמעורבים ודואגים לכל דבר כמעט. פשטות, צניעות, בריסטול ומקלות בעולם של טכנולוגיה וצרכנות.
כל אלו הם דברים שלא צריכים להיתפס בעינינו כמובנים מאליהם. אני מקווה שנצליח לדבוק בהם גם בשנה הזאת, ושהשרשרת תימשך.

את השנה מובילים צוות מדריכים חזק והטרוגני, ומובילה אותם מד״בית (מדריכה בוגרת) – לינוי פלדינגר. לינוי מגיעה אלינו מתל אביב, עם עבר בצופים. זה עתה עברה לעמק חפר. נאחל למדריכים, למש״צים וללינוי שנה מוצלחת!

לסיום, טקסט שקיבלתי בפייסבוק, מחבר. מתאים מאוד, מעורר מחשבות ורגשות, ומוקדש לכל אלו שמתחילים עכשיו במקומות חדשים וקצת מפחידים.

"מעבר דירה" מביא איתו את המתח של ילדים נקלטים במסגרות חדשות, חברים חדשים. באחד הימים יש אירוע גדול של תנועת הנוער. כל הילדים הולכים. אתה מציע לבן ה-8 שלך ללכת לשם והוא בהיסוס אומר כן. מגיעים למקום. המולה משוגעת של מיליון ילדים, נערים עם קול מתחלף ונערות שעושות את הדבר הזה שלא ברור לי איך שרד כל השנים שקוראים לו 'מוראל'. הוא נצמד אלי מחוץ להמולה. אני שואל אם הוא רוצה להצטרף אליהם והוא עונה משהו שאני לא שומע. רעש משוגע מסביב ושקט חזק בינינו. והוא מרגיש לי שביר, מהסס כמו לפני קפיצה לתהום. ואז הוא מרים את הכתפיים כאילו שמע תשובה ברורה מבפנים. צועד קדימה ממני, הולך למעגל שיש בו בנים בגילו. אני נדרך ומחזיק אצבעות. הוא נעמד לידם בתוך המעגל ויש ביניהם דיבור של בנים בני 8. ואז הוא מחפש אותי עם העיניים, מסתכל עלי מרחוק ומסמן לי עם היד שאלך. בדרך לאוטו אני חושב שכולה בן 8 וכמה מחסומים לשבור, כמה כוחות צריך וכמה אומץ. הרקולס.