השנה שלנו

שנת בר המצווה מסמלת תחילת דרך של בגרות ואחריות. השנה עברנו פעילויות רבות שבהן התגבשנו והפכנו לכמו משפחה גדולה ומאוחדת. משנה זו לקחנו כלים רבים לחיים. תחילה כשבחרנו את שם הקבוצה היינו צריכים לדעת להיות קשובים אחד לשני, ולקבל את דעתו של האחר. בקטיף התפוזים למדנו לנהוג בשיתוף פעולה. כשהתנדבנו בכלבייה הבנו עד כמה חשוב לעזור זה לזה, ועד כמה זה עושה טוב לשני הצדדים. במשימת "חלוץ בודד" למדנו כיצד להתנהל לבד בשטח. היו עוד המון משימות שעזרו לנו להבין איך להיות בני אדם טובים יותר.
זו הייתה שנה חוויתית במיוחד, שנה בלתי נשכחת. ומדהים לגלות שבתחילת השנה כמעט ולא היה בינינו קשר, ועכשיו התחברנו אחד לשני, והבנו שיש בינינו קשר יחיד ומיוחד. לסיכום רצינו להודות לקיבוץ ולהורים המדהימים שלנו, שאין כמוהם בעולם, שבלעדיהם השנה הזו לא הייתה כמו שהיא.
כתבה בשם הילדים: עומר פרי

בחירת שם לקבוצה
תחילת שנת בר המצווה נפתחה בפגישה עם מוטי זעירא, פגישה לשם מה?
להבין מהי משמעותה של שנה זו, מהו עול המצוות שאתם מספיק בוגרים לקחת על עצמכם?
ומכאן התחיל המסע המרגש שעברתם השנה, דרך משימות ואתגרים שונים. התחלתם בבחירת שם לקבוצה והזוכה הוא….. "פטל" – פרי מתוק המורכב ממקבץ של גרגירים קטנים המשולים לפרטים בקבוצה, אשר יחד מאוחדים לפרי טעים ומוצלח.

קבלת שבת
המשימה הראשונה שלנו הייתה "קבלת שבת". בחרנו להשתלב בקבלת השבת המסורתית של הקיבוץ בהנחייתו של מוטי זעירא, הכנו את פרשת השבוע של אותה השבת:
פרשת בראשית שהיא הפרשה הראשונה בתורה והיא מספרת איך נברא העולם. אנחנו בחרנו להתמקד במשפט אחד מתוך הפרשה שלדעתנו הוא מאוד חשוב:"וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." בראשית ב', י"ח.
אנחנו עומדים בראשיתה של שנת הבר מצווה. זו שנה מיוחדת שבה נאחל לעצמינו להיות מגובשים ומאוחדים, נהיה לעזר אחד לשני ונצליח "לקנות" לנו חברים בעזרת יחס טוב, שוויון, כבוד הדדי, חוויות משותפות, עזרה, נתינה ותמיכה, כי "לא טוב היות האדם לבדו".
אחרי קבלת השבת נשארנו במועדון לארוחת שבת עם המשפחות. השולחן היה מלא כל טוב – מאכלים מבית אבא-אמא. סיימנו את הערב עם מצגת ברכות (אפשר לראות באתר הקיבוץ) וחידון אינטימי על המשפחות שלנו.
סיכמה: סער, אמא של עומרי

בשם הסבים והסבתות, ברכה לפתיחת השנה בוצי סבתא של עומרי:
בני ובנות בר מצווה יקרים,
לפני שלושים ושתיים שנים בבר המצווה של בני הבכור, בשוליה של מלחמת לבנון הראשונה ברכתי כנציגת ההורים את בני ובנות כיתתו, וכתבתי שיר. והיו בשיר אבני דרך נכונות, ופרפר ויסמין וקיווינו לשלום. הערב בשם הסבים והסבתות, בפתיחת שנת בר המצווה של עמרי נכדי הבכור, אני שוב נקראת לברך, ושוב השלום והחלום שיבוא שלום, הוא התקווה הכי נדושה והכי אמיתית, ותחושה קשה שלא בידינו להשיג. אבל כן יש בידינו – בידיכם ילדים וילדות יקרים – להחליט עכשיו, על סף בגרותכם, אילו אנשים אתם רוצים להיות: טובים וישרים ומכבדים את האחר, חרוצים וסקרנים וצחקנים ורחומים ורצים מהר ורחוק.
בדת היהודית כשילד מגיע לגיל 13 – גיל מצוות – אביו מברך "ברוך שפטרני מעונשו של זה", והכוונה היא שמאחר ועד כה "חטאיו" של ילד נזקפים לחובת ההורה, הרי שמגיל 13 האחריות למילוי מצוות ולהתנהלות בעולם היא על אחריותו של הבן. זו הדרך להגיד: "תראה איש צעיר, יש בך מצפון, אתה יכול לשקול מה נכון וראוי, ומה לא." ועדיין בעיניי, עיניי סבתא זקנה, אני אומרת לכם: "אל תהססו לשאול ולפנות, בקשו תמיד את המצפן, וגם תישארו עוד קצת קטנים ותמימים ומתחבקים", כמו פרפר הנוגע ביסמין, כנפיו אסופות והוא שיכור ריחות לבנים.

 

לירדן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שנה טובה ומתוקה
ובהצלחה בדרכך החדשה
רכשי חברים והצליחי בלימודים
הרבה חוויות וחיוכים
מההורים ויובל

ירון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אותך אנו כל כך אוהבים
המשך בשקט שלך לחדור עמוק
עם שמחה ושם צחוק לנפשנו
המשפחה

ללירוני האהובה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאחלים לך שנה קסומה
מלאת חוויות והנאה
אוהבים
מכל המשפחה

מאיה מדהימה שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קחי את השנה המרגשת הזאת
ועשי בה נפלאות
תחדשי תפרחי ותשמחי
אנחנו פה מוקסמים ואוהבים תמיד
המשפחה

דברים שמאיה כתבה למסיבת הבת-מצווה שלה:
הרבה בני דודים שלי היו לפני, ועכשיו הגיע תורי .כמו בסולם יעקוב עליתי, אבל לא עד הסוף: רק 13 שלבים. כל שנה היא שלב בסולם שלי. השלבים שקרובים לאדמה לאמא ולאבא, הכי קלים, אבל ככל שעולים בסולם מתרחקים מהאדמה הבטוחה ,יוצאים הרבה יותר מהבית, ועושים דברים לבד. לפעמים אני ממש רוצה לחזור אחורה לשלב הראשון כי הוא הכי כיף, אבל אני מתקדמת ועולה לאט לאט עוד ועוד שלבים בסולם. אוספת חוויות חדשות בדרך, והשלבים במשחק נעשים קשים יותר .אחרי כל שלב שעוברים – פתאום זה פחות מפחיד ונראה פחות קשה.
שתהיה לכולנו עליה קלה בכל שלב ושלב.
שבת – שלום, מאיה

התקופה בתחילתו של החורף אופיינה במשימות שעיקרן היה ב"מוסדות החינוך".
באמצע נובמבר, הוזמנו ההורים, ל"ערב מגילות" של בית הספר. בערב זה מוצגות עבודות תלמידי שכבת ז' בנושא ה"מעגל האישי". כל תלמיד מסכם את עצמיותו בארבעה פלקטים המחוברים כמגילה: "אני כתינוק", "אני בגיל הרך", "הווה" ו"עתיד". לאחר התצוגה צפינו בהצגה העוסקת במעגלי השייכות השונים: "קוביות של שוקולד". היה מרגש.
באופן מסורתי, לקראת חנוכה בני המצווה נרתמים לשתי משימות הקשורות בהשתתפות בקהילה: מציגים את שם הקבוצה ע"י כתובת אש במפגן אש של הנעורים, ו"מביאים" את האש למסיבת החג בבית וינה.
ההכנות מתחילות עם צילום מרוץ הלפיד, ומסתיימות בכניסה לבית וינה הפותחת את ערב החג עם הדלקת נרות החנוכייה וברכה מהקבוצה לקיבוץ. מעמד זה מסמל את חשיפתה הראשונה של הקבוצה בפני הקיבוץ.
בין לבין עבדו הילדים בפעולות בתנועה על בניית כתובת האש של שמם "פטל". חדי העין יכלו לראותם משתתפים בגאווה במפגן האש, ומדליקים בהדרכתם הצמודה של המדריכים את כתובת האש שלהם.
במקביל, בבית הספר התחילו לעבוד במשנה מרץ על כתיבת ספר השורשים. הפרק הראשון – "מדרש השם", בו כל תלמיד מפרש את שמו ואת שם משפחתו, את הקשר שלו למשפחה ולמקורות. הפרק הבא יעסוק בתיעוד בני המשפחה. היזהרו בדרכים, חלקכם בוודאי יהיו שותפים פעילים בראיונות אלו…
סיכמה: מורן, אמא של רום

קטיף בפרדס
בסוף ינואר, יצאנו ילדי הבר מצווה, כשכל אחד מלווה בהורה – לקטוף תפוזים בפרדס.
הרעיון היה להפגיש את הילדים עם פעילות שפעם הייתה טריוויאלית, וכל קיבוצניק "זכה" להשתתף,
והיום נעשית ע"י שכירים ועובדים זרים.בשולי העבודה היה גם טמון חיזוק התקציב למשימות הבאות.
אז לפי תאום עם מזג האוויר, צורכי השוק וצוות הפרדס המקסים שלנו – יצאנו לקטוף שמוטי.
היתרון בקטיף שמוטי הוא שהוא נעשה ללא מזמרות, והעצים יחסית ידידותיים (ללא קוצים).
בבוקר יום שישי התייצבנו עם דליים והרבה אנרגיות ונסענו לשטח בעגלה של הטרקטור. כשהגענו לאזור הקטיף, קיבלנו הסבר קצר על איך ואיפה, התחלקנו לפי שורות ומיכלים – והתחלנו לעבוד.
מסתבר שיכולות הקטיף עדיין עוברות בגנים הקיבוציים, והילדים קטפו במהירות ויעילות מעל ומעבר לציפיות, וסיימנו למלא את כל המיכלים שהוכנו עבורנו בתוך זמן קצר מזה שהערכנו.
כיאה לקיבוץ של פעם – בסוף העבודה חיכתה לנו ארוחת בוקר משותפת עם המרכיבים שהיו נהוגים בארוחות הבוקר בחדר האוכל (ירקות, ביצים קשות, גבינות רכות, טונה, לחם ותה וקפה בתרמוסים). מסתבר שזאת ארוחת בוקר מעולה לאנשים עובדים 
מנחם סיפר לילדים על הגיוסים של פעם, שאז כולנו עשינו גיוסים (ללא תמורה) כדבר מובן מאליו.
חזרנו הביתה חרוצים ומרוצים!
סיכמה: רותי, אמא של לירון

 

התנדבות בכלבייה
אחת החוויות היפות והחזקות שעברנו, הינה ביקור בכלבייה של עמותת "חדרה אוהבת חיות".
הכלבייה ממוקמת ליד תחנת הרכבת של חדרה, כשמגיעים למקום ניתן לשמוע את הנביחות ויללות הכלבים – כלבים מזן מיוחד שממתינים לבתים מאמצים.
קבוצת "פטל" שמעו על ביקור בכלביה מהבוגרים מהם והתעקשו להתנדב במקום, מזה כמה שנים ששנת בר המצווה מבקרת במקום.
אז התארגנו בהתאם –יום שישי בבוקר, 4 רכבים וקבוצת "פטל" – יצאנו למשימת ההתנדבות.
ליטפנו, שיחקנו, חיבקנו, נישקנו ונושקנו וטיילנו ביער עם הכלבים!
העמותה מצילה כ- 500 כלבים בשנה!!! 500 כלבים מקבלים בית, משפחה שתטפל בהם.
משפחות רבות בקיבוץ אימצו כלבים מיוחדים (מזן מעורב), חלקם מעמותה זו וחלקם מאחרות – אנחנו הצלנו אחת, משפחת אייזנר אחת, משפחת הרול שניים, משפחת פולק 3 ועוד ועוד…
לאחרונה, קיבלה העמותה צו פינוי, מתכוונים להקים פארק ביער ולפנות את הכלבייה מהמקום.
כנראה שיש לנו משימה נוספת- לעזור לעמותה למצוא פתרון הולם לבעלי החיים הנטושים וחסרי האונים.
סיכמה: חגית, אמא של מיכאל

מיכאל נער קסום שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפניך שנה מלאה בהתחלות משימות וחוויות
מאחלים לך שנה טובה ומתוקה
בטוחים שתדע למצוא בה את דרכך המיוחדת לך
תמיד איתך ולצידך
אוהבים אבא אמא תמיר דפנה ולילו

ניקוש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שתהיה לך שנה מוצלחת
שתכוון מטרותיך למקומות האהובים עליך
ובדרך לשם תהנה מלחוות את החוויות הכי מרתקות
הכי חשוב שתדע שאנחנו תמיד לצידך
אמא אבא וכל המשפחה

לבר אהובה שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שנה טובה מלאה באהבה שמחה
והתגשמות כל חלומותייך
מכל המשפחה

 

יום "חלוץ בודד"
למחרת יום העצמאות יצאנו 13 ילדי בר המצווה למשימת "חלוץ בודד" בחירבת סאמרה שבפארק השרון. המטרה במשימה זו – התמצאות והסתדרות הילדים בשטח, כאשר אנו מספקים להם מוצרים בסיסיים.
זוהי משימה של התמצאות בשטח: קריאת מפה, ניווט, הכנת אוכל, הבערת אש, בניית מחנה, וכל זה – לבד !! ללא מבוגרים…
טוב, פה ושם מתי מלמד קשר-מוט ( מאיפה ילמדו אם לא כאן…), יניב מלמד איך לקרוא מפה ואיך לנווט בשטח, אבל אנחנו – המבוגרים, רק על תקן משקיפים מבחינה בטיחותית בעיקר.
ליום זה הם תודרכו לא להביא פלאפונים, שעונים וחטיפים ! (קשה קשה…, אבל הסתדרו מצויין).
התחלקנו ל- 3 קבוצות, כל קבוצה מקבלת מעטפה עם משימה, כאשר מתחילים ניווט עפ"י מפה שמובילה לארגז האוכל שלהם: ארוחת הבוקר והצהריים.
לאחר מכן, הם מקימים "מחנה", ומכינים להם ארוחת בוקר וצהריים. כל קבוצה הכינה לה דגל ובנדנות משלה.
אחה"צ, בערך ב- 16:00 כולם התכנסו לשטח אחד, כאשר הם הדליקו מדורה והכינו פויקה ירקות לערב! אח… איזה פויקה … מעדן מלכים…
כל היום הזה היה מ 9:00 בבוקר ועד 21:00 בלילה…

אז מה למדנו ?
שאפשר להסתדר יום שלם ללא פלאפון, ממתקים, שעונים…
שאפשר להנות מן הטבע הפשוט, מינימום מצרכים וציוד…
שכשטועים בניווט – הכל מתאים ומסתדר לך בול במפה…
שאפשר פשוט להנות עם חברינו ולדבר על הא ודא…
שהיחס בין הקמח למים מאד חשוב להצלחת הבצק…
שמדורה אפשר להבעיר לאו דווקא מאצטרובלים…
והכי חשוב – למדנו שכשיש לנו אחד את השני – זה הכי כייף !!!!

סיכמה: דינה, אמא של רז

הכרת צורת ישוב – משימת ניווט בתל אביב
ביום חמישי בבוקר ל"ג בעומר, נפגשנו בגשר ויצאנו ליום של כיף בתל אביב. נסענו ברכבים לתחנת הרכבת ומשם ברכבת לתל – אביב. המקום הראשון בו ביקרנו היה מצפה עזריאלי. התגברנו על הפחד. ועלינו יחד במעלית המהירה המובילה לתצפית שבקומה 49. הנוף שנשקף מגג עזריאלי היה מרהיב והצלחנו למצוא ולאתר כמה מקומות ידועים.
לאחר התצפית וירידה מהירה ומסחררת במעלית. התחלקנו לקבוצות, קיבלנו את כתב החידה והמשכנו באוטובוס עירוני לתחנה הבאה, לחלקנו זו הייתה נסיעה ראשונה באוטובוס עירוני. בכל תחנה ביצענו ביחד כקבוצה משימה, וההורה שחיכה לנו, נתן לנו את כתב החידה למקום הבא. במהלך הניווט התוודענו להיסטוריה של העיר תל- אביב, הספקנו לבקר במגדל שלום, לצפות בסרט בבית דיזינגוף, לשתות גזוז אמיתי כמו של פעם בקיוסק הראשון של העיר, לטייל ברחוב נחלת בנימין, ולעשות קניות בשוק הכרמל. סיימנו את היום המהנה באנדרטה לזכר יצחק רבין ז"ל. כיאה לקיבוצניקים טובים לאחר שעות בין מדרכות, כבישים ובניינים מצאנו את פיסת הדשא האולטימטיבית בגן מאיר, נשכבנו עליה עייפים ומרוצים. ברחוב אבן גבירול, קנינו לנו כל אחד ע"פ בחירתו ארוחת צהריים. נחנו לנו בדשא, אגרנו כוחות לחזרה הביתה באוטובוס לתחנה ושוב ברכבת. למדנו הרבה על תחילתה של תל – אביב, למדנו לנווט, להסתדר עם תחבורה עירונית ועם כסף…
חזרנו הביתה לעת ערב, מותשים מאושרים ומועשרים בחוויה נוספת.
סיכמה: אפרת, אמא של מאיה

 

לשני המקסים שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מגלה עניין וידע בתחומים רבים
מאחלים לך ששנת בר המצווה
תפתח לך דלת לדברים חדשים
מהמשפחה

שקד ילדתנו האהובה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאחלים אנו לך את כל הברכות והאיחולים
שתזכי להגשים את כל החלומות הקטנים והגדולים
ושתמיד תדעי שאנחנו אותך אוהבים
ההורים אביב ניצן והכלבים

רום ילדנו המבורך

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בפתיחתה של שנת הבר מצווה
מאחלים לך שתהנה מהדרך
ושתזכור שאנחנו הולכים בה יחד איתך תמיד
אוהבים עד השמיים ובחזרה
אבא אמא מאי ולב

תרומה לקהילה – אירוח ילדים בעלי צרכים מיוחדים
במסגרת משימת בר המצווה למען הקהילה שמחוץ לגבעת חיים, אירחה קבוצת "פטל", כיתת תקשורת בני גילם, אשר לומדים בחטיבת הביניים ב"רופין". ואין כמו "לגעת בחיות" כדי לקיים מפגש משמעותי וחוויתי. כבר אמרו שחיות עושות טוב לנשמה…

בתחילת המפגש הילדים משני הצדדים, הפגינו רצון רב להכיר אחד את השני, ונוצרה שיחת היכרות ואוירה נעימה. זו הזדמנות אמיתית להכיר ולהיחשף לנערים ונערות אחרים, לסגל כבוד, קבלה ואמפטיה לאחר, תחושת נתינה וקבלה התורמת לשני הצדדים.
לאחר כל הפעילויות והחוויות בלגעת בחיות, שמענו את ילדי החינוך המיוחד מסכמים את הפעילות בהתלהבות, ועם תחושה של המון סיפוק מקבלת הפנים של הקבוצה.
סיכם: יובל, אבא של ניקו

וככה בין לבין היו גם יוזמות של הילדים… הם הכינו לעצמם חולצה עם המסר:
"כל אחד בנפרד וביחד זה משהו מיוחד", כמשל לפרי הפטל המורכב מגרגירים.

בחג השבועות החליטו ה"פטלים", להשתתף בתהלוכה החקלאית, נחשו באיזה אופן…
עגלה שהפכה לסיפורו של "מיץ פטל", כאשר הילדים המקסימים הם הדמויות עצמן!
ברור שהגיע להם להיות במקום הראשון, לא נורא העיקר העשייה והחוויה.

רז

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ברכות אוהבות
חיבוקים ונשיקות
עלה והצלח יא תותח
מכל המשפחה

עומריקי שלנו אהוב עד בלי סוף

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סומכים עליך שכל יכולותיך
יאפשרו לך לסלול שביל
שיהיה שלך ותהיה נאמן לו
תמיד תמיד איתך
אבא אמא איילת ועודד

עומר אהובה שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תאהבי היי בריאה מאושרת
חייכי בקביעות אל המחר
שיופייך וכישרונותייך יהיו לך לכלים
בהשגת כל יעדייך
איתך לעולמי עולמי עד
אוהבים עד אין קץ אמא ואבא

טיול הפתעה – מצדה
טיול מצדה הינו טיול מסורת מזה כמה שנים, הטיול הוא טיול הפתעה לבני המצווה, טוב הפתעות כאלה קצת קשה לשמור… אז בכל זאת איך מודיעים להם? עשינו משחק נחמד: התחלקו ל 3 קב', כל קבוצה קיבלה 4 תצלומים של פינות בקיבוץ בפלאפון (כמובן מזוויות כאלה שיהיה קצת קשה), והם היו צריכים להגיע רגלית לנקודה ולהצטלם, אם צדקו קיבלו מילה. וכך כל קבוצה אספה 4 מילים שירכיבו את ההזמנה ליציאה לטיול… וכמו שאחד הילדים אמר על המשימה: איזה כייף, משימה אינטרנטית…
יוצאים באישון לילה (1:00), מנמנמים באוטובוס עד מצדה, עולים לפני הזריחה במעלה "הסוללה", לא לפני ששתינו לנו קפה, תה ונשנשנו קצת עוגות.
מטפסים במעלה המדרגות ואז… מגיעים למצדה שזה הנוף הכי הכי בעולם! ואין על הזריחה!
עשינו טקס קטן, ברכת ההורים (רוני פולק), סיפור ה"מצדה " – הבאנו אומן אורח – אמיל זיידמן, שמעבר לכישוריו הרבים שמענו שהוא עושה גם "בר מצוות" … ושם למעלה במצדה באזור הארמון אמיל לבש תלבושות מתאימות לתקופה והמחיש לנו את סיפור המקום.
ברוח המקום, כל ילד קיבל גלויה עליה כתב: "על מה הייתי נלחם עד הסוף?". הגלויות נאספו ל"קפסולת זמן" למשמורת. מתי נוציאה וניזכר?
בהמשך הילדים קיבלו כתב חידה, בקבוצות קטנות, והגיעו לכל המקומות היפים והמעניינים בשמורה.
ירדנו רגלית את "שביל הנחש", (לא ידעתי שלנחש יש כל כך הרבה מדרגות…), הדרך ארכה כשעה, ומאז אני לא יכולה לראות מדרגות… אבל עשינו זאת!!
למטה אכלנו ארוחת בוקר משותפת שכל משפחה הביאה ושתינו כמובן קפה. אמנם השמש בשעות האלה כבר מאד מורגשת אבל האווירה, השיתוף ומצב הרוח של כולם היו נפלאים.
לאחר מכן נסענו לנחל דוד, שם צעדנו עוד כקילומטר (למי שלא הספיק לו במדרגות…) עד שהגענו לבריכת מים ומפל מדהים. כולם השתכשכו במים, טבלו ונהנו, ולנו נותר לאכול א. צהריים משותפת, כי מזמן לא אכלנו…
וככה שבעים, רטובים, עייפים ומאד מרוצים חזרנו הביתה… הגענו ביום שישי ב-16:00, איזה כייף ככה לקבל את השבת! אבל רגע, חכו למחרת, מה עם הרגליים?? שריר ארבע ראשי(?), שרירי התאומים(?), הידעתם שיש לנו כאלה שרירים?? ואם לא, אז עכשיו תדעו ו… תרגישו!!
לילדים דרך אגב, גורנישט! שום כיווץ ושום שרירים, אצלם הכל במקום באותו מצב!
ועכשיו רגע של רצינות: יש משהו במתכון הזה "ילד בר המצווה + הורים" שמאד מרגש ונכון, נקי מהסחות ואחים, נטו עם הילדים חוויה פשוט קסומה.
מילה על השותפות, או קהילתיות – כן אז יש לנו עוד דבר כזה הנקרא גם עזרה, אכפתיות, עשייה ביחד, ארגון הטיול ועבודת צוות. פשוט כייף כייף כייף לדעת ולהיווכח שיש לנו ארץ נהדרת!
סיכמה: דינה, אמא של רז

 

ברכה שכתב והקריא רוני אבא של ירון בראש המצדה אל מול הזריחה, בלב כולנו ההתרגשות הייתה גדולה:
לכל סוגי הפטל,
לבני הנוער, שכה מהר גדלים.
לנו הם פרי הילולים.
רוצו בדרככם, האירו באורכם.
עיזרו והעזרו בנו ובחבריכם.
עוד יום יבוא ותכבד רגליכם.
אך כעת רוצו, רגל קלה, הישירו מבטכם.
הרבה דרכים יש בעולם.
הן לא תלכו בכולם.
בחרו היטב, את הדרך שלכם.
בה תגשימו אתם, חלומכם.
שנה טובה יחד לנו עוברת.
זיכרונות ולקח בה משמרת.
כאן כולנו יחד מסלול מתווים.
לכם משאירים מאווים. כל אחד הוא פרי הפטל.
יחד הם שריג עמיד, יחד תמיד.
אנו ההורים לכם, הקרקע מפרים.
בונים לכם מסלול, ברור לגידול.
יוצרים נתיב, שאינו מידי מכתיב.
חולמים אתכם שלמים.
טובי לבב ומשלימים.
כך תבנו את עצמכם.
וגם אגב, את חברתכם.
ובעוד עין, שמחה דומעת.
אוזן פעמיכם, קדימה שומעת.
לכל הפטלים מלאי הנפתולים.
עלו והצליחו.

תרומה לקיבוץ
כמעט כמעט ופספסנו, אבל מה שמבטיחים צריך לקיים. תקציב אין, אבל ילדים חרוצים יש, רצון לעשות יש, אז יאללה.
מנחם הרטמן השיג חומרים, וניצח על המשימה.
החלטנו להרים פינת ישיבה לקיבוץ, גם אקולוגיה-קיימות-ומיחזור הם כאן חלק מהסיפור.
שלב אחר שלב לחורשת האקליפטוס הגענו, ניקינו, קיבענו, ביטנו, צבענו.
בהדרכת חגית פסיפס יפהפה יצרנו. וזה לא הכל, את פינת הישיבה באופן מיוחד חנכנו: בשבת חמה ביולי אחר הצהריים התאספנו לכתב חידה חובק מקומות היסטוריים בגבעת חיים, מלווים בתמונות נוסטלגיות ועכשוויות. לילדים התווספו גם ההורים והאחים לשמוע סיפורים, להתחבר לשורשים, להבין מה היה פה, ואיך הוקמה גבעת חיים.
מקווים שלא חפרנו יותר מידי. דור המייסדים הסבי-רבא שלכם, שכבר לא כאן, היה שואל:"מה הקשר "חפירה"?" בשבילם זה פועל "חלוצי", ולא מילת סלנג חדשה…
סיימנו בארוחת ערב משותפת בפינת הישיבה בחורשה, כמה נעים ביחד 
ובנימה אישית, שנת בר המצווה כמעט מסתיימת. רק עוד הצגה, עלון, סרט, מצגת…. שיא של שנה ברוכת עשייה. אבל המעגלים שהילדים יצרו: התחברות למעגל האישי, המשפחתי, הקהילתי והישראלי, כישורי העצמאות, הבגרות, והיכולת שלהם להאמין בעצמם ובשייכותם לקבוצה ולקהילה יישארו איתם. איתנו.
סיכמה: סער, אמא של עומרי

ברכת ההורים / סער אמא של עומרי
ילדים שלנו אהובים,
הערב הזה הוא שיאה של שנה שבה התחברתם למעגלים המקיפים אתכם. אחד המעגלים הללו, הוא הקהילה שבאה לחגוג איתכם, איתנו.
מאחלת שתמיד יהיה לכם מקום שבו תרגישו בבית. שתבחרו להיות חלק מקהילה, בטוב וגם בפחות טוב.
שתרגישו שייכות, שתדעו לעשות למען האחר, ושיהיה מי שיבוא וייתן לכם יד.
שתגדלו ליושר ויושרה, לאמונה בדרככם, לכבוד וקבלה.
שתהיו שמחים בחלקכם, אל תוותרו על חלומותיכם ושאיפותיכם.
תזכרו תמיד שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה.
היה לנו הרבה ביחד השנה, שימרו עליו, ולעולם לעולם אל תפסיקו לאהוב, לשמוח
ולקבל את החיים בידיים פרושות, ובלב חפץ ופתוח.

ברכת הקיבוץ / ברוך סבא של מאיה
ערב טוב בית גבעת חיים,
ערב טוב מחזור בר מצווה חוגג.
ערב טוב למשפחות ולאורחים.
לברך זו מצווה, לברך זאת ברכה, לכן שמחתי לברך.
חיפשתי מילים, מילים מכובדות ויפות, ההולמות את החג, יגעתי ומצאתי. אך… בקבלת השבת הפותחת את אירועי שנת בר המצווה עלתה וברכה סבתא בוצי. לקחה לי את מילים והפכה אותם למשפטים כל כך יפים ובעלי משמעות ששמחתי בשבילם.
אך לצאת בלא כלום, אי אפשר, אזי בחרתי להיות סבא כלומר, להדריך.
ובנימה רצינית – בר מצווה זה לא סתם אירוע ומועד המילה "בר" בנוסף לכל הפרושים הרבים, היא גם: יכולת ונכונות.
"בר מוח", "בר כוח" ובעיקר "בר מצווה". כלומר מוכן למלא מצוות.
לא אדבר על המצוות שאחרים הורים ומורים מרביצים בכם.
היו ישרים עם עצמכם, אל תשקרו לעצמכם ולסביבה, לימדו את כוחה של אמת.
חישבו על שלמדתם וחוויתם בשנה זו על העוצמה של יחד "סכום השלם גדול מסכום מרכיביו". בקיצור, היו מה שאנו קוראים "בני-אדם" וזה מספיק.
אנו בבית גבעת חיים, נמשיך ללוות אתכם בהרבה אהבה וגאווה, כי אתם תמיד תהיו ילדנו.
הצליחו בכל.

 

ברכת תודה מהילדים / מאיה ועומר
שלום לכולם ותודה רבה שבאתם להצגת בר המצווה שלנו.
כשהיינו קטנים התפעלנו מהגדולים שמסיימים את שנת בר המצווה שלהם, וחיכינו שיבוא היום בו גם אנחנו נעלה על הבמה. והנה עכשיו הגיע הרגע לו חיכינו הרבה זמן.
אנחנו נציגות קבוצת "פטל", רצינו לשתף אתכם בשנה המדהימה שעברה עלינו.
התחלנו את השנה קצת מבולבלים וקצת חוששים אבל מהר מאוד נכנסנו לעניינים. המשימות הרבות שעברנו במהלך השנה לימדו אותנו מה היא אחריות, לדעת לעבוד בצוות, להקשיב לאחר, להסתדר בעצמנו, ולקבל את האחר גם אם הוא לא כמוך.
בהזדמנות זו אנו רוצים להודות להורים שתמכו בנו ועזרו לנו בכל!
תודה רבה לכם שבאתם. תהנו מההצגה – "לילה מטורף במחסן התחפושות" !

 

להתראות
בסיום י"ב,
בחג המשק!

 

 

צילום: טל אמיתי, אפרת אשל, דניאלה פרי, דינה הרטמן