צביקה, חבר קיבוץ ויו"ר המועצה בשנים האחרונות יוצא לגמלאות ומענין לשמוע מה יש לו להגיד על זה…

זהו, פרשתי לגמלאות.
52 שנה של עבודה ב-12 מקצועות שונים ופעילות רציפה בחינוך בלתי פורמלי. הרבה הצלחות, הרבה אכזבות, כמו נחום תקום צולח מהמורות, אוסף את השברים בכל מהלומה ומוצא את הדרך לייצר משמעות בכל עיסוק וכל תפקיד.
לנסות להשפיע ולשמור על מיקוד שליטה פנימי גם במצבים שלא בהם בחרתי. באופטימיות בלתי מוסברת, בגיוס ציניות מלווה בתחושת שליחות לחפש את הרלוונטי כדי להצדיק את הקימה כל בוקר לעוד יום עבודה.
לפעמים משעמם ליד מכונות הייצור או בשגרת המשרד ולפעמים מרתק מלא בעשייה ויצירה. אחריות ומחויבות לתוצאות ולעמידה ביעדים לפעמים מוגזמת.
מחפש את האנשים והאנושי בסביבתי הקרובה ומתחבר אליהם הרבה יותר מאשר הרשתי לעצמי להראות.
מלא שעות של פול גז בניוטראל ומלא שעות של עשייה משמעותית בת קיימא.
בניית תשתיות, תוכניות יישומיות וגם כאלו שנותרו על הנייר או אספו אבק במגירה.
וברקע תמיד הנוער. לא חשוב מה התפקיד, תמיד ברקע הנוער, התקווה לעולם טוב יותר, צודק יותר, אלים פחות.
מתחיל שלב חדש בחיים, מקווה בקצב אחר, עם יותר בחירות ופחות אילוצים וכמובן ברקע יישאר הנוער אותו אני חוקר ובשבילם הכנתי את עצמי לפרק הבא בחיים.
בקיצור, רגשות מעורבים שיתבהרו בחלוף הזמן.