אתה עוצר אותי בחדר אוכל, קראת מה שכתבתי, משהו שם נוגע, נראה לך, מדבר אליך, אבל אתה, יש בליבך הרבה ספק. אתה אומר "מה?!", ומוסיף קריצה," לא הבנתי למה התכוון המשורר?! מה אתה רוצה להחזיר אותנו אחורה לקיבוץ של פעם? לינה משותפת אולי?"
אני קצת נבוך, ראשית כי קראת, ובחרת להתייחס, וזה נעים, וגם כי אני לא יודע איך בדיוק להשיב, האם זו הזמנה לויכוח? לא, לא נראה לי. נראה לי שבמקום כלשהו באמת היית רוצה לדעת שזה אפשרי. אז אני אומר: "בסה"כ מה שאני מתכוון זה שלבן שלך ואולי אף לבנים שלך, ואולי אף לנכדים שלך יהיה סיכוי לבנות כאן את ביתם, ושלא הייתי רוצה לחזור אחורה (אני אפילו לא ממש מבין למה הכוונה בביטוי הזה, שהרי האם בכלל יש כזה דבר "לחזור אחורה"?) אלא לשמר את מה שיש כאן, בועה חברתית, שטחים פתוחים, ביטחון, סולידריות חברתית (לפחות מסוימת)".
אתה חושב קצת, מהרהר, אומר שבאמת נרשמת לשכונה השלישית, אבל באמת אתה לא ממש יודע איך אתה יכול לעשות את זה מבחינת המחיר, שני מיליון מאתיים… למי יש את הכסף. "אבל אין מה לעשות", אתה אומר, "זה מה שהקיבוץ החליט כבר לפני עשר שנים, זה מה שרוב האנשים רוצים, רוב האנשים לא איכפת להם משום דבר חוץ מהתחת שלהם, תאמין לי, אפילו לא הילדים שלהם, בטח לא הנכדים שלהם, ובטח ובטח שלא הנכדים של מישהו אחר".
"אבל מה אתה היית רוצה?", אני שואל
"אני? מבחינתי שהמצב ימשיך ככה, אין לי כל רצון לעשות "מכה" מהבית שלי, למרות שזה יכול היה להיות נחמד. טוב לי שהקהילה היא סגורה פחות או יותר, ובטח שאני רוצה שהבנים שלי יוכלו לגור פה." "אוקי", אני אומר.
"אוקי" אתה משיב.
ולאחר מספר שניות אתה מבריק:"אבל מה זה משנה מה אני חושב, הדבר הכי בעייתי במה שאתה אומר זה העניין של הירושה, תאמין לי, בטח אני ונראה לי שגם רוב האנשים פה, אם היו יודעים בודאות שהם יכולים להוריש את הבית שלהם לבנים שלהם, היו חותמים על הסיפור הזה בשתי ידיים, כי בשביל מה להם לשייך במנהל, אם הם יכולים להוריש.רוב האנשים פה הרי, רוצים לגור בבתים שלהם, ולא לעשות מהם נדלן".
"נכון", אני אומר, "מסכים איתך במאה אחוז, ולכן המודל של הסדרת הזכויות מתייחס מאוד בקפדנות לסוגיה הזו של העברת הזכויות, זאת אומרת גם הזכות למגורים, זאת אומרת גם הבית שבו אתה גר. אם אתה רוצה אני יכול לשלוח לך תקנונים שקיבוצים שעושים מהלך כזה בדיוק העבירו בקלפי שלהם, בדיוק בשביל להגן על הזכות הזאת".
אתה ממשיך ואומר: "אבל מה שאומרים זה שכדאי לא לפספס את ההזדמנות שהמנהל מסכים סוף סוף לתת היתרי בניה לקיבוצים שמוכנים לשייך? אנחנו הרי לא רוצים לאבד את ההזדמנות לבנות את השכונה השלישית".
"נכון, אנחנו באמת לא רוצים, ואנחנו לא מאבדים אותה. תראה, העניין של השיוך והעניין של הבניה הם שני עניינים נפרדים בלתי קשורים. כן, המנהל מנסה לכרוך אותם זה בזה, כדי להפעיל על הקיבוצים מנוף כדי שיכול לגבות מאתנו כסף, זה כל העניין. העובדה היא שבמשך 15 השנים מאז חתמנו אנחנו וקיבוצים רבים נוספים על הכוונה לשייך, מעט מאוד קיבוצים בפועל ביצעו שיוך כזה. למה? כי זה מאוד לא כדאי, לעתיד הקהילה וגם כלכלית. ובטח ובטח שעכשיו זה לא כדאי. נראה שהזמן כאן פועל לטובתנו, למשל, רק עכשיו המנהל הטיב מאוד את התנאים של אפשרות השיוך "האגודה" (בה הקרקע נשארת בידי הקיבוץ). כלומר מי שחיכה הרוויח. ובטח במצב כמו עכשיו, שיש לנו את האפשרות להמשיך לבנות ולא לשייך אם נבחר באופציה של לבטל את השיוך. הקיצר, אין כאן שום לחץ לקבלת החלטה,צריך להיות מאוד שקולים. אנחנו יכולים לבנות, לשמור על הקיבוץ-קיבוץ, להישאר עם מחיר דיור סביר- גם בשכונה ג' וגם ב-150 היחידות בעתיד, ולהבטיח לעצמנו שנוכל להעביר לבנים שלנו את הבתים בהם אנחנו גרים".

האינפורמציה שמופיעה במאמר מתבססת, בין היתר, על שיחות עם האנשים ששמותיהם מפורטים מטה. כדאי מאוד לדבר עם מי שתמצאו לנכון, כדי להגיע למסקנות באופן עצמאי. חלק מהאנשים יופיעו בפאנלים פתוחים, במסגרת העבודה שעושה צוות ההיגוי.
1. דגן יראל – אחראי תשתיות קרקעות ובניה בתנועה הקיבוצית. 0526033384
2. ליאור שמחה- מזכיר קיבוץ נצר סירני שעשו את המהלך המדובר- 050-8885686
3. צפי, חבר קיבוץ איל, מזכיר לשעבר ברמת הכובש. הוביל את התהליכים המדוברים בשני הקיבוצים. 050-5386851
4. עו"ד אסנת נווה, עורכת הדין של קיבוץ איל – 035102363
5. איתי מרגלית – מרכז משק- משמר השרון- 0522947189
6. ירון רייכמן (ברית פיקוח): 052-8555125
7. רפי עשת – אחראי קרקעות בתנועה הקיבוצית. 052-2463344
8. מיכי דרורי – מנהל המחלקה המשפטית בתנועה הקיבוצית- 050-7677954

מוזמנים גם לפנות אלי בשאלות …

giloitai@gmail.com

טל': 050-7506621

קיבוצים החוזרים בהם מהחלטת השיוך יכולים לקבל היתרי בניה מהמנהל