אני רוצה לסכם לעצמי ולכם מה עבר בראשי בשבועיים האחרונים.
מכתב אנונימי הוא זבל.
הדבר היחיד שצריך לעשות עמו הוא זריקתו לפח.
החיפוש אחר כותבו ושיתוף הציבור בכל האירוע יוצר גל שמועות רכילות והוצאת דיבה.
זריקתו וחוסר התייחסות אליו מעמידה אותו כאילו לא היה.
איש לא שומע, איש לא יודע, איש לא רואה, איש לא מלבה את האש.
– תוכנו שקר – לא מזיז למכותב.
– תוכנו אמת – בעיה אישית של המכותב. הכל בינו לבינו. חשבון הנפש שלו.
הכותב נשאר יתום עם כעסו ויצר הנקם שלו, פחדנותו שלו ושום דבר מתאוותו לא בידו.
בואו נחשוב בחיוב על ההצעה לזרוק את המכתב האנונימי לפח – אולי כך נעקור מהשורש את התופעה באי התייחסותנו השקטה, ונמשיך להתבטא בחופשיות.
שיהיה בהצלחה.
4 Responses to זבל – נזרוק לפח (מכתבים אנונימיים) / מירלה זיו
כתיבת תגובה לבטל
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
מצא כתבות לפי תאריך פרסום
נובמבר 2023 א ב ג ד ה ו ש 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


מדהים. בארכיון הפרטי שלי מצאתי דברים שכתבתי ליומן בספטמבר 2011 בעקבות מכתב אנונימי (אגרסיבי מאד ומאיים), שהושם בת"ד של חבר צעיר שכל "פשעו" היה קביעת טרמפולינה בשטח שמחוץ לפרצלציה שלו. היה זה בזמן הנחת פחי האשפה הצבעוניים לטובת המיחזור. הנה קטע מהדברים : "…למקבל המכתב, אני מציעה לקרוע אותו ולהשליחו אל הפח. השאלה היא לאיזה פח, כי לזבל כזה צריך להמציא פח מיוחד, אולי בצבע אדום?…" כחמש שנים עברו מאז, הפנמנו את נושא המיחזור, הרבה זבל נשפך ודבר לא השתנה… מדהים.
תארי לך, מירלה, שהיית ניגשת לתיבת הדואר שלך ומוצאת בה ערימת זבל אמיתית – האם באמת היית פשוט זורקת אותה לפח, מנגבת ופונה לדרכך כאילו כלום לא קרה? ואם הדבר היה חוזר שוב ושוב, תמיד זו תהיה תגובתך?
מכתב אנונימי יכול להיות הרבה יותר גרוע מסתם חתיכת זבל. לפעמים הוא נוגע בנימים הכי רגישות בנפש ומעורר כל מיני רגשות עצורים. אשרי מי שיכול סתם לזרוק תופעה כזו לפח. ואם מישהו היה חולף על פנייך ברחוב ומשליך עלייך זבל – האם היית מנגבת ואומרת "זה גשם…"? ואולי לא זבל, אלא אבן היתה מושלכת?… להנהלה של קהילה אסור לתת לתופעה כזו לחלוף ללא תגובה משמעותית, במקרה הצורך אפילו פנייה למשטרה…
לקרוא, להיזכר, ולחייך איך פעם סערתי וכמעט בכיתי עם כל מכתב אנונימי שמצאתי בתיבת הדואר שלי, והיו כמה וכמה כאלה, בזמנים שונים, בנסיבות מגוחכות כאלה ואחרות. צריך, כנראה, להתבגר (שלא לומר, להזדקן), כדי להבין ולסלוח לאותם, שאין בהם אומץ ויושרה להתייצב ולומר את דברם בגלוי, פנים אל פנים. כשאנחנו מתהדרים באמירה האצילית, ש"שום דבר אנושי לא זר לנו", מן הראוי, לדעתי, שגם עליבות הנפש וחדלות האישים לא תפתיע ותקומם אותנו. וחוץ מזה, חביירים, לסלק את ביבי הרבה יותר גורלי וחשוב.
לא סתם הוזכר ביבי, גם כאן מסתמנת תבנית תבנית דומה של בחירה…