אריק סיון (3)

אריק, אתה מסיים תקופה מאוד ארוכה ומשמעותית כאחראי על הנוי בקיבוץ. לטובת מי שנולד כאן כשאתה כבר אחראי הנוי, ספר בבקשה כיצד "התגלגלת" והתפתחת כאן.

אני הגעתי ב-76' לגח"א מאשדות יעקב ועסקתי בחקלאות בגד"ש. בשנת 80' חיימקה ואורנה ישראלי הציעו לי לבוא לנוי כי היה חסר עובד. אני לא יודע מה משך אותי, אולי אמא שלי שאהבה גינון או אולי האהבה שלי לזה. בכל מקרה, דימיתי את הנוי לענף פסטורלי – ירוק, שקט.. המציאות די מהר טפחה על פני. בענף הזה אתה עובד לא רק עם צמחיה, אלא גם עם חברים, בעלי-החיים וגם עם רכבים (שהיו אז פחות מהיום, כמובן) ועוד נושאים שגנן אינו בהכרח מתמחה בהם. קראתי פעם מאמר יפה של גנן מקיבוץ סעד שכתב שהגנן הוא לפעמים גם גננת.

אבל נכנסתי לזה באהבה ובשנות ה-80 בתחילת דרכי אלו היו שנים של לימוד. עשיתי קורס ברופין ובהמשך קורס טכנאי נוף של שנה ובהדרגה התחלתי להתמקצע. חיימקה בשלב הזה כבר יצא מהנוי ולאחר כמה שנים אורנה יצאה גם היא לעיסוקים אחרים ואני נשארתי לרכז את הענף. הייתי צריך ללמוד הרבה. תוך כדי הליכה הייתי הולך ומשנן את שמות הצמחים כדי לזכור.

שבועות 2016 צילם ליאור יעקבי - אריק סיוון  (2)

העבודה של ענף הנוי לא מסתכמת בתחזוקה של הקיים, אלא יש הרבה תכנון ופיתוח שצריך לעסוק בו.

אכן. בשנות ה-90 כבר הייתי יותר מעורב בועדות התכנון של המשק. זו היתה עבודה צמודה לאדריכלי נוף, בעיקר עם משרד יוסף סגל. באותה תקופה היו כאן כמה פרויקטים גדולים כמו נוה נועם, בנין המנהלה, תכנון בית הקברות וביצוע של חלק מהפיתוח בו. למדתי הרבה מאוד מהעבודות הללו. נכנסנו לשכונות לבצע השקיה קבועה, במקום השקיה של החברים עם צינור וממטרה. בשנות ה-90 עברתי קורס גיזום בגובה, הרגשתי שאני רוצה ויכול לשפר את התחום הזה. לקחתי אולי גם קצת סיכונים אבל עשינו דברים מאתגרים וחשובים. חידוש נוסף היה העגלות שהפכו לעציצים עם פרחים ונתנו צבע בנקודות רבות. באותן שנים היינו אחד המשקים הראשונים שהחלטנו לעבור למכונות כיסוח דשא שפעלו בשיטה שונה (במקום תופים כיסוח רוטורי). היו כמה מתנגדים וגם כמה שהרימו גבה, אבל עשינו זאת ואחרינו עברו עוד הרבה מאוד משקים. היו עוד נושאים שבהם היינו חלוצים וזה לא סתם. בנושאים של מיכון ושיטות עיבוד אני למדתי, קראתי חומרים, ביקרתי בתערוכות ובזכות זה בהרבה מקרים היינו המובילים בתנועה הקיבוצית בנושאים הללו. נתנו גם יעוץ לקיבוצים אחרים לאורך השנים.

בשנות ה-90 זכינו למשובים ממשקים אחרים שבאו לבקר כאן. תמיד גח"א הצטיינה במסורת של גינון, אני הייתי ממשיך דרכם של רבים וטובים: משה דייג, חיימק'ה ורדי, נורית וולף, אורנה ישראלי, דני צ'רבנקה, גיורא ידיד, מוישל'ה פרץ, רונן רוזנברג ז"ל, אופיר כפרי ועוד ועוד… תמיד שמרנו על טיפוח הנוי וזה היה חשוב. זכינו בפרסים של תחרות "ישראל יפה" ועוד ציונים לשבח.

אריק סיון

באותן שנים המדינה נכנסה גם לתקופת בצורת והיה משבר במשק המים. זה בוודאי השפיע על הענף.

בסוף שנות ה-90 היה משבר חמור והיינו צריכים להתמודד עם צמצומי מים. נתנו הוראות לחברים מה לעשות ואיך להתמודד עם תחזוקת הגינה והדשאים במציאות החדשה. בשטחים הציבוריים עשינו כל מיני צמצומים ואחד הנסיונות שחברים בוודאי זוכרים היה הנסיון שעשינו בצביעת הדשא של בית וינה בירוק… זה עזר לתקופה קצרה אבל עם הזמן ירדנו מזה.

הנוי הוא ענף מובהק של הקהילה, ענף ש"צורך" כסף. איך השפיעה תקופת השינויים וההפרטה עליכם?

בשנות ה-2000 רוחות ההפרטה במשק הגיעו גם אלינו: הכל נדרש להיות מתומחר, צמצום עובדים ובנוסף קיבלתי אחריות על תחומים נוספים כמו תברואה וחצר. בהמשך גם המחזור. בשנים האלה כשברקע הפרטת המים בקיבוץ הנוי נכנס לעידן אחר. כשקבעו את הפרצלציה וחברים החלו לשלם על המים, המזכירות החליטה שנפסיק להשקות הדשאים בשכונות ובמקום זה חברים ישקו את הדשא ליד ביתם הפרטי. לצערי, השטחים שאינם צמודים לבתים לא הושקו ולכן הפכו לצהובים. אין ספק שבאותה תקופה הקיבוץ נראה אחרת. בסה"כ אלו לא השנים שהייתי שמח בהן, אבל השלמתי עם המצב ועם השינויים בקיבוץ.

וכיום, כשאנחנו כבר כמה שנים טובות בתוך או אחרי תהליך השינוי, איך התמקם מחדש הנוי?

הנויניק היום מעורב כמעט בכל מה שמתרחש בקיבוץ – תכנון מדרכות, עמודי תאורה, ספסלים, פחי אשפה, קירות תמך ועוד ועוד… זה ענף מאוד מרכזי וחשוב לי לומר שלאורך כל השנים ועם כל השינויים, התקציב ושיתוף הפעולה עם המוסדות היה טוב. כמו אצל אחרים בוודאי, גם אצלנו בנושא כח-אדם תמיד היה לחץ. חשוב מאוד שיהיו עובדים מקצועיים בנוסף למרכז הענף.

אריק סיון (2)

אז איך אתה מסיים?

אני מסיים בנימה נוסטלגית – הריח שהכי מושך אותי בנוי זה הדשא המכוסח. יפה בעיני לראות עץ לאחר גיזום. לגוון בשיטות עיבוד שונות. לראות את ההשקיה הקבועה בדשא שעובדת ואת קירות אבני הכורכר שבנה כאן בשנות ה-90 סולימן (למשל כמו אצל אבי מלמד).

לקראת הסוף זו ההזדמנות עוד פעם להגיד שאני מתנצל ומבקש סליחה ממי שבמשך השנים פגעתי בו שלא במתכוון במהלך העבודה, הלחץ, החום, הקור. עכשיו אני שקט והכל מאחורי.

משהו לדורות הבאים?

כן. יש דבר אחד מאוד חשוב – בית העלמין שלנו צריך לקבל ציביון יותר מסודר. לא מדובר על אופי הקברים והאחזקה שהם לתפארת. אלא על מקום להתכנסות לפני הלוויה שיקבל את פני הבאים וגם יש צורך לסדר את הדרכים שמובילות לשם.

חוץ מזה אני מאחל לניב ולצוות שימשיכו עוד הרבה שנים ובכלל לכולנו עוד הרבה שנים ירוקות ופורחות. כל הנוי שלנו לא יכול היה להתקיים כאן אם הייתי עובד לבד – היה כאן צוות גדול מאוד ומסור מאוד שעבד כל השנים. תודה לכולם.

 

הידעתם? נושא נוסף שאריק נתקל בו הוא חוסר ידיעה של החברים אודות החוקים והאכיפה בעקירת עצים: כיום אי אפשר לעקור ולהוציא עצים בוגרים בלי אישור של הרשויות!

מהו עץ בוגר? עץ שגובה הגזע שלו מעל 1.30 מ' והקוטר 10 ס"מ ומעלה.

 אריק סיון (1)

 אולי תעניין אתכם גם הכתבה של ניב יגר בעת החפיפה עם אריק – לחצו כאן

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

42495896