מה כבר עברו 25 שנים?
אני רק זוכרת את גבעת חיים חוגגת 40.
בהפקות שונות ומגוונות, במשך שנה שלמה, ואת השיא ב "אילזה תסחטי לי"… ההצגה.
ומה שעברנו מאז…
ממערכת חינוך סגורה, למרכזונים פתוחים,
המבוקשים בכל הסביבה.
מבתים צנועים לוילות, שלא מביישות
שום שכונת יוקרה.
מתקציב אישי למשכורות עם מיסי קהילה,
ושיוך פנימי ושיוך קנייני,
ופתאום צריך חשבון בנק וארנונה ופנקס צ'קים וכרטיס אשראי…
ועוסק פטור ועוסק מורשה,
ומגרש חניה בכל שכונה, ורכב אחד או שניים ולעיתים שלושה למשפחה.
ואת כל השינויים ואת כל הצמיחה,
השכיל גבעת חיים,
שבפי הישובים השכנים נקרא איכות חיים,
וכנראה לא בכדי…
לעשות בתהליכים משותפים עם הרבה מחשבה, וכן לעיתים עם כאב והבנה,

שכנראה, לא הכל יצא ממש מושלם.
ועם זאת, יש ערבות הדדית, ועזרה, ואחריות, ומעורבות,
ושכונות של צעירים שהוסיפו מלא שמחה.
וחגים ותרבות ושעת סיפור,
ולא שוכחים את הילדים והקשישים
ויש גם טיולים ומפגשים של פנסיונרים צעירים אחת לכמה זמן בימי שישי.
ואני התימניה "הנקלטת",
שהגיעה ממש ילדה, מרגישה כל כך בית, ומעולם לא הרגשתי זרה,
ואוהבת את הנוי והיופי שבכל פינה,
וכמה טוב, שאנחנו כל הזמן בתנועה,
מתהליך אחד לשני, מהחלטה להחלטה.
מאחלת לנו גם אחרי 65,
להיות מקום של עשיה, ושמחה ותזוזה,
ושנגלה הבנה, גם למי שקצת יותר קשה לו
לעמוד בקצב התנועה,
אוהבת את הבית הזה,
גבעת חיים איחוד,
מקום שכולו איכות.
מזל טוב אנשים טובים.
לעוד המון שנים.

בקרתם כבר בבית של ממי?