שש נשים משכילות ודעתניות ישבו בוקר אחד והתעמקו בתכניו של ספר הידע, בביתה של יערה. נכחתי במקום, ורשמי אותו מפגש הביאו אותי לביתה של יערה שוב, לראיון על דרכה אל ספר הידע ואל העולם שנפתחה אליו בזכותו.
ש. יערה, איפה זה מתחיל?
יערה: מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד התעניינתי גם במה שמעבר למה שרואים. לא ייתכן, שהעולם נברא רק למעננו! האם אנחנו היצורים התבוניים היחידים בכל הדבר הענק הזה? לא מתקבל על הדעת, שרק אנחנו כאן. עם כל הרוע שקיים, שתכלית הקיום היא רק של בני-אדם שהורגים אלו את אלו… החשיבות העצמית הזאת, הפלצנות הזאת. מזל, שאנחנו לא אחראים למשל גם על עבודת הלב… אנחנו גדלים, עושים ילדים, אבל מה, חוץ מזה? מילא, לו היינו מתחזקים את הפלנטה הזאת, מטפחים אותה, מנסים ליצור משהו טוב בעזרת כישורינו…
ספר הידע הוא גם מדע וגם פילוסופיה, לדבריה של יערה.
יערה: למדע – רק ארמוז, התחום של מספרים, למשל: שלוש, השילוש הקדוש, שקשורים בו המון דברים, או המספר שבע, גם הוא, כמובן, מהתנ"ך, חוק הכוונים המנוגדים…
וכך – גם המילה "אללה" מורכבת משני ניגודים שמשלימים אחד את השני, בלעדיהם גם אין שיווי משקל. אגב, העולם נברא בצליל לה. – כן, מוסיפה יערה, שמדענים אמריקנים קיבלו לידיהם את ספר הידע, והסכימו עם רוב קביעותיו, יש מדענים שהודו שספר הידע עזר להם במחקריהם.
הוא גם מצרף מדע לדת, לתיאולוגיה. אדיסון ואיינשטיין הוזכרו בספר הידע כמי שתרמו הרבה לאנושות. (באזכרה לעודד, במלאת שנה למותו, היתה לי הרגשה, שהוא נמצא שם איתנו. וההרגשה היתה פשוט טובה. על כך, אמרה לי יערה, שלפי ספר הידע – המוות הוא רק שינוי.)
ש: איך התחברת, ומתי, לנושא?
יערה: באפריל בשנת 2004, קיבלתי מעטפה, שהיתה בדרך לאשפה, ממישהו שאיני מכירה. משהו משך שם את תשומת ליבי, ובמקום לקרוע – התחלתי לקרוא, מכתב שהיא כתבה לי, ולמחרת – דיברתי איתה בטלפון. הייתי אז במסגרת לימודית כלשהי, והכתוב – לא הסתדר לי כל-כך עם מה שלמדתי שם, ובכל-זאת – הסקרנות גברה ובנוסף לחוברות שהיא שלחה, רכשתי את שאר החוברות של ספר הידע, אבל מי שהביא את הנושא לידי קידום – היה עודד.
ש. האם יש "פרופיל" כלשהו של המשתתפים, משהו משותף לכולכם?
יערה: הסקרנות!
ש: "האדם גדול מאלוהים, כי הוא המציא אותו", נאמר פעם בציניות. עד כמה המסרים שבספר הידע הינם כאלה, שאי-אפשר להניח, שאדם כתב אותם?
יערה: יש שם סיפורים על מקומות ועל צורות חיים, שאנחנו יכולים אולי רק לדמיין שהלוואי והיינו מכירים אותם. מקומות, שאין מלחמות, למשל… שלא ייתכן, שיש בכלל דבר כזה.
בתשובה לשאלה שלי על היות כדור-הארץ מקום לא טוב לבני-אדם לחיות בו בעתיד, עונה יערה: נכון לשאול את השאלה: מה היתה המטרה של היווצרות היקום, של כל הפלנטות, עם המרחקים האינסופיים ביניהם? האם כל זה נוצר למען נקודה קטנה שנקראת "כדור הארץ" האם היא באמת מרכז היקום? מהי מטרת בריאת בני-האנוש? האם רק כדי לספק את רצונם? וספר הידע מתייחס לשאלה זאת באופן מאוד רציני. (גם ספרי הקודש, אשר הגיעו לכדור-הארץ בתקופות קודמות, כך יערה, מתייחסים ברצינות רבה לנושאים אלה, אבל אנחנו, בני האדם, לקחנו אותם למקומות שלא התכוונו אליהם! במקום להתאחד ולשתף פעולה זה עם זה – גרמו הספרים להיפרדות מוחלטת לעמים, גזעים, דתות, וכל אחד טוען: יש אל אחד, אבל הוא שלי! היינו: ספרי הקודש לא הוגשמו בדרך שהתכוונו אליה. כולנו יודעים, שהפלנטה נמצאת בסכנה אקולוגית רצינית, המאיימת על כל היצורים החיים כאן, כמובן, כולל בני-האדם.
והיא מוסיפה: כל תכנית ספר הידע היא הבאת שלום לעולם. היא תכנית של גאולה. אנחנו "פרונקל" על אצבעו הקטנה של היקום, היקום כולו סובל בגללנו, ועדיין, מנסים לשמר אותנו, כי יש לנו פוטנציאל תבוני גדול, ובעצם, מה שהם צריכים זה "להוציא את המוגלה", וזה מה שיקרה. התכנית של ספר הידע היא להציל כמה שיותר אנשים, להביא את הגאולה. אבל זה תלוי רק בנו, אם נסכים להשתתף בתכנית הזאת, ללכת איתה הלאה, או נמשיך בדרכנו. ועוד היא מוסיפה: וזאת לא פעילות חיצונית -זה משהו בתוכנו, שצריך להשתנות, ולהסכים! ויש כאן כמה הנחות יסוד: אנחנו לא המצאנו את היקום, יש בו חוקים ברורים. זה ספר לאנושות. לכולנו.
ש.: לתנ"ך, לברית החדשה, לספרי הדת – יש גבולות. האם בגלל אינסופיותו של ספר הידע – יותר קשה להנחילו?
יערה: את הגבולות – האדם שם. לדתות אין גבולות.
ש. האם אין ספר הידע "תובעני מדי"?
יערה: כל תכנית לימודים היא תובענית. היא אתגר, וכל אחד צריך לדעת מה כוחותיו, ולגייס אותם לצורך הלימוד. ספר הידע הוא אתגר רציני מאוד: להתחיל לחיות את הפוטנציאל שלנו. הוא פותח את האפשרויות, של בן-אדם מול עצמו, של אדם מול האחרים ובהתאם לתודעה שלך – אתה הולך איתו או שאינך הולך איתו.
ש: אבל – כיוון שהוא כל כך חשוב – להבנתי – היה נכון, שיהא יותר "קל לעיכול".
יערה: אנחנו אלה שחייבים להתאים את עצמנו לתנאים, למשל של הטבע. לתנאים של הרמה הגבוהה איתנו, אחרת – לא נגיע אליה. ההימלאיה לא תתאים את עצמה אלינו.
ש. האם הנושא, בראייתך, הוא, בשלב זה, אוטופיה?
יערה: זה רק המחר יגיד! אם יהיו מספיק אנשים, שיירתמו למסע הזה. רק בני אדם שילכו לקראת זה ויעשו את זה, יגרמו ל"ספר הידע" להפוך למורה דרך שימושי (ההגדרה – שלי. מ.נ.).
ובהקשר הזה: האם יש סיכוי, ש"ספר הידע" – עם או בלי מרכאות – יהפוך לתחום, נושא הנלמד באקדמיה, באוניברסיטאות?
יערה: כרגע התחזית היא שבמחצית המאה ה-21, בשנות החמישים של המאה, תיווצר אותה "מסה קריטית" לכיוון ספר הידע, יימצאו מספיק בני-אדם העוסקים בתכניו של הספר והולכים בדרכים שהוא מתווה. את המילה "אוטופיה", אומרת יערה, אני לא אוהבת. היא "מסירה אחריות". אבל – ההתכוונות היא חלק מהמטרה. קורה שינוי.
ש: ה"מדיום" של ספר הידע, היא אישה תורכית, מבלנה, והארץ הזאת, תורכיה, במיוחד עם מנהיגה הנוכחי – נראים כמקום כל-כך זר ולא ראוי להיותו מקום "ממנו תצא תורה" מופתית ונעלה כזאת של ספר הידע. ארצית וקשה ואכזרית גם בתפקודה כיום.
יערה: ואנחנו – איך אנחנו נראים בעיני העולם השפוי? אני, אישית, הייתי לאחרונה בתורכיה, בכנס של אותם משתתפים בתכנית של ספר הידע, שנקרא "קריאה לשלום עולמי", ודווקא היה שם מאוד מוצלח, הרחוב באיסטנבול מאוד מקבל, נוח ונעים. אחת לשנה מתקיים שם כנס של משתתפי התכנית, עם מרצים שונים, לא ממשתתפי התכנית, אבל כאלו, שמהות חייהם – תרומה לשלום עולמי. העוסקים בחינוך, בטיפול בנוער בארצות נחשלות, באפריקה, למשל, או בנוער בברזיל.
תפקידנו הוא להתפתח! אבל – ההתפתחות האבולוציונית איטית מאוד, ושלא כמו בעלי-חיים – אנחנו מתקדמים הרבה יותר מהר, אבל – יכולים להתקדם עוד יותר מהר, כיום
ספר הידע אומר, שהוא עוזר לאנשים להתפתח התפתחות של 1000 שנים בשנה אחת!
הסיפא שלי היה שאלה על מידת ההתאמה של הלוח הקלנדרי המהיר והאינטנסיבי, ולא במובן החיובי, ללוח "הרחב" של מטרות ספר הידע, כאשר כוונתי היא, שאנחנו זקוקים לשינוי כיוונים הרבה יותר מהר מהתוחלת שמציע ספר הידע.
על כך אומרת יערה, שספר הידע מדבר גם על גלגול נשמות, שהתיקון, שינוי הכיוונים, לא בהכרח יתבצע בימינו אלה.
חיפוש בתוכנו
ארכיונים
קטגוריות
- אמנות ושירה מקומית (159)
- בטחון (20)
- בטיחות (35)
- ביקור בית (5)
- בנות ובני משק שחזרו (12)
- בנות ובני משק שעזבו (15)
- בריאות ורווחה (47)
- גינון (62)
- דבר המערכת (129)
- הנהלה (346)
- הפרטה (137)
- התנדבות (42)
- וידאו (22)
- ותיקים (175)
- חברות (73)
- חגים (10)
- חדר אוכל (4)
- חוגים (8)
- חיות (6)
- חיילים (23)
- חינוך (224)
- חירום (16)
- חניה (18)
- חקלאות (50)
- חשמל (22)
- טור דיעה (30)
- טיולים (45)
- יהדות (29)
- ילדים (134)
- כללי (640)
- לזכרם (227)
- לילדים (12)
- מועצה (2)
- מועצה אזורית עמק חפר (96)
- מזון (39)
- מחזורים (8)
- מטפלים/ות (6)
- מילה טובה (84)
- מים חמים (4)
- מכתבים למערכת (24)
- מפגש מחזור (1)
- מרכז שרותים (43)
- משפחות (194)
- מתכונים (68)
- נדל"ן בקיבוץ (5)
- נוסטלגיה (226)
- נעורים (43)
- סביבה (158)
- סיפורים (115)
- ספורט (42)
- ספרים (13)
- סרטים (83)
- עובדים זרים (7)
- עיצוב הבית (4)
- ענפי הקיבוץ (32)
- עסקים (86)
- פוליטיקה (34)
- פורים (8)
- פרסום (15)
- צבא (1)
- צעירים (87)
- קהילה (503)
- קורונה (39)
- קליטה (169)
- שיוך ונושאים קשורים (146)
- שכונת בנים (168)
- שעשועונים (26)
- שפרירים (10)
- תכירו (14)
- תכנון (164)
- תמונת החודש (40)
- תפוז הזהב (38)
- תקשורת (32)
- תרבות (107)
תגובות אחרונות
- רעיה מירון על דבר העורכים / ליאור אסטליין
- לאה אשכנזי הרץ על לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- נאוה על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- נויה לס על הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- ליאורה פלד על מומחים מנסיון חיים / ענת אופיר
- נויה לס על תפוז הזהב / גדעון כרמל מעניק ל…
- שחף רטר על דעה אישית / עוזי לס
- שרה דוד על כרוב כבוש (רומני) / בלהה זיו
- לאה על הלב הפועם האחרון שנותר לנו / ליאור אסטליין
- דפנה על יונתן סע הביתה / יאיר אסטליין
כתבות אחרונות
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / תניה רטר מעבירה ל…
- גח"א במלחמה – אוקטובר 2023 / ליאורה רופמן, יו"רית קיבוץ
- ומה מספרים המתארחים מהעוטף? / שלמה כהן
- תנו להם רובים / ליאור אסטליין
- מתנדבות 2023 / שלמה כהן
- ממלכת דוד / ליאור אסטליין
- עוף ברימונים / יהושע זיו
- לאנשים הטובים של גבעת חיים איחוד / משפחת ברוש, נחל עוז
- דבר העורכים / שלמה כהן
- תפוז הזהב / שלוה ברוך מעבירה ל…
- משולחנו של מנהל הקהילה / יוני ארי
- הזמנה לבכי / ארנון לפיד
- אנחנו שנינו מאותו הכפר / שלמה כהן
- מן הנעשה בשדותינו / ניצן וייסברג, מנהל ענף הצומח והחקלאות
- חשמל בכפות ידיו / ליאור אסטליין
- הגנים לקראת השנה החדשה / אנטה ז'סטקוב, רכזת הגיל הרך
- יונתן סע הביתה – חלק שישי / יאיר אסטליין
- על שינוי אקלים, פאנלים סולאריים ואחריות / רענן רז
- סלט חסה עם גרגירי רימון / בלהה זיו
- הצעת מועמדותי למועצה / יעל דייג
- על מועמדותי בבחירות למועצה האזורית / מיכל רסיס
- עושות שלום נפגשות עם פלסטיניות / שלמה כהן
- דבר העורכים / ליאור אסטליין
- תפוז הזהב / זהבה צ'רבינקה מעבירה ל…
- על החיים ועל המוות / שלמה כהן
- אמוציות של נוי / ליאור אסטליין
- "אני מרגיש בושה" / יואב מורג
- טעון שיפור / שלמה כהן
- ארץ אוכלת יושביה / גידי שקדי
קטגוריות
אמנות ושירה מקומית בטיחות בריאות ורווחה גינון דבר המערכת הנהלה הפרטה התנדבות ותיקים חברות חינוך חקלאות טור דיעה טיולים יהדות ילדים כללי לזכרם מועצה אזורית עמק חפר מזון מילה טובה מרכז שרותים משפחות מתכונים נוסטלגיה נעורים סביבה סיפורים ספורט סרטים ענפי הקיבוץ עסקים פוליטיקה צעירים קהילה קורונה קליטה שיוך ונושאים קשורים שכונת בנים שעשועונים תכנון תמונת החודש תפוז הזהב תקשורת תרבות


