מתוך התערוכה

אבא,

במשך כל ימי חייך היית מחובר ליצירה בעשרות דרכים שונות.

כולן מקוריות, ייחודיות וכל כך מאפיינות אותך.

היצירה והיצירתיות היו חלק ממך גם מחוץ לסדנא. היית מסתובב בכל הארץ, מסתכל בחצרות הגרוטאות, מחטט בפחים, וכמו פסל שרואה בגוש האבן את המוגמר, כך אתה ראית בחפצים מוזנחים את הייעוד שלהם בגילגולם החדש.

אספת ידית חלודה לרגל כיסא שבורה, סיר ישן של מטבח לסכין של מקדחה, מכסה של ביוב למסמר עקום. ומתוך זה יצרת חדש, מקורי, אסתטי ורב-חן.

נקשרת לעבודותיך וידעת לספר, גם לאחר שנים על כל כסא, שולחן או תמונה – מאין נאספו חלקיו ולמה חוברו יחדיו.

במשך שנים, מרבית יצירותייך היו מכוסות בשמיכות ובשכבות של אבק ונגלו לעיניהם של מביני דבר בלבד.

זאת היתה בחירתך:

לשמור אותן ולהגן עליהן מעיני הציבור. אולי בשל השמירה על פרטיותך, אולי זאת המבוכה או אולי מחשש שמישהו ירצה אותן ואתה תצטרך להיפרד.

אבל עכשיו כשאינך, חשבנו, שהדרך הטובה ביותר לזכור אותך ולהיזכר בך תהיה דרך יצירותיך.

לאורך השנה האחרונה, אמא תכננה איך להציג את היצירות.

גם לנו היה קשה להתעסק בזיכרון, לחשוף את כל היצירות וחלקי היצירות, להחליט מה לשמור ומה לזרוק.

גם לאמא, כמו לך, יש חוש אסתטי מפותח וראיה מקורית, ולאט-לאט התגבש במוחה רעיון איך לארגן ולסדר את מה שהשארת אחרייך בדרך שתאפיין אותך בצורה הטובה ביותר.

וכך, תוך מלחמה בנחשים, יונים, עכברים וקוצים, העברנו את יצירותייך למשכנן הנוכחי.

אבא, כאן העבודות זוהרות, בוהקות ומדברות בקולך.

עשינו כל שביכולתנו כדי שהמקום יחיה את יצירותייך ויהיה לרוחך.

מתגעגעים.

לדף ההנצחה של נחום